הנס של שמואל לוגסי: "משהו משך אותי לבדוק את המטען של האופניים"

זכינו לבית חדש במתנה.

לפני כמה ימים, חבר מישיבת "נתיבות עולם" ביקש ממני לעשות איתו חסד קטן - לקחת משהו מהידברות ולהעביר לו לישיבה.

באותו יום נכנסתי לישיבה, העברתי לו את החבילה, וביציאה מהישיבה עם האופניים החשמליים פגשתי 2 חברים טובים שדיברו ביניהם. הם ראו אותי עם האופניים וקראו לעברי: "לוגסי, מקווה שאתה לא מטעין את האופניים בבית בלילה".

קצת מיהרתי, ואמרתי: "זה בסדר יש לי מטען מקצועי עם מאוורר פנימי, אני מטעין את הסוללה של האופניים כל לילה, וברוך השם הכל בסדר".

הסתכלתי על שניהם והם אמרו לי: "תקשיב, בדיוק עכשיו אנחנו משוחחים איך לנסות לעזור לחבר, אברך מהישיבה, אב ל-9 ילדים, שביתו נשרף לגמרי מסוללה של אופניים. הנזק עומד על חמש מאות אלף שקל. פתחנו קרן התרמות עבורם".

אמרתי להם שאני ממהר, ושנדבר בהזדמנות.

יומיים חשבתי על המקרה הקשה הזה, וביום חמישי, בשעה 21:30, הטענתי את הסוללה של האופניים בבית. יצאתי מהבית - והבית שלנו, תודה להשם, עם 9 ילדים - וחזרתי לקראת 23:30 הביתה, אחרי צילומים של שורה ארוכה של רבנים, במטרה להעלות את הצילומים לאתר הידברות.

לפני שנכנסתי למיטה לישון, משהו משך אותי ליד הסוללה של האופניים. הרחתי ריח חריף מאוד של פלסטיק שרוף שעלה מהמטען המקצועי עם המאוורר, שהפסיק לעבוד. ראיתי שהוא עומד להישרף בתוך הבית.

ניתקתי את המטען במהירות מהחשמל, ולא הפסקתי להודות להשם על האישה, הילדים והבית שקיבלנו במתנה מהשם. אם הייתי הולך לישון בלי לבדוק מה עם המטען - הכל היה יכול להסתיים אחרת לגמרי, חס ושלום.

כמה עוגמת נפש נחסכה מאיתנו. אפשר רק להודות על כל כך הרבה ניסים  בכל יום.

שמואל לוגסי הוא הצלם של ארגון הידברות.