סיון רהב מאיר
"שואה, תקומה, תורה": שיעור התורה בבית ניצולי השואה שבנם נפל במלחמה
סיון רהב-מאיר מספרת על שיעור התורה בן עשרות השנים בביתם של יוסף ומרתה זכרונם לברכה, הוריו של חלל צה"ל, אבריימי מוצן הי"ד: "אין דבר כזה בעולם שככה דואגים לעילוי נשמתו של חבר"
- סיון רהב מאיר
- ג' אייר התשע"ט
(צילום: shutterstock)"בחודשים האחרונים צילמתי כתבה מיוחדת ליום הזיכרון, שבה רציתי לספר את הסיפור הבא: מרתה ויוסף מוצן הם ניצולי שואה. בנם אבריימי, בוגר ישיבות "קול תורה" ו"שעלבים", נפל במלחמת לבנון. הטנק שלו נשרף. מיד אחרי השבעה החליטו חבריו להתחיל שיעור תורה לזכרו, בבית ההורים. יש הרבה שיעורי זיכרון, אבל כמה מהם נמשכים 37 שנים רצופות? הם התחילו כבחורים צעירים, היום כולם כבר סבים לנכדים. בכל שלושה שבועות, כמו שעון, הם מגיעים לבית משפחת מוצן בפתח תקווה. האבא יוסף נפטר לפני כמה שנים, והשיעור נמשך: חלקם רבנים ומחנכים, חלקם בתחום העסקים, אחד מהם שופט – והמשפחות של כולם יודעות שאי אפשר לקבוע שום אירוע בערב של 'השיעור אצל מרתה'".
"כשבאנו לצלם, מרתה ישבה בסלון. המספר מאושוויץ על היד, ומולה תמונה שבה המספר האישי של אבריימי. כשהחברים נכנסו בזה אחר זה, וקול התורה נשמע בסלון – פניה אורו. "אין דבר כזה בעולם", אמרה לי, "שככה דואגים לעילוי נשמתו של חבר". באותו ערב, אחרי השיעור, חשה ברע ואושפזה. בנה, החזן יעקב מוצן, עדכן אותי לאחרונה שהיא הולכת נחלשת. הלילה מרתה נפטרה.
"היא תובא למנוחות היום, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מסע חיים של אמונה וגבורה, שנמשך 92 שנים, שעובר דרך אושוויץ ולבנון – יסתיים בבית העלמין בפתח תקווה. לא ידעתי שאני מצלמת את השיעור האחרון, אבל כשיצאתי מהסלון הקטן והחמים שלה, הייתה לי תחושה שכל המאה האחרונה בתולדות העם היהודי נוכחת כאן: שואה, תקומה, תורה".
(מתוך עמוד הפייסבוק של סיון רהב מאיר)