זה הניסיון שלי בתקופת הקורונה. מה הניסיון שלך?

אני פוגשת את שכנתי, גברת כץ או גברת וייס, גברת כהן או לוי, בחדר מדרגות.

השיחה הקצרצרה ביננו ללא חידוש, המשפטים המועברים ביננו שחוקים, לעוסים, מלאי אנחות, כמעט כמו תקליט.

מאגרי המשפטים בשיחות הנימוסים הנ"ל  כוללים את הנוסחים הבאים:

"אז מה, גם אצלכם סגר?".

"זה נורא! מה יהיה?".

"זה בלתי אפשרי, עם הטלפונים והשיחות ועידה, למי יש סבלנות?".

"קשה, קשה".

"כולם ככה, מה אפשר לעשות?".

"לא פשוט..."

האתגרים עומדים לפתחה של כל אחת.

אצל כל אחת זה מתבטא באופן אחר, לכל אחת יש נקודת מבחן, לימוד וניסיון אישיים לה.

ההזדמנות היא ללמוד משהו מתוך הניסיון, להתחזק להתחשל ולהפנים מסר חשוב.

כל אחת מהזווית שלה רואה דברים בצורה כזו או אחרת, ומכולן ניתן ללמוד.

הנקודה שמתחדדת אצלי שוב ושוב היא נקודת סדר העדיפויות.

מה חשוב לעשות עכשיו?

עבודה מתוך הבית, הילדים, צריך לארגן קצת, לשמור על סדר יום, לשמור על אווירה טובה, לדאוג לארוחות, תוך מילוי המחויבות לעבודה - עם הכל אני צריכה לתמרן.

תקופת הקורונה והסגר מעצימים מאוד את התחושות של הבחירה, מה נכון לעשות ועל מה צריך לוותר, מתוך שלמות והיצמדות ל"מה הקב"ה רוצה ממני ברגע זה".

זה לא חד-פעמי, הניסיון חוזר על עצמו מדי יום. יש דברים שאני חושבת שאני חייבת לעשות, אבל אולי בעצם אני צריכה לוותר?

וככה שוב ושוב, בוחרת להיות ולעשות את רצונו.

זה הניסיון שלי בקורונה, זה הלימוד שלי.

אשמח מאוד שתשתפי במסר שלך מתקופת הקורונה / הסגר.

בטוחה שכל אחת יכולה ללמוד ממך!

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com