"כולנו בזה יחד, מי שלא מתחסן משפיע על החיים של כולנו"

ברקע הירידה המסתמנת בקצב ההתחסנות נגד נגיף הקורונה, והקמפיין הרשתי שמנהלים מתנגדי החיסונים נגד החיסון, פרסם אמש (שני) הפובליציסט אמיר מויאל פוסט בעמוד הפייסבוק שלו, בו הפציר באזרחים שנותרו אדישים ללכת ולהתחסן.

"לא תכננתי לכתוב את הפוסט הזה, אבל הוא חשוב מאוד בעיניי", פתח מויאל את דבריו. "ראשית, אם אתה מתנגד לחיסונים בגלל שקראת באינטרנט שהכל מזימה עולמית של ביל גייטס וכיוצא בזה, הפוסט הזה לא מיועד אליך. אתה יכול לדלג. לצערי אין לנו קרקע משותפת לשיח. הפוסט הזה מיועד עבור מי שכרגע לא מתכוון להתחסן אבל רוצה לנהל שיח מכבד ואמיתי, על נושא קריטי שמשפיע בסופו של דבר על החיים של כולנו".

"אתמול פרסמתי כאן את הרגשתי בנוגע לקבוצות שנוצרו כאן בין מי שקורא להתחסן לבין מי שקורא לא להתחסן. כמובן שבאמצע קיימת קבוצה נוספת. זו שלא מתחסנת, אבל לא קוראת לאחרים לא להתחסן. ומתוך התגובות החוזרות על הפוסט ההוא, הבחנתי שישנה תגובה שחוזרת שאליה אני רוצה להתייחס: 'מה אכפת לך שאני לא מתחסן, זה לא משפיע עליך' או 'שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה'".

בהמשך הדברים הבהיר מויאל, כי ברמה העקרונית הטיעון "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה" אינו רלוונטי בכל הנוגע לסוגיית החיסונים: "הטיעון הזה נכון במרחב הפרטי שלך, כאשר הפעולות שלך לא משפיעות עליי. למשל, אני לא אגיד לך איזה רכב לקנות. תקנה יונדאי, תקנה מאזדה, תקנה מרצדס. לא מעניין אותי. כן יעניין אותי אם אתה בוחר שלא להעביר את הרכב שלך טסט, או שאתה נוהג בלי רישיון – כי אז משמעות הדבר היא שההחלטה שלך משפיעה עליי וגם מסכנת אותי".

מכאן עבר הכותב והסביר בפירוט את קריאתו לציבור שלא להתמהמה וללכת להתחסן: "אז למה דחיית החיסון שלך משפיעה עליי?

1. מוטציות.

נגיפים מפתחים מוטציות. זו לא תיאוריה, כולנו ראינו את זה בווריאנט הבריטי והדרום-אפריקאי.

מוטציות הן לא דבר נדיר, אבל על אף שמוטציות משמעותיות שנותנות לנגיף יתרון הן נדירות – כשיש המון נדבקים והמון נגיפים, מוטציות כאלו ימשיכו להופיע, ואף עשויות להפוך את החיסון הנוכחי ללא יעיל. כאשר רוב האוכלוסיה מחוסנת, אנחנו מפחיתים דרמטית את הסיכון להיווצרות מוטציות חדשות וקטלניות.

2. עומס על מערכת הבריאות.

כשאתה לא מתחסן, אתה נמצא בסיכון גבוה לחלות. ולצערי אנחנו מבינים שזה כבר לא רק מבוגרים.

המוטציה הבריטית, שכבר נמצאת כאן, הגבירה את סיכויי ההדבקה בעשרות אחוזים, כך שסביר מאוד להניח שאם לא התחסנת – זה רק עניין של זמן עד שגם אתה תידבק.

אלפי מאושפזים פוגעים בחוסן של מערכת הבריאות בארץ וביכולת שלה לחזור לשגרה, ומקשים מאוד על הצוות הרפואי שצריך להמשיך לעבוד במתכונת חירום ממוגנת ומפרכת.

3. מדוכאי חיסון.

לשמחתנו, המחקרים והמספרים שזורמים כרגע מראים שהחיסון מונע הדבקה, או לפחות מפחית אותה דרמטית.

מרגע שאני מחוסן, אני מהווה סיכון מופחת משמעותי עבור אנשים שלא יכולים להתחסן.

כאשר אתה לא מתחסן וממשיך להיות מאוד מדבק, אתה או מונע ממדוכאי החיסון חיים נורמליים ומכריח אותם להמשיך ולהתבודד ללא יכולת לחזור לשגרה, או גרוע מכך – מסכן את חייהם.

4. חזרה לשגרה.

כולנו רוצים לחזור לשגרה.

הכלכלה שלנו נפגעה, הילדים שלנו נפגעו, ההורים שלנו נפגעו. כל יום שבו אנחנו במתכונת חירום רק מגביר את האפקט וגובה קורבנות.

יהיה קשה עד בלתי אפשרי כקולקטיב לחזור לשגרה כל עוד תהיה כמות משמעותית של אנשים שלא מוכנים להתחסן".

בסיום הפוסט כתב מויאל: "התחלתי את הסטטוס אתמול במשפט שאני עומד מאחוריו – 'אני לא יודע ב-100% מה יקרה למי שמתחסן'. אבל כמו בכל דבר בחיים, אני בוחן את הסיכון אל מול התועלת.

כשאני עולה על הרכב, קיים סיכוי שמישהו שיכור יתנגש בי. ובכל זאת אני נוהג.

למה? כי אני מבין שבסוף החיים זה איזון בין סיכון לסיכוי. וכשהמטרה גדולה יותר, אני אפילו אגדיל את הסיכון.

וכשאני מסתכל על התועלת של החיסון, ואת הסיכון הנמוך, אני קיבלתי החלטה סולידרית, חברתית סביבתית – שאני לוקח אותו, לא רק לטובתי האישית. אלא כי כולנו בזה יחד".