אברי גלעד במכתב נוקב ומטלטל לירון לונדון: "האנרגיה שאתה מפזר יוצרת שיח מרושע"

שבוע וחצי לאחר האירוע המצער במירון שבו קיפחו את חייהם 45 מתפללים ביום ההילולה - אברי גלעד במכתב מצמרר לירון לונדון, על רקע דברי הבלע שלו על האסון. "ירון לונדון היקר", פותח גלעד וכותב: "כמו כולם שמעתי מה אמרת וקראתי מה כתבת על הקשר הרגשי שלך לאסון במירון. מה שכתבת זה אסון, ירון. לא אני, האחרון באנשי התקשורת, שהיה מת להגיע לרמתך בגלגול הבא - אלמד אותך מה להגיד, אבל בתור אחד שגם חוטף לא מעט על התבטאויות שנויות במחלוקת, חייב להזיכר לך שגם אם אתה חושב, אתה לא חייב להגיד. ואם להגיד, לא בתקשורת. תגיד בבית".

במכתבו מסביר גלעד ללונדון כי למרות שההרוגים משתייכים בחלקם לחסידות הקיצונית 'תולדות אהרון' - "האנשים האלה הם חלק מהעם שלך, שתמיד היו בו ניגודים חריפים ובכל פעם שמישהו החליט שהניגוד קשה מדי וצריך להיפרד, זה נגמר בגלות. ישבנו במוצאי שבת אחרי ל"ג בעומר ללמוד, כמה חברים, בחצר שלי. נכנס רוזנבלום אמר:  אני בדרך להלוויה. מי מת? בעלה של בת דודה שלי, במירון. נפל האסימון. חשבתי שרחוק ממני, והנה קרוב מאוד. חבר שלי בדרך להלוויה של קרוב משפחה, חרדי ציוני, אבא טרי, ישראלי כמוני שבא לראות את ההדלקה. אה, אלה לא רק קיצונים. וראיתי ילד חרדי ששוטר מג"ב הציל ממוות בטוח, שאומר לו: 'אני אוהב אותך'. בום, נפלה חומה. 

"אסונות יכולים גם לקרב רחוקים, אבל דיבור כמו שלך סוגר את הפתח, מבריח את החמלה, מניס את הנימוס הבסיסי בין בני אדם בשעת אסונם. אמרת לא פעם שהצבעת לרשימה המשותפת כי לאסונם אינך אדיש. מעניין שלמרות שגם הפלשתינים, פי אלף מונים, הביאו את אסונם על ראשם - דווקא את הציבור החרדי אתה מייסר על שותפותו בטרגדיה. סתם הצעה: אולי שווה לבדוק את מידת השייכות שאתה מרגיש לעם שאתה יושב בתוכו. זה ממש בסדר להרגיש נטע זר, אבל האנרגיה שאתה מפזר מתפשטת מיד ויוצרת שיח מרושע במקום דיבור מרפא, המדלג על המחלוקות ומתרכז בשייכות. 

"מורי ורבי מר לונדון, זה הזמן שלך להיות הזקן החכם, המפייס, המרגיע, המוצא זכות גם כשהיא נעלמת מהעין. ואם לא זה, לפחות תהיה מנומס כמקובל בלונדון", הוא מסכם.