שאלות באמונה

מבחן האמונה: למה אתה פוזל לדשא של השכן?

לנו נדמה שמגיע לנו מה שיש לחברינו ותולים אנו במחדלנו את חוסר הישג ידינו, אומנם האמונה מחייבת כל יהודי להאמין, שכל דבר שהיה לכאורה יכול להיות בקלות גם שייך לו אומנם ניתן לחברו, זהו בעצם כאילו היה רחוק ממנו כמו בת המלך לכפרי

| י"ח אייר התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

"לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְגוֹ'" (שמות כ, יד)- מַקְשֶׁה הָ"אִבְּן עֶזְרָא", הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מֵעֲווֹן הַחֶמְדָּה וְהֵיאַךְ עוֹבֵר הַחוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה בְּלָאו, וַהֲלֹא טֶבַע הוּא בָּאָדָם לַחְמֹד אֶת אֲשֶׁר לְרֵעֵהוּ וּלְהִתְאַוּוֹת שֶׁיְּהֵא לוֹ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לְרֵעֵהוּ? וְעוֹנֶה עַל כָּךְ הָרַב תְּשׁוּבָה נִפְלָאָה, וְאָנוּ נַרְחִיב וּנְפָאֵר דְּבָרָיו.

אָדָם כַּפְרִי עוֹבֵד אֲדָמָה, שָׁקוּעַ כָּל יָמָיו בִּבְצָלָיו וּבַחֲצִילָיו, לְלֹא שׁוּם חָכְמָה וְהַשְׂכָּלָה, שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל זִמְרָה וְשִׁירָה בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר- עוֹזֵב הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ, וְעִם בְּגָדָיו הַמְטֻנָּפִים הוֹלֵךְ לִרְאוֹת מַה קּוֹל הַהֲמֻלָּה, וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא אֶת הַנְּסִיכָה, בַּת הַמֶּלֶךְ, עוֹבֶרֶת בְּכִרְכָּרָה מְפֹאֶרֶת עִם נָסִיךְ מְפֻרְסָם בְּקוֹל זִמְרָה לִהְיוֹתָם עוֹמְדִים לְהִנָּשֵׂא בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר.

הֲיַעֲלֶה בְּדַעַת הַכַּפְרִי לַחְשֹׁב: חֲבָל, חֲבָל שֶׁאֲנִי לֹא זָכִיתִי לִהְיוֹת חֲתָנָהּ שֶׁל אוֹתָהּ נְסִיכָה וַחֲבָל שֶׁלֹּא שָׁפַר עָלַי מַזָּלִי לִהְיוֹתִי יוֹשֵׁב בְּאוֹתָהּ כִּרְכָּרָה עִם בַּת הַמֶּלֶךְ?! הֲלֹא כַּפְרִי זֶה לְשׁוֹטֶה יֵחָשֵׁב, שֶׁהֲרֵי מַה לּוֹ לְבַת הַמֶּלֶךְ?! אָדָם כָּמוֹהוּ רָחוֹק מִכָּל סִכּוּי לְכָךְ, הֵיאַךְ מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ דָּבָר כָּזֶה?! הֲלֹא לִזְכוּת תֵּחָשֵׁב לוֹ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ רַק לִרְאוֹת מַחֲזֶה זֶה שֶׁל כִּרְכֶּרֶת הַנָּסִיךְ וְהַנְּסִיכָה, וְכִי עוֹד יַחְמֹד וְיִתְאַוֶּה לִהְיוֹת בַּעֲלָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה?!

וּלְמִי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לְקַנֵּא בְּאוֹתוֹ נָסִיךְ? נְסִיכִים אֲחֵרִים שֶׁגַּם לָהֶם הָיָה מָקוֹם לִהְיוֹת מֻצָּעִים לְבַת הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹתָם בְּנֵי מְלָכִים חֲשׁוּבִים, אֶלָּא שֶׁנִּבְחַר מִתּוֹכָם אוֹתוֹ נָסִיךְ- אֶצְלָם יֵשׁ מָקוֹם לְקִנְאָה, אַחַר שֶׁגַּם הֵם הָיוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת בְּאוֹתוֹ אֹשֶׁר נִפְלָא.

 

אֱמוּנַת זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם

וּבְכֵן, אוֹמֵר הָרַב "אִבְּן עֶזְרָא", אָדַם שֶׁקִּבֵּל מַשֶּׁהוּ בִּגְזֵרַת אֵ-ל עֶלְיוֹן וּמְנַת חֶלְקוֹ אִשָּׁה פְּלוֹנִית אוֹ בַּיִת פְּלוֹנִי וְכַדּוֹמֶה, צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁלְּגַבָּיו מַה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ אִשָּׁה אַלְמוֹנִית אוֹ בַּיִת אַלְמוֹנִי, זֶה רָחוֹק מִמֶּנּוּ וְלֹא שַׁיָּךְ אֵלָיו, וּלְגַבָּיו זֶה כְּמוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁמִּתְאַוֶּה הַכַּפְרִי לְבַת הַמֶּלֶךְ, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁגְּזֵרַת שָׁמַיִם הַחוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הָאָדָם מִלְּמַלֹּאת אֶת רְצוֹנוֹ וּשְׁאִיפָתוֹ- גְּדוֹלָה הִיא וּמְרַחֶקֶת אֶת סִכּוּיוֹ מִלְּמַלֵּא אֶת שְׁאִיפוֹתָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרְחוֹקִים סִכּוּיֵי הַכַּפְרִי לָשֵׂאת אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ.

לָנוּ נִדְמֶה שֶׁמַּגִּיעַ לָנוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרֵינוּ וְתוֹלִים אָנוּ בְּמֶחְדָּלֵנוּ אֶת חֹסֶר הֶשֵּׂג יָדֵינוּ, אָמְנָם הָאֱמוּנָה מְחַיֶּבֶת כָּל יְהוּדִי לְהַאֲמִין, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהָיָה לִכְאוֹרָה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּקַלּוּת גַּם שַׁיָּךְ לוֹ אָמְנָם נִתַּן לַחֲבֵרוֹ, זֶהוּ בְּעֶצֶם כְּאִלּוּ הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּמוֹ בַּת הַמֶּלֶךְ לַכַּפְרִי, אַחַר שֶׁאֵין רְצוֹן ה' כָּךְ, וְכַאֲשֶׁר אֵין רְצוֹן ה' לָתֵת זִוּוּגוֹ אוֹ בֵּיתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לְךָ- אַף שֶׁאַתָּה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד שֶׁל פְּלוֹנִי וַאֲפִלּוּ בְּמַעֲמָד טוֹב יוֹתֵר, וּלְפִי דַּרְכֵי הַטֶּבַע הָיָה מַגִּיעַ לְךָ מַה שֶּׁאַתָּה מִתְאַוֶּה לוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַחֲבֵרְךָ- חַיָּב אַתָּה לְהַרְחִיק זֹאת מִמַּחְשַׁבְתְּךָ וְלִרְאוֹת זֹאת כְּרָחוֹק מִמְּךָ כְּמוֹ שֶׁרְחוֹקָה בַּת הַמֶּלֶךְ מֵהַכַּפְרִי. אָמְנָם לֹא נִרְאֶה זֹאת בַּמְּצִיאוּת הַטִּבְעִית, אוּלַם כֹּחַ גְּזֵרַת אֵל עֶלְיוֹן שֶׁהוּא הַמַּחְלִיט לְמִי לִתֵּן וּמַה לִּתֵּן, זֶהוּ הַמַּרְחִיק הָאֲמִתִּי מִמְּךָ מַה שֶּׁלֹּא נִתַּן לְךָ. וּלְגַבֵּי גְּזֵרָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה אִם קָרוֹב אַתָּה בִּיכָלְתְּךָ לְמַה שֶׁנִּתַּן לַחֲבֵרְךָ אוֹ רָחוֹק מִמֶּנּוּ, אַחַר שֶׁגְּזֵרָתוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא הַקּוֹבַעַת, וְאִם רְצוֹן ה' בְּכָךְ, הֲרֵי שֶׁגַּם אִם נִרְאֶה שֶׁתִּהְיֶה קָרוֹב לְדָבָר זֶה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ וְאַתָּה רָחוֹק מִמֶּנּוּ לְאֵין תַּכְלִית, כִּי אֵין רְצוֹן ה' בְּכָךְ.

וּבֶאֱמֶת, רַק בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּת הָאָדָם לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַתַּאֲוָה וְהַקִּנְאָה, הַחֶמְדָּה, הַתַּחֲרוּת וְהַכָּבוֹד. מִבְּלִי הָאֱמוּנָה חַיָּיו אֵינָם חַיִּים, כֵּיוָן שֶׁתָּמִיד יַחְשֹׁב: בַּיִת זֶה אוֹ אִשָּׁה פְּלוֹנִית רְאוּיִים יוֹתֵר וְנָאִים הָיוּ לִהְיוֹת לִי מֵאֲשֶׁר לַחֲבֵרִי, וּמֶה חָסֵר לִי שֶׁחֲבֵרִי זָכָה בָּהֶם, בַּמֶּה נֶּחְשָׁב הוּא יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְלָמָּה זָכָה בָּהֶם הוּא וְלֹא אֲנִי. אוּלָם הַמַּאֲמִין אֵינוֹ רוֹאֶה עַצְמוֹ קָרוֹב לַדְּבָרִים שֶׁלֹּא זָכָה בָּהֶם, אֶלָּא רוֹאֶה אוֹתָם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ כְּמוֹ בַּת הַמֶּלֶךְ מֵהַכַּפְרִי מֵחֲמַת גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ.

 

נָשׂוּי אֲנִי כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים, אֲבָל לֹא זוֹ מַה שֶּׁרָצִיתִי...

וְאָמַר הַכּוֹתֵב, הָיָה אֶצְלִי לִפְנֵי כְּשָׁנָה אָדָם שָׁבוּר וְרָצוּץ שֶׁבָּא לְהִתְיַעֵץ עִמִּי, וּבְקֹשִׁי הִתְחִיל לְדַבֵּר, וּלְאַחַר בּוּשָׁה מֵעַצְמוֹ הִצְלִיחַ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו- וּמֶה הָיָה צַעֲרוֹ וּכְאֵבוֹ? אוֹמֵר הוּא לִי: נָשׂוּי אֲנִי כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים, אֲבָל לֹא זוֹ מַה שֶּׁרָצִיתִי... תָּמִיד צִפִּיתִי לְאִשָּׁה עִם צוּרָה מְסֻיֶּמֶת וּטְבָעִים מְסֻיָּמִים, וּכְשֶׁלֹּא זָכִיתִי לְמַה שֶׁרָצִיתִי, נָשָׂאתִי לְאִשָּׁה אֶת אִשְׁתִּי הַנּוֹכְחִית, וְזֶה כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי לֹא מְרֻצֶּה. שְׁאַלְתִּיו: יֵשׁ לְךָ בְּעָיוֹת בִּשְׁלוֹם בַּיִת? עוֹנֶה הוּא לִי: הָרַב, הַאֲמֵן לִי, הַלְוַאי עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אִשָּׁה כָּזוֹ טוֹבָה, אוּלָם אֵין לִי שׁוּם סִפּוּק כַּאֲשֶׁר מַרְגִּישׁ אֲנִי שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מַה שֶּׁרָצִיתִי וּבְעַל כָּרְחִי חַיָּב אֲנִי לְהַעֲבִיר וְלִסְחֹב אֶת שְׁנוֹתַי בַּמֶּה שֶּׁקִּבַּלְתִּי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!- שְׁאַלְתִּיו לְאוֹתוֹ אָדָם- הֵיכָן אֱמוּנָתְךָ? הֲלֹא זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם הוּא מִגְּזֵרַת שָׁמַיִם, וְרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁתַּעַבְדֵּהוּ עִם אִשָּׁה כָּזוֹ בִּטְבָעִים וְאֹפִי כְּמוֹת שֶׁהִיא, וְהַיֶּתֶר- רְחוֹקִים הֵם מִמְּךָ כִּרְחוֹק בְּנוֹת מְלָכִים מֵהַכַּפְרִיִּים, וּמַה לְּךָ וּלְחֶמְדָּה זוֹ? וְיוֹתֵר מִזֶּה, לֹא רַק שֶׁהַיֶּתֶר רְחוֹקִים מִמְּךָ, אֶלָּא כְּאִלּוּ וְלֹא קַיָּמִים כְּלָל בַּמְּצִיאוּת לְגַבֶּיךָ, אַחַר שֶׁאֵין רְצוֹן ה' בְּכָךְ.

אָדָם קוֹנֶה דִּירָה, רֶכֶב, מוּצָר מְסֻיָּם, לְאַחַר מִכֵּן רוֹאֶה אֵצֶל הַשָּׁכֵן מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה, אוּלָם- פִירְמָה אַחֶרֶת הֲלֹא מִתְכַּוֵּץ לִבּוֹ: לָמָּה לֹא קָנִיתִי בְּדִיּוּק כָּזֶה? עָלֵינוּ לְהַאֲמִין: מַה שֶּׁקָּנִינוּ- זֶה שֶׁלָּנוּ! זֶה נִגְזַר לִהְיוֹת שֶׁלָּנוּ! מַה שֶּׁלֹּא קָנִינוּ- זֶה רָחוֹק מִמֶּנּוּ אֶלֶף פַּרְסָאוֹת וּכְלָל לֹא בְּהֶשֵּׂג יָדֵינוּ, וּכְאִלּוּ הַדָּבָר שֶׁלֹּא קָנִינוּ הִנּוֹ לֹא קַיָּם בַּמְּצִיאוּת לְגַבֵּינוּ, אַחַר שֶׁאֵין רְצוֹן ה' שֶׁיְּהֵא שַׁיָּךְ לָנוּ. (והארכנו בזה לעיל פרק י' אות ג').

וּבְכֵן, לַמַּסְקָנָה- הַפִּתְרוֹן הַיָּחִיד שֶׁל הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד הִנּוֹ רַק הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה, וּמִבִּלְעָדֶיהָ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ, וְאֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ! וְזֶה: שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ה): "ה' מְנַת חֶלְקִי וְכוֹסִי". בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: אֵין לִי מַה לְּקַנֵּא וְלַחְמֹד אֲשֶׁר לְרֵעִי, כֵּיוָן שֶׁה' הוּא שֶׁקָּבַע אֶת מְנַת חֶלְקִי וְכוֹסִי, וְאֵין לִי לְהַבִּיט אֶלָּא בְּחֶלְקִי וּבַמֻּנָּח בַּכּוֹס שֶׁלִּי וְלֹא לְהַבִּיט אֶת אֲשֶׁר לְרֵעִי.

כַּאֲשֶׁר הִתְחִילוּ הַשַּׁדְכָנִים לְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת בִּבְנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד זצ"ל, לֹא מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הַדָּבָר כְּהֶרְגֵּלוֹ תָּמִיד. כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוּהוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל הַשִּׁנּוּי בְּמִנְהָגוֹ, הֵשִׁיב: בִּזְמַן שֶׁאֶחָד מִילָדַי מַגִּיעַ לְפִרְקוֹ, רָגִיל אֲנִי לְהִתְחַנֵּן עַל זִוּוּג טוֹב בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, וְהִנֵּה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ שָׁכַחְתִּי מִשּׁוּם מָה לְבַקֵּשׁ בִּמְיֻחָד עַל בְּנֵנוּ זֶה, וְעַל כֵּן אֵינִי מְמַהֵר בְּעִנְיַן שִׁדּוּכוֹ.

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (3 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים