אחד קורא: "חופש" למה שהשני קורא: "עבודה"

אם רציתם להיות דומים לשכן שלכם, לחבר שלכם או לאח, בוודאי גיליתם מהר מאוד שאתם שונים. לא רק שונים, אלא ממש הפוכים.

נכון, זה לא בכל דבר, אבל זה בהרבה מאוד מובנים. וזה בולט מאוד בעניין החופשה והעבודה.

אתם עובדים בפרך. יוצאים מדי יום, בשעת בוקר מוקדמת, לעמל יומכם. קופצים מהמיטה בעיניים טרוטות, בקושי מספיקים לקחת לדרך איזו עוגייה לרפואה, נכנסים לרכבכם ומתחילים בנסיעה איטית, עייפה, עוצרים בחניון ופוגשים שם את זה שעובד אתכם יחד.

העניים שלו אורות. הפנים שלו זורחות. האמנם? איך יכול להיות?

הקול שלו חד וחזק, כאילו התעורר לפני שעתיים, ולא מבין איך כל העולם לא מצוי בהתעוררות כמותו.

"בוקר טוב!", הוא שולף, כשאתם בקושי מצליחים להוציא אות.

ואז אתם כבר לא יכולים להתאפק ושואלים: "מה האושר הזה, אליהו?".

אליהו לא מבין את השאלה, כי הוא לא מרגיש שהוא מתנהג בצורה שמשפילה את יומכם.

"יום עבודה זה אושר, תודה לה'", צוחק אליהו, אבל ברור שהתכוון ברצינות.

"יום עבודה זה אושר?", אתם רוצים לשאול, אבל אליהו כבר התפנה לחבר הבא, שהגיע בזמן, ואתם עוזבים את קרן האור הזו לאנחות וממשיכים ללכת.

איזה אושר?

לקפוץ מהמיטה? לצאת מהבית בלי ארוחת בוקר? לא להצליח ליישב את הקול? להתיישב בעבודה וכבר להתחיל להתעצבן? לחכות כל הזמן שיעבור הזמן? מה האושר בעבודה? אליהו הזה חסר הבנה!

ואתם אינכם יודעים שאליהו התיישב על כיסא עבודתו, לאחר שנפרד מכמה ידידים שבאו להתברך אצלו ב"בוקר טוב", ושאל את עצמו: "למה ההוא כעס? שישמח שהגיע לעבודה בשלום. שישמח שיש לו עבודה. שישמח שמחכים לו באיזה מקום. שישמח שנפטר ממטלות הבית לכמה שעות, שישמח!".

אנשים לא קורצו מאותו חומר בדיוק.

האחד צוהל ושמח עם עבודתו. הוא מרגיש שהיא מצילה אותו מפני שעמומו, הוא מרגיש שהיא מוציאה אותו לאור מביתו, הוא חש שהיא ברכה, ומוכן לקפוץ בעבורה ממיטתו.

אותו אחד, אולי, יחוש מאסר של ממש אם לא תהיה לו עבודה, אם יפוטר, אם יישאר בבית באותו יום מפאת חוליו או אם לא יוכל ללכת לעבודה, כי יהיה עליו לטפל בבן חולה או באשתו הנרגנת.

לעומתו, האחר, רק לא עבודה. אילו יכול היה, היה נשאר ספון בביתו, לומד תורה, מוסיף דעת, שומר על ילדיו ומרגיש שזה ייעודו, מנקה, מסדר ומבשל ללא תחושה של הפסד, אלא להפך.

שימו לב!

החופש של האחד הוא המאסר של האחר. המאסר של האחד הוא החופש של האחר. והאחד לא יבין את חברו, כי הם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, כרחוק חיי עקר בית, מחיי עובד חוץ.