פרשת ניצבים

הרב ראובן אלבז: מי שעומד למות, לא חושב על דרך ארץ. הוא צועק הצילו

אם אדם רואה את חברו עובר עבירה ואינו מוכיחו סימן שגם בו יש את החסרון של אותה עבירה, ואם ישכיל להוכיח את חברו, יצליח לשרש ולעקור את אותה עבירה מתוכו

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (נצבים כ"ט, ט').

רבנו חיים בן עטר מפרש בספרו אור החיים הקדוש שנצטווינו בפרשה זו על ברית הערבות: הדבר שיכול לגרום לעם ישראל להיות נצבים ועומדים עד סוף כל הדורות הוא הערבות ההדדית שיש ביניהם, כל ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט ע"א).

כל אדם חייב לראות איך לערוב ליהודי חברו, ואינו יכול לומר "מה אכפת לי", "לא אני עשיתי את העבירה", חס ושלום, כל עם ישראל נמצאים תחת כפיפה אחת ובערבות אחת. רבותינו אומרים (שבת נד ע"ב) שפרתו של רבי אלעזר בן עזריה הייתה יוצאת בשבת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, ולא פרתו הייתה אלא פרת שכנתו הייתה, ומכיון שהיה בידו הכח למחות בה ולא מחה, אמרו חכמים שפרתו הייתה יוצאת בשבת, דכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש על שלא מחה. וכל מי שיש בידו למחות בעירו נתפס על כל העיר, ומי שיש בידו למחות על כל העולם כולו ולא מוחה נתפס על כל העולם (ע"ז יח ע"א).

זאת אומרת שבכל אחד ואחד יש כוחות מיוחדים שיכול להשפיע ולמנוע עבירות מאחרים ואם לא עשה זאת נחשב כאילו הוא בעצמו עשה את העבירה, ולא יכול לבוא בטענה "מה אני אשם, אני לא עשיתי את העבירה", כיון שכן היה לו חלק בעבירה, שכהרי היה יכול למנוע את חברו מלעשותה.

הרמ"ק (רבי משה קורדברו) נתן טעם בדבר מדוע אדם שיכול למחות בחברו ואינו מוחה נתפס על אותו עוון, כיון שכל אחד בישראל כלול בחלק חברו, היהודי השני הוא גם חלק ממך, ואם הוא עשה עבירה שהיה בכחך למונעה הרי שזה כמו שהיד שלך עשתה את העבירה, אם לא מנעת אותו מלעשות העבירה נמצא שבך יש את החיסרון. אם ראית את חברך עושה עבירה, והיה בכחך למונעו ממנה, ולא מנעת - סימן שיש בך גם חלק מהעבירה הזו במינון הקטן, חלק קטן מיני אלף.

ונספר, הצדיק הקדוש רבי אהרון מבעלז זיע"א, היה איש אלוקים קדוש בעל רוח הקודש, כל משפחתו נהרגה בשואה והצליחו בדרך נס להבריח אותו, כל כולו היה רוחניות ודבוק בשכינה. פעם אחת באו אל הצדיק הקדוש הזה ואמרו לו: "רבנו, מה נעשה, ישנם הרבה חילולי שבת, מכוניות רבות עוברות פה בעיר הקדוש ירושלים ברחוב יפו".

הרב עצר אותם מיד ואמר: "שקר, אל תדברו קטגוריה על עם ישראל, ישראל קדושים ואין בהם מחללי שבת, אתם מדמיינים, אין דבר כזה!". חסידי האדמו"ר התעקשו להסביר שהמצב לא מזהיר כל כך כמו שהרב חושב, וביקשו לקחתו לרחוב יפו בעיצומו של יום השבת כדי שיבחן את הדברים בעצמו, בזמנם לא חלפה דקה שלא הייתה עוברת בה מכונית ברחוב יפו, הרב הסכים והלך איתם בעצם יום השבת לרחוב יפו, ובמשך יותר מחצי שעה שעמד שם הרב לא עברה אף מכונית!

סיים הרב ואמר לחסידיו: "ראיתם? אמרתי לכם שאתם מדמיינים, עם ישראל קדושים ואין בהם מחללי שבת". זהו ביאור הערבות שבעם ישראל, משמים לא הראו לרב חילול שבת מכיון שלא היה בצדיק הקדוש הזה טיפת חילול שבת.

"אם ריק הוא - מכם", אם אתה רואה עבירה בחברך סימן שיש בך חלק קטן מיני אלף מאותה עבירה, האדמו"ר הקדוש מבלעז לא ראה את החילול השבת כיון שלא היה בו שום חלקיק של חילול שבת. זהו ברית הערבות, אם אדם רואה את חברו עובר עבירה ואינו מוכיחו סימן שגם בו יש את החסרון של אותה עבירה, ואם ישכיל להוכיח את חברו יצליח לשרש ולעקור את אותה עבירה מתוכו, כל אחד לפי הכוח שיש בידו להוכיח.

 

כדלים וכרשים דפקנו דלתיך

דרשו רבותינו (ר"ה יח ע"א) אמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. בפיוטים של ראש השנה אנו אומרים "ידי רשים נחלשים, מהשיג ידי כֹפְרָם", "אבא כעני שואל על פתח", "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך", וביאור הדבר שישנם שני סוגי עניים: יש עני שיש לו מה לאכול, אלא שרוצה יותר, לשם כך הוא הולך ומדפק על הדלתות לבקש צדקה, שיביאו לו אוכל, אך הדפיקות שלו הם דפיקות חלשות, בדרך ארץ, בנועם, אם יפתחו-יפתחו, ואם לאו הוא ימשיך בדרכו, כיון שסוף סוף יש לו מה לאכול.

אך יש עני שאין לו מה לאכול, שלושה ימים הוא כבר לא אכל ולא שתה, הוא צמא ורעב ומרגיש שעוד רגע הוא עומד להתעלף, כשהוא דופק על הדלת הוא דופק בפראות ובצעקות הצילו! הצילו! תפתחו! תפתחו! לא שייך לדבר איתו על דרך ארץ ודרכי נועם, הוא עומד למות, לכן הוא צועק בכל כוחו, הצילו! תפתחו!

להבדיל, כך צריכים אנו להיות בראש השנה, "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך", לצעוק מעומק הלב, ה' יתברך, תציל אותנו!! תכתוב אותנו לשנה טובה!! תציל אותנו מיצרנו הרע!

האדמו"ר הקדוש מביאלא זיע"א (קודש קודשים היה, שרד את השואה האיומה וגם בגטאות ומחנות ההשמדה היה עורך שיחות מוסר נוקבות לקהל חסידיו), רגיל היה לומר, שבראש השנה צריכים אנו להתפלל ולצעוק כמו אדם שבאו עליו מחבלים וחטפוהו, וכעת יש לו הזדמנות לזעוק לעזרה לעבר אנשים שנמצאים בסמוך, כיצד הוא יצעק? שייך לדבר איתו על דרכי נועם או דרך ארץ? לא! עומדים להרוג אותו, זוהי ההזדמנות היחידה שלו להציל את חייו, ולכן הוא צועק, זועק לעזרה, הצילו!!! כך צריכים אנו לזעוק שה' יתברך יצילנו מכל המחבלים והאורבים לנו מימין ומשמאל. ולא רק אויבים גשמים, אלא יותר מהכל - הרוחניים השפלים (לשון אור החיים הקדוש במדבר י"ט, ב'), האויבים הרוחניים שמאיימים עלינו לכלותינו ולהכשילנו בעבירות חמורות, ולא נותנים לאדם להישמר בקדושה וטהרה, ובמחשבה טהורה. עלינו לזעוק לה' יתברך בימים אלו ובפרט ביום ראש השנה מקירות ליבנו שנצליח להתגבר עליהם ולנצחם.

* * *

עלינו לדעת שהתפילה רצויה ומקובלת בפרט בימים קדושים אלו. באחד מביקוריו של הכהן הגדול מרן החפץ חיים זצ"ל, הסתופף קהל רב סביב החפץ חיים על מנת שיאציל עליהם מברכותיו. הרב דפק על תיבת בית הכנסת ואמר להם, האם אבא יהיה מרוצה מכך שאחד מבניו שולח את בקשותיו באמצעות בנו האחר? ודאי שלא, אבא רוצה שהבן שלו יגש אליו ישירות וישטח בפניו את בקשותיו וצרכיו, "אני נמצא כאן, תדבר איתי!", אם כן, המשיך החפץ חיים ואמר, כולנו בנים למקום, ועל כל אחד לפנות ישירות לה' יתברך ולבקש את בקשותיו! ואם יש אדם בקהל שמרגיש שאבינו שבשמים מתרעם עליו קצת, אני מבטיח לכם שה' יתברך מאוד מאוד מצפה לתפילותינו ומחכה שנפייסו ונשוב אליו בלב שלם!

וכך היה מייעץ החפץ חיים לכל אדם ואדם לעמוד בפינת החדר ולשפוך שיחו לפני ה' יתברך במילים פשוטות ובדברים היוצאים מהלב, כבן המדבר עם אביו שירחם עליו ויגמול עמו חסד, ואו אז מובטח לו לאדם שישמע ה' את בקשתו. וכך היה נוהג בעצמו החפץ חיים במשך כל ימי חיים, עומד כבן המחטא לפני אביו ומבקש את בקשותיו.

יהי רצון שנזכה לשפוך שיחנו לפני בוראנו יתברך ובזכות זה נכתב לשנה טובה ומוצלחת, שנת גאולה וישועה לכלל עם ישראל, אמן.

תגיות:פרשת ניצביםהצילו

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה