פרשת אחרי מות-קדושים

מדוע נופץ הפנס של העגלון טוב הלב?

הפנס היה מנותץ. שברי הזכוכית מילאו את העגלה וכתמי הנפט הכתימו את מושביה. הוא חש כקין בשעתו, שקרבנו נדחה. "למה, רבי? למה?", התאונן העגלון באוזני הרב, "מדוע מן השמים לא רצו במעשי?"

(אילוסטרציה: shutterstock)(אילוסטרציה: shutterstock)
אא

תגלית.

גורמים כאלה ואחרים טוענים, שנמצא החרדי שהדביק את העטלף, שהדביק את הסינים, שהדביקו את כל העולם, חד-גדיא חד-גדיא...

אם זה לא היה עשוי להתרחש, זה יכל להיות מצחיק. אבל עם האנטישמיות שמשתוללת בעולם - מבית ומחוץ - אני לא אתפלא לשמוע ידיעה כזאת מתישהו.

אז בזמן שהכנסת עסוקה במשחק הכיסאות, ורגע לפני שהמנדט שובר שמאלה ומצחין באנטישמיות את האוויר הצח שסוף-סוף זכינו לנשום ללא המסכות, אני רוצה להעלות את הנושא הכאוב הזה על השולחן ולנתח אותו.

כן, אני רוצה להבין אחת ולתמיד: מה הגויים רוצים מהעם היהודי? ומה החילונים רוצים מהציבור החרדי?

אם גם אתכם טורדת הסוגיה הזאת, אתם מוזמנים להתלוות אלי לעיון בפרשה.

* * *

אומרת התורה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם... כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ, וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא י"ח, א'-ג').

"ארץ כנען" המוזכרת בפסוק היא ארץ ישראל, וכוונת ה' להזהיר את ישראל, בטרם בואם אליה, שלא יעזו לעשות כמעשי ארץ מצרים - ממנה באו, ולא כמעשי ארץ כנען - אליה יבואו.

מנימת הכתוב עולה, שמצרים וכנען היו מקולקלים במעשיהם יותר מכל האומות, ומפני כך הזהיר ה' את ישראל בפרטות שלא לעשות כמעשיהם הרעים של בני אומות אלה.

כעת הטו אוזניכם לדברי המדרש הבא.

אומרים חז"ל (ילקו"ש, פר' אחרי רמז תקפו), שמצרים וכנען "התעיבו מעשיהם יותר מכולם ... (ובאזור) שישבו בו ישראל התעיבו (המצרים והכנענים) מעשיהם יותר מכולם ... (בגלל) שישיבתם של ישראל גרמה את כל המעשים האלו".

שמעתם? חז"ל תולים את העמקת השחתת מעשי מצרים וכנען בגין ישיבת ישראל בשכנותם.

והרי זה פלא: הלוא עוד במצרים היו ישראל "מצוינים" במעלותיהם ומעשיהם (דברי יציב, או"ח סי' ר"י אות ה'), ואם כן, אדרבה, משכנותם עם ישראל היו צריכים המצרים והכנענים להיות מושפעים לטובה - לא לרעה?

* * *

רב אחד דרש בקהילתו בשבח הצדקה. עולם חסד יבנה, כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים וכו' וכו'.

דבריו היו כמסאג' לאוזני השומעים, אף על פי שלא נמנו הם ברובם עם התורמים. מה לעשות? אנשים קשי יום, מאין יתרמו?!

הרב כמו קרא את מחשבותיהם ואמר: "אבל דעו לכם, שגם מי שאין בידו לתרום ממון, יכול הוא להימנות עם נותני הצדקה - אם יגמול עם הבריות חסד בגופו או בכליו. ואדרבה, גמילות חסד גדולה היא מן הצדקה! (סוכה מט)".

היה שם עגלון אחד, שדברי הרב עשו עליו רושם. סוף-סוף גם הוא יוכל מעתה להימנות עם קהל הנדיבים המסייעים לנצרכים.

בעגלתו היה באופן קבוע פנס, להאיר את חשכת הדרכים. מדי ערב כיבה העגלון את הפנס, מאחר שאינו צריך לו בביתו המואר, וחבל על הנפט.

"מהיום אשאיר את הפנס שבעגלתי דולק", חשב העגלון, "אני אינני צריך לו כשאני בביתי, אולם העוברים והשבים שבחוץ ודאי זקוקים לו, ובכך אגמול עמהם חסד בכלי".

וכך היה. באותו ערב הותיר העגלון את הפנס דולק, ועלה על יצועו שמח וטוב לב.

עם שחר השכים העגלון, ובדרכו אל התפילה העיף מבט לעבר עגלתו, וחשכו עיניו...

הפנס היה מנותץ. שברי הזכוכית מילאו את העגלה וכתמי הנפט הכתימו את מושביה. הוא חש כקין בשעתו, שקרבנו נדחה.

"למה, רבי? למה?", התאונן העגלון באוזני הרב, "מדוע מן השמים לא רצו במעשי?".

ליטפו הרב במבטו ואמר: "הרגע נא, ידידי, יזמתך ברוכה, ותקבל עליה שכר כהבטחת חכמינו (קידושין מ). עליך לדעת, שלא מן השמים מאסו במעשיך, אלא דווקא בארץ!

"בעוד שהעוברים והשבים נהנו מן האור, לגנבים - שיצאו אישון לילה למלאכתם - הוא הפריע, מאחר שהם חפצים בחושך, והם שניפצו את פנסך!".

* * *

שלמה המלך אומר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו', כ"ג). לעומת זאת, תרבות החומר - שפיתחו היוונים - נמשלה לחושך (בראשית רבה ב', ד').

עם ישראל נושא את האור. בצעידתו בדרך התורה, עם הליכותיו המעודנות ומשפטיו הישרים מהווה הוא תוכחה אילמת לכל ההולכים בשרירות ליבם, הפורקים עול מלכות שמים מעל צווארם ומתמכרים לתאוותיהם.

משולחי היצר משולים לחושך ואפילה; הם אינם מסוגלים לסבול את האור הקורן מהבית היהודי ומבית המדרש, לפיכך הם פועלים ללא לאות לשבור ולנתץ את הפנס!

ואם תהיתם לעצמכם, מדוע הם אינם תומכים בדו-קיום - שאנחנו נעבוד את האלוקים עם האור, והם ימשיכו לעבוד בחושך את כל אלילי החומר, החושניות והתאווה?

הסכיתו לפרשנותו הקולעת של הגאון - אמן הנפש - רבי חיים זייטשיק זצ"ל (תורת הנפש, כאן מאמר אופל מאורות): "כשאחד מצליח ומתעלה ומרקיע במוסריותו העילאית, ולעומתו חברו נטול-הכישרון ומשולל הכח להגיע לידי מעלת חברו, הולך ומגיב (החבר) בדרך קיצונית, ומתגלגל מטה עד הגיעו לעמק הרפאים ושאול הטמיון".

נסביר את דבריו בדוגמת מעשי מצרים וכנען.

מצרים, עם שפל של רוצחים פראי אדם, מתעללים בעם שגופו עבד, אך נפשו בת-חורין!

האור המוסרי שהקרין עם ישראל דקר כחץ מלובן את נפשם הגסה של מצרים, וכדי לעמעם את קרני האור התגלגלו המצרים לשפלות מוסרית כזו על מנת שתשמש להם תריס והגנה מפניו. באופן דומה נהגו גם אנשי כנען, בבוא ישראל לשכנותם.

כלומר, במקום לבחור שהמצווה תהיה נר לרגלם והתורה אור לנתיבתם, בחרו הם לנפץ את הפנס מתוך ניסיון לגרש את האור ממחיצתם...

משום כך השחיתו המצרים והכנענים את מעשיהם בעקבות שכנותם עם ישראל, כי על ידי ההשחתה הם בעצם התכחשו לאור האלוקי!

מסכם הרב זייטשיק (שם): "זוהי ההשפעה של אנשי המעלה, שתגרום לפעמים להעמקת ההשחתה של אנשי מסיבתם, שהם קלושי-הכוח להתאמץ להתאבק בעפר חבריהם הגדולים, ולהשתוות אליהם, אלא שמקנאים - והקנאה מעבירה אותם על כל ערכם וכבודם, ואף עלולים להתדרדר עד טמיון ותהום הניוון שאין מפלט ממנו יותר".

עכשיו אתם מבינים את הדחף החילוני לממשלה "ללא שלטון חרדים"?

היכנסו להגרלות על ערכות נגינה ושוברים ברשתות מובילות. הצטרפו למנוי השנתי בעולם הילדים ואולי תזכו בפרסים >>
תגיות:הרב אברהם יצחקפרשת אחרי מות קדושים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה