את מתפללת? כמה הלכות שחשוב שתדעי

א. בעניין חיוב נשים בתפלה, למנהג הספרדים נשים חייבות בתפלה אחת ביום, ועדיף שתתפלנה תפלת שחרית. ולמנהג האשכנזים נשים חייבות להתפלל שתי תפלות, שחרית ומנחה. ומכל מקום אישה שרוצה להתפלל שלש תפלות, שחרית מנחה וערבית, רשאית להתפלל.

לימוד הלכות תפלה לנשים

ב. אישה צריכה ללמוד הלכות תפלה, כי אישה שמתפללת וטעתה בתפלה, אין הבדל בינה לבין איש. ולכן כל אחד יסביר לאשתו ולבני ביתו הלכות תפלה, כגון מה הדין אם טעה ולא הזכיר 'יעלה ויבוא' בראש חודש? כפי שהאיש חוזר גם האישה צריכה לחזור. או למשל, בעשרת ימי תשובה אם האישה לא אמרה 'המלך המשפט' בתפלת מנחה, דינה כמו האיש, שאם נזכרה תוך כדי דבור תתקן מיד, והרי זה כמוסיפה שבח, ואם נזכרה לאחר תוך כדי דבור חוזרת לברכת 'השיבה', וכן אם נזכרה בהמשך התפלה – אפילו נזכרה בברכת 'שים שלום' – חוזרת לברכת 'השיבה'. ואם סיימה את העמידה ואמרה 'יהיו לרצון' השני - חוזרת לראש התפלה בתנאי של תפלת נדבה, ממש כמו האיש.

ג. כמו כן אישה שהתפללה בימים אלה, ובאחת התפלות לא אמרה 'ברך עלינו', או שהיא מסופקת אם אמרה 'ברך עלינו' או 'ברכנו' - עד שלושים יום היא עדיין לא התרגלה, ומן הסתם אמרה 'ברכנו', וצריכה לתקן. אם נזכרה לפני שהתחילה ברכת 'תקע בשופר' - אומרת שם 'ותן טל ומטר לברכה'. ואם אמרה מילת 'תקע', תאמר 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת 'שמע קולנו'. ואם לא אמרה וחתמה ברכת 'שמע קולנו' - תאמר שם 'ותן טל ומטר לברכה'. ואם חתמה ברכת 'שמע קולנו' - חוזרת ל'ברך עלינו'. ואם סיימה את תפלת העמידה ונזכרה שלא אמרה 'ברך עלינו' - חוזרת לראש התפלה.

ד. הוא הדין באשה ששכחה לומר בראש חודש 'יעלה ויבוא' בברכת 'רצה', בין אם זו תפלת שחרית שהיא התפלה העיקרית שלה, ובין אם זו תפלת מנחה שהיא התפלה הנוספת, עליה לחזור כדין האיש. לכן תשים לב שלא לדלג 'יעלה ויבוא'. ואם אמרה כבר "ברוך אתה ה'" - תאמר שם "למדני חוקיך". ואם חתמה 'המחזיר שכינתו לציון' - תאמר שם 'יעלה ויבוא'. ואם אמרה 'מודים' - חוזרת לברכת 'רצה'. וכן אם נזכרה בהמשך התפלה - חוזרת לברכת 'רצה'. ואם נזכרה לאחר שאמרה 'יהיו לרצון' האחרון, אפילו שעדיין לא עקרה רגליה - דינה כמו שעקרה רגליה, וחוזרת לראש.

סוגיית 'ערבית: חובה או רשות?' – לימוד לענווה

ה. בעצם הדין הזה של תפלת ערבית רשות, יש אריכות בגמרא (מסכת ברכות, דף כז): מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת - יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי? היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו עד כמה יצער אותו, בראש השנה אשתקד ציער אותו, בבכורות במעשה דרבי צדוק ציער אותו, העבירו אותו מהנשיאות. אמרו את מי נמנה נשיא, אם את רבי יהושע, בעל מעשה הוא. אם את רבי עקיבא, שמא יענישו אותו, כיון שאין לו זכות אבות. אלא נמנה את רבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא. הלך רבי אלעזר בן עזריה ונמלך באשתו, אמרה לו אולי מחר יעבירו אותך, כמו שפיטרו את רבן גמליאל. אמר לה אם נותנים לאדם כוס זהב, יקח וישתמש בו לפחות היום, אפילו אם מחר יקחו ממנו, כך ממנים אותי היום לנשיא, בינתיים אני נשיא. אלא שהוא היה צעיר בן שמונה עשרה שנה, אבל נעשה נס ונעשו לו שמונה עשרה שורות של זקן לבן, כנגד כל שנה שורה אחת, ולכן אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה. רבן גמליאל למרות שהעבירו אותו מהנשיאות המשיך לבוא לבית המדרש, זה מראה על הענוה שלו. וכשהתפייסו והחזירו אותו לנשיאות, היה דורש שלש שבתות, ורבי אלעזר בן עזריה שבת אחת.

ו. אדם שמתגאה - כל תורתו לא שווה כלום, כמבואר במסכת סנהדרין (דף קא) על ירבעם בן נבט, שהיה ראש הסנהדרין, כל תורתו לא היה בה דופי, היה מפרש כל דבר במאה ושלשה אופנים, וכל חכמי הדור היו בפניו כעשבי השדה. אבל הייתה לו גאווה. הוא מלך על עשרה שבטים, ורחבעם מלך על שני שבטים, וכשהגיעה מצות הקהל במוצאי שנת שמיטה, הדין הוא שרק מלכי בית דוד מותר להם לשבת בעזרה, ואמר ירבעם בלבו "עכשיו יראו שרחבעם יושב ואני עומד, ויחשבו שהוא מלך גדול ממני". הלך והחתים את כל עם ישראל שאפילו אם יצווה עליהם לעבוד עבודה זרה יעבדו, וכולם חתמו, אפילו אחיה השילוני טעה וחתם. כשראו שאחיה השילוני חתם, מי לא יחתום?! אפילו מועצת החכמים ומועצת הרבנים... ואז העמיד שני עגלים, וחייב את עם ישראל לבוא לשם ולעבוד עבודה זרה. אמר לו הקדוש ברוך הוא "חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". שאל "מי בראש?", אמר לו "בן ישי בראש". אמר לו "אם כן איני רוצה". והלוא ה' אמר לו "אני ואתה ובן ישי, אם כן אתה בראש", אלא שרצה לשמוע שוב שהוא בראש, אמר לו "ה' בן ישי בראש", וכך הפסיד כל העולם הבא שלו. כל זה נגרם לו מפני הגאוה שלו.

מתוך הספר "השיעור השבועי" המסכמים את שיעוריו של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. ניתן לרכוש מספרי הסדרה בהידברות שופס כאן.