היסטוריה וארכיאולוגיה

ארכיאולוגיה תנ"כית: מות יהויקים והמלכת בנו יהויכין

מהו זהב אופיר והיכן נמצאו לו עדויות? ומה התרחש בגלות יהויכין? טעימה מתוך הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית" חלק ד'

| כ"ה ניסן התשע"ט |
חפירות אריכאולוגיות בתל קסילה, בה נמצא החרס שעליו כתוב "זהב אופיר" (צילום: משה מילנר, לע"מ)
אא

לשמע מרידתו של יהויקים בו, הגיע נבוכדנצר בשנת 598 לפני סה"נ עם צבאו האדיר אל ממלכת יהודה כדי להכניעה. למרות קשריו של יהויקים עם פרעה מלך מצרים, לא בא זה לעזרתו כפי שהבטיח, בגלל עליונותו הצבאית של אויבו נבוכדנצר:

"וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָצֵאת מֵאַרְצוֹ [רש"י: כדי לעזור ליהויקים]. כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל, מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת, כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם".

בדיוק כפי שניבא והתריע מראש ירמיהו: "גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי [ממלכת יהודה, כיון שצבאה לא יבוא לסייע לך]".

יהויקים נאלץ בלית ברירה לקבל את מרותו של מלך בבל. המקרא מספר כי נבוכדנצר בזז באותה עת חלק מכלי בית המקדש, הביאם לבבל והציגם בבית הפולחן האלילי שלו:

"בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶיהָ. וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים, וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו. וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו".

(Given by Mr and Mrs F. M. Paget)

סופו של יהויקים היה שנבוכדנצר הדיח אותו מהמלוכה, ומינה את בנו הצעיר יהויכין למלוך במקומו:

"עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה... וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו".

את יהויקים רצה נבוכדנצר להגלות לבבל, אך חז"ל מספרים כי הוא מת בטרם יצא לשם: "וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם – כיוון שאסרו מיד מת באיסוריו", כיון "שהיה [יהויקים] מפונק ומת בידם".

המאורע מוזכר גם בדברי חז"ל:

"כיון שהרגו נבוכדנצר [-גרם למות יהויקים], המליך את יכניה בנו תחתיו, וירד לו לבבל".

להשערת החוקרים, שמו של המלך יהויכין התגלה בממצאים הארכיאולוגיים על גבי ידיות כלי חרס מסוף ימי בית ראשון, שנמצאו בממלכת יהודה: ברמת רחל, בבית ‏‏שמש, ובתל בית מירְסִים שבמזרח חבל לכיש. על הידיות נמצאו טביעות-‏‏חותם עברי עם המילים "לאליקם נער יוכן", והחוקרים וויליאם אולברייט ויוחנן אהרוני משערים כי "יוכן" הוא יהויכין מלך יהודה, אשר אֶלְיָקִים היה אחד מפקידיו ונקרא "נער" בלשון המקובלת אז, להבעת הכנעה למלך. ‏ אליקים היה שם מצוי בחצר המלכות באותם זמנים, לדוגמה: "אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת".

(צילום: קורן מיקי, באדיבות רשות העתיקות)

גלות יהויכין מלך יהודה

יהויכין מלך רק ‏תקופה קצרה, וגם הוא התנהל ברמה רוחנית ירודה. לאחר שלושה חודשים מהמלכתו, הגיעו נבוכדנצר וצבאו לירושלים כדי להדיחו:

"בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם... וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו.

בָּעֵת הַהִיא עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר. וַיָּבֹא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר, וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ".

מדוע מיהר נבוכדנצר להדיח ולהגלות את יהויכין, זמן קצר לאחר שמינה אותו למלך? חז"ל מגלים לנו את הסיבה:

"כיון שהרגו נבוכדנצר [את יהויקים] המליך את יכניה בנו תחתיו, וירד לו לבבל. יצאו כל בני בבל לקלסו. אמרו לו [חכמיו]: מה עשית?

אמר להם: יהויקים מרד בי והרגתיו, והמלכתי את יכניה בנו תחתיו.

אמרו לו: מתלא אמר, גור טוב מכלב ביש לא תרבי [המשל אומר: גור טוב, מכלב רע לא יצא. וכוונתם היא שגם יהויכין ימרוד בו].

מיד שמע להם... אמר להם [לישראל]: ...אותו שהמלכתי [יהויכין], תנוהו לי ואני הולך...

[ואז] גלה יהויכין...".

יהויכין נכנע ומסר את עצמו לנבוכדנצר, וזה הגלה אותו לבבל, עם משפחתו, שריו, נבחרי העם ואלפי תושבים. את ירושלים כבש מלך בבל ולקח לעצמו מאוצרות בית ה' ובית המלך, כולל שפע הזהב שהיה במקדש מימי שלמה:

"וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו, וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל... וַיּוֹצֵא מִשָּׁם [מירושלים] אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ...

וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים, וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה, וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר. לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם-הָאָרֶץ

וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה; וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו, וְאֵת אֵילֵי הָאָרֶץ, הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם, בָּבֶלָה. וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים, וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף, הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה; וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה, בָּבֶלָה".

מסתבר שההגלייה הזו דלדלה מאוד את משאביה הרוחניים והאנושיים של ממלכת יהודה, שכן בין הגולים היו:

א. "אֵילֵי הָאָרֶץ", כלומר חכמי התורה והצדיקים, וביניהם "מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" אודותיו מספרת מגילת אסתר.

ב. "כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל... וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל... הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה" – כל גיבורי צבא יהודה;

ג. "וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר" – בעלי מקצועות טכניים חשובים, הנחוצים לתפקוד הממלכה (וראה רש"י שם).

במצבה הרוחני, המדיני והגשמי הירוד, החלה שקיעתה הסופית של ממלכת יהודה, כפי שניבא בכאב רב ירמיהו.

 

זהב אופיר שבבית המקדש

הזהב הרב שנבוכדנצר שדד מבית המקדש, היה לפחות בחלקו באיכות הגבוהה ביותר שהיה ניתן להשיג בימים ההם, זהב שיובא מארץ אופיר. וכדברי דוד המלך לכל הקהל, אודות אלפי ככרות הזהב שהכין לצורך בניית בית המקדש: 

"נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה, מִכָּל הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ. שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב, מִזְּהַב אוֹפִיר".

זהב אופיר נבחר לבית המקדש משום איכותו המשובחת, כמוזכר כבר בספר בראשית: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב".

משום כך גם בנו, המלך שלמה, שלח להביא זהב משם, ככתוב:

"וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב, אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר. וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה".

שנים רבות אחר כך שלח גם יהושפט מלך יהודה אניות להביא זהב מאופיר, כמסופר במקרא:

"יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, לָלֶכֶת אֹפִירָה לַזָּהָב". 

מיקומה של ארץ אופיר היה ידוע היטב למלכי יהודה והמזרח הקדום, אך הוא נשכח במרוצת אלפי השנים שחלפו מאז, ונותר עלום. יש חוקרים הממקמים אותה ביבשת אמריקה, יש באפריקה המזרחית, ואחרים בתימן או בהודו.

בזמננו נמצאה בארץ ישראל עדות ארכיאולוגית מרשימה לארץ אופיר ולזהב שהיה מיובא משם.

ביישוב העתיק תל קסילה שבתל-אביב, נמצא חרס ועליו כתוב בכתיב חסר, כמקובל אז: "[ז]הב אֹפִר לבית חֹרֹן". החרס מתוארך למאה העשירית לפני סה"נ, היא תקופת מלכות שלמה, או לחילופין למאה התשיעית לפני סה"נ, זוהי תקופת מלכות יהושפט – מלכים אשר ידוע כי הביאו זהב מאופיר.

(צילום: זאב רדובן)

מדובר בתעודת משלוח של זהב אופיר לעיר בית חורון שעל הדרך לירושלים, אשר המקרא מספר כי שלמה המלך בנה וביצר: "וַיִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן, עָרֵי מָצוֹר חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ". 

 

כיבוש ירושלים וגלות יהוכין - בכתובת נבוכדנצר

המאורעות הקשים הללו המפורטים בתנ"ך מתועדים בקצרה גם ב"כרוניקה של נבוכדנצר", כתובת חרס ממלכתית מפורסמת מימי המלך הבבלי שנתגלתה ב-1896 בעיראק ומוצגת במוזיאון הבריטי. בפסקה המתארת את השנה השביעית למלכות נבוכדנצר השני נכתב:

"בשנה השביעית [למלכות נבוכדנצר] בחודש כסלו, גייס מלך בבל את צבאו.

אחרי שכבש את ארץ חת [סוריה וארץ ישראל] הוא צר על עיר יהודה [-ירושלים].

(צילום: ד''ר רבקה לברון)

ביום השני לחודש אדר הוא כבש את העיר ושבה את מלכה [-יהויכין].

הוא מינה בה מלך כלבבו [-את צדקיהו]. את מנחתה העשירה קיבל ולקח לבבל".

אמנם הכתובת אינה מציינת בפירוש את שמות מלכי יהודה, אך מהיותה שייכת לימי נבוכדנצר, מתוכנה ומהשוואת התאריכים המוזכרים בה למובא במקרא ברור כי מדובר ביהויכין וצדקיהו.

לרכישת הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית" חלק ד', לחצו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (6 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים