נבואות

מפעים: נבואות החורבן התגשמו במלואן

בפרשת בחוקותיי ובפרשת כי תבוא יש 2 נבואות המתארות את החורבן, כאשר הנבואה בפרשת בחוקותיי מתארת את חורבן בית ראשון, והנבואה בפרשת כי תבוא מתארת את חורבן בית שני

שתף במייל
| כ"ה תמוז התשפ"א |
(צילום: shutterstock)
whatsapp
אא

בתוך מערכת הנבואות שבתורה, ישנן שתי נבואות דומות, הכתובות בשתי פרשיות שונות. נבואה אחת בפרשת 'בחוקותי' שבספר ויקרא והשניה בפרשת 'כי תבוא' בספר דברים.

שתי הנבואות מתארות באריכות את החורבן, הגלויות והצרות שיעברו על העם היהודי אם לא ישמרו את התורה והמצוות.

במבט שטחי נדמה שיש בין שתי הפרשיות חילוקי פרטים הנראים לכאורה כסותרים זה את זה. אולם אם נבחן את ההיסטוריה היהודית ניווכח[1], שכל מה שכתוב בפרשה הראשונה התקיים לפרטיו בחורבן בית המקדש הראשון[2] ובגלות שאחריה, וכל מה שכתוב בפרשה השניה התקיים לפרטיו בחורבן בית המקדש השני[3] ובגלות שאחריה.

אם כן, הבה נראה את הפסוקים, ולאחר מכן, נוכל להשוות למציאות ההיסטורית אשר התרחשה זמן רב לאחר כתיבתם.

בפרשת 'בחוקותי'[4] נאמר כך:

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, ונָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ וכו'... וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם... [א] וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה [ב] וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם... [ג] וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ, [ד] וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, [ה] וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה".

הסבר פשט כוונת האמור:

[א] וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה – הערים שעם ישראל ישבו בהם, יהרסו.

[ב] וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם – בית המקדש יחרב.

[ג] וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ – נידון בהרחבה בפרק ג'.

[ד] וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם – כמו שזורים את המוץ ככה עם ישראל יתפזרו בגוים.

[ה] וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב – עם ישראל יהיה עם נרדף, שכל הזמן נלחמים בו.

ואכן, כפי שההיסטוריה מלמדת, כך היה.

נעבור כעת לפרשת 'כי תבוא'[5], ושם נאמר כך:

"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אלֹקיך לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו... וְהָיִיתָ [א] לְשַׁמָּה, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה... [ב] יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ [ג] כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, [ד] גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנו... [ה] וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אלֹקים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן... [ו] וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת... [ז] וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת [ח] וְאֵין קֹנֶה".

 

ביאור נבואות החורבן

הסבר פשט כוונת האמור:

[א] שַׁמָּה – לשון תדהמה, כלומר, הרואה את עם ישראל ישתומם משפלותו. (ע"פ רש"י שם)

מָשָׁל -  לשון דוגמא, כלומר, עם ישראל יהיו דוגמא לדבר שלילי.[6]

שְׁנִינָה – לשון שינון/חזרה, כלומר, תמיד ידברו על עם ישראל. (ע"פ רש"י שם)

[ב] יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק – העם שיבוא לעשות צרות לעם ישראל ויוציא אותם לגלות, יגיע ממרחקים.

[ג] כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר – הם יבואו כמו שנשר דואה בשמיים, כלומר יש קשר כל שהוא בין אותה אומה לבין הנשר.[7]

[ד] גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנו – עם ישראל לא יבינו את השפה שלהם.

[ה] וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ – עם ישראל יפוזר בכל העולם. [8]

[ו] וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת – השובים יורידו את עם ישראל באוניות למצרים.[9]

[ז] וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת – אחרי ירידתם למצרים, עם ישראל ימכרו לעבדים.

[ח]  וְאֵין קֹנֶה – מרוב שפע העבדים במצרים, לא ירצו לקנות עוד עבדים.

אחרי שראינו את הנבואות בשתי הפרשיות, אפשר לבדוק מה באמת קרה זמן רב אחרי שהם נכתבו:

ראשית, קצת רקע:

כאמור בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנצר מלך בבל, ועם ישראל יצאו לגלות של שבעים שנה, אשר בסופם חזרו לארץ. בית המקדש השני נחרב ע"י הרומאים, הרומאים לא היו אומה עתיקה אלא בליל של שבטים שהתאחדו ויצרו עם חדש.

אם נתבונן בעדויות שנותרו בידינו מאותה תקופה קשה של חורבן בית שני בידי הרומאים, ובספרי ההיסטוריונים העוסקים בחקר אותה תקופה, נעמוד נפעמים לנוכח הדיוק וההקבלה בין הפרטים שנצפו מראש לבין התגשמותם.

הרב זמיר כהן חושף האם באמת מאורעות מסוימים שמתקיימים כיום הם חלק מנבואות שמצביעות על אחרית הימים? הרצאת חובה מרתקת וקצרה:  

 

עדויות היסטוריוניות מתקופת החורבן

  • "לְשַׁמָּה" – אומות העולם משתוממים ומתפלאים לנוכח התופעה החריגה והמשונה של סבלות היהודים בגלות.
  • "לְמָשָׁל" – דמותו של היהודי הפכה נושא ללעג וקלס, למן הצגות תאטרון ברומא, ועד לקריקטורות אנטישמיות בדורות האחרונים. הצרות והתלאות של היהודים היו למשל ושם דבר, "היהודי הגלותי" הפך למושג וסמל לסובלים ונרדפים.
  • "וְלִשְׁנִינָה" – העם היהודי הוא עם קטן מאד, ובכל זאת, במקום שתהיה ההתייחסות אליו מועטת, למרבה הפלא הוא העם המדובר ביותר. (לדוגמא: מליונים ברחבי העולם מתים ברעב ובסכסוכים בין עמים, והנושא בקושי מקבל התייחסות בעיתונות העולם, אולם, כל מאורע או מחדל שולי של עם ישראל, 'זוכה' לגינוי עולמי, ומקבל את כותרות התקשורת העולמית).[10]
  • "יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק" – הרומאים אשר באו מאיטליה, לא היו קרובים אל ארץ ישראל.
  • "גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ" – כאמור, זמן לא רב לפני, לא היתה ממלכה כזאת שקוראים לה רומא.
  • "כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר" – כידוע, הסמל של הלגיון הרומאי היה נשר[11].
  • "גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנו" – בארץ ישראל לא הבינו את השפה הרומאית.
  • "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" – עם ישראל הוגלה לכמעט כל מקום בעולם.[12]
  • "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת" - ההיסטוריון הגרמני מינטר כותב: "...השבויים במספר אשר לא יספר מרוב, נמכרו ממכרת עבד, תחילה אצל שוק השנה, ואלה שלא נמכרו שם, הובלו למצרים באניות".[13]
  • "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה" - ההיסטוריון הגרמני שירר כותב: "מספר העבדים במצרים היה כה גדול עד כי מחיר כל עבד היה כמחיר מנת כלכלה של סוס".[14]

מתברר אם כן, שכל פרטי הנבואה אשר לא היה ניתן לצפותם מראש, התגשמו אחד לאחד.


[1]. הרמב"ן בפרושו על ספר ויקרא פרק כו פס' טז מסביר את הקשר באריכות.

[2]. נבנה ע"י שלמה המלך, בערך בשנת 832 לפנה"ס ועמד על תילו 410 שנה עד לחורבנו בידי נבוכדנצר מלך בבל.

[3]. נבנה ע"י עולי בבל, בראשית שיבת ציון, בערך בשנת 350 לפנה"ס ועמד על תילו 420 שנה עד לחורבנו בידי הרומאים.

[4]. ויקרא פרק כו פס' ג – ד, יד – טז, לא – לג.

[5]. דברים פרק כח פס' טו, לז, מט, סד, סח.

[6]. וכך מסביר רש"י שם: "כשתבוא מכה רעה על אדם, יאמרו זה דומה למכת פלוני".

[7]. שהרי התורה לא נותנת דימויים ודוגמאות בסתם.

[8].אמרו חז"ל: "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן בין האומות" (מסכת פסחים דף פז ע"ב) כלומר,  אף על פי שגזרה קשה היא לישראל, יש בה נחמה, שע"י כך לא יכלו אותם לגמרי.

[9]. לכאורה דבר זה נראה כסתירה לאמור בפסוקים שלפני, שהרי כתוב: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ... אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ" (שם פס' לו), אך את מצרים עם ישראל הכיר היטב.

[10]. הסופר האמריקאי מרק טווין כתב בשנת 1899 ב-"Harpers magazine": "לפי הסטטיסטיקה, אין היהודים יותר מאחוז אחד מן האנושות, פירור של אבק כוכבים, אבוד בתוך הזוהר של שביל החלב. ראוי היה שלא נשמע על היהודי, אבל שומעים עליו היטב, שומעים עליו מאז ומעולם, הוא הבולט ביותר על כוכב לכת זה".

[11]. יוסף בן מתתיהו מתאר את הופעתם של לגיונות אלו כך: "אחר כך באו הניסים (=דגלים) המכתרים את הנשר העומד בראש כל לגיון. ומפני שהנשר מלך על כל בעלי כנף, והאמיץ שבהם, הם רואים בו את סמל האימפריה" ("מלחמות היהודים" ספר ג, פרק ו).

[12]. מעניין לציין: בנבואה הראשונה העוסקת בגלות בית ראשון, נאמר רק: "ואתכם אזרה בגויים". כלומר, עם ישראל לא ישאר מרוכז במדינת גלות אחת, אלא יתפזרו בכמה מדינות. אך לא נאמר שהפיזור יהיה בכל רחבי העולם, כשם שנאמר כאן בגלות השניה. ואכן, בגלות הראשונה, אומנם עם ישראל התפזר בגויים, אך היה זה רק במס' מדינות, כגון- בבל, פרס, מדי. אך רק בגלות שלאחר חורבן בית שני, עם ישראל התפזר בכל רחבי העולם.

[13]. "תולדות עם ישראל בימי קדם" עמ' 321.

[14]. נתונים אלו מופיעים גם ב"כתבי הורונימוס".

הרב זמיר כהן – מה זה אחרית הימים? האם אנחנו כבר שם? 

 

הידברות שופס

ספר דניאל עם פירוש נזר חזיונות של הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

סט ארכיאולוגיה תנכ"ית הרב זמיר כהן

חבורת תריג 9 - בתעלומת הזהב

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

גביע קידוש מוכסף

מקראות שלובות - מגילת איכה

הקרב על המקדש

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה