"למה דווקא אני?": רק כשתמצאי את זיווגך - תביני מהי התשובה לשאלה המפחידה הזו

השבוע בישרה לי חברה שהיא מתחתנת, ולשמחתי לא היה קץ. במשך שעה שלימה דיברנו על איך שבסוף תמיד דברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר כשיש לך אמונה, אך אז היא אמרה דבר מה שתפס אותי לא מוכנה. 

"במשך שנים שאלתי את הבורא 'למה דווקא אני', ולא הבנתי את זה. לא הבנתי למה דווקא אני נבחרתי לניסיון כל כך קשה של רווקות לאורך שנים, למה דווקא אני נבחרתי 'לייצג' אותו בבית דין שדה - כשכל הפעולות שאני עושה מקבלות 'ציון' נכשל. למה דווקא אני נבחרתי להידחות פעם אחר פעם על ידי בחורים שלא ראו את הסחורה הטובה שבי, את היופי ואת החוכמה ואת כל מה שהיה לי להציע להם. למה דווקא אני לא מצליחה למצוא אחד שיפיג את בדידותי, אחד שיראה לי שמה שחיפשתי כל הזמן לא באמת הלך לאיבוד, אחד שיחזיר לי את האמונה בנורמליזציה של העולם הזה - שכל כך הרבה פעמים 'זולגת' לי כמו חול מבין האצבעות. למה דווקא אני נבחרתי לחפש את החצי השני שלי במין דור כזה מבוהל, מבולבל, וירטואלי... שמסתפק במה שיש לחיצוניות להציע, ולא מתעקש יתר על המידה על הפנימיות. למה דווקא אני לא התחתנתי, לא ילדתי ולא הקמתי משפחה משלי?".

ידעתי שיש לזה המשך, אבל רגע לפני שזכיתי לשמוע אותו מפי חברתי - נתתי לעצמי להתבוסס לרגע במחשבות האלה והטבעתי את עצמי בתוכן, כי ידעתי שהפעם אני הולכת לצאת מהבריכה הזו עם הרבה הרבה אוצרות. חלודים אומנם, אבל ניקוי טוב מספיק יגלה גם יגלה את השווי האמיתי שלהם. 

"עם יד על הלב, כמה פעמים זה קורה לך כשאת פתאום נופלת לקטנות המוחין ואומרת לעצמך את המשפט הזה?", היא שואלת אותי פתאום תוך שהיא מטביעה את ראשי עמוק יותר, מאלצת אותי לבלוע מים, כמעט להיחנק, למצמץ בעיניי ואז לעלות בשנייה אל מעל לפני השטח - ולהינצל. 

"יאללה, שתינו יודעות שאת מדברת ככה רק בגלל שאת מתחתנת..."  

"יותר מדי פעמים...", אני משיבה ונזכרת בסיטואציות הרבות שבהן ביכיתי את מר גורלי עם המשפט הזה, שהיה שגור בפי לפחות כמו התפילה על הזיווג. 

"אז תדעי לך שירה, שזה לא סתם", היא אומרת פתאום כמו קולומבוס בשעתו, שמחה ומרוצה על זה שגילתה איזו פיסת חיים ריקה שרגל אדם עוד לא דרכה עליה. "כל המחשבות שעולות בתהליך השידוכים, הן לא סתם וזה טוב שאת חושבת אותן".

אבל היי, אני מכירה אותה. עליי היא לא תצליח לעבוד. "טוב שאני חושבת אותן??? הרי רק אתמול, לפני שסגרת וורט, דיברת אחרת לגמרי", אני לא נשארת חייבת, וסונטת בה. "יאללה, שתינו יודעות שאת מדברת ככה רק בגלל שאת מתחתנת..."

זה נפלט לי, מבטיחה. 

ואיזה מזל שחברה שלי היא חברה שלי ולרגע לא שופטת אותי על פליטות הפה, שיכולות להיות לפעמים הכי לא עדינות שיש. ככה זה אצל רווקות, למי שלא יודע. הן אומרות הכל בפנים, וכשהן לא - זה רק משום שהן לא מרגישות בטוחות מספיק. 

"פתאום את מבינה כמה את קטנה אל מול הישועה הענקית שקיבלת"  

אבל החברה שלי לא נבהלה מעוצמת פליטת הפה. היא מכירה אותי כבר, את העקיצות האלה... הרי רק אתמול הן היו גם חלק אינטגרלי ממנה. אנחנו מדברות באותה שפה, ת'כלס. ובגלל זה - אנחנו מבינות את הניואנסים, ולא נבהלות מאמירות שכאלה. "את צודקת, אני מדברת ככה רק בגלל שאני מתחתנת. רק בגלל שסוף סוף, אחרי היגיעה של השנים בתפילות, סגולות, והצעות שידוכים מתישות - מצאתי! מצאתי אחד שאני מתחברת אליו, שאני מרגישה שהוא מתחבר למסלול חיי בשלימות, שאני בוטחת בו, שכיף לי איתו, שאני מרגישה נעים איתו, שאני מחכה שהוא יתקשר, שאני מתרגשת מכל מה שיצפה לנו בחיינו המשותפים. 

"ודווקא בגלל זה, כל כך חשוב לי להגיד לך את זה: הדווקא הזה שאנחנו מרגישות שהקב"ה עושה לנו ברווקות - הוא הוא הדווקא שיוביל אותנו להכרה באמת". 

לא הבנתי. אז מה זה עכשיו - אם זה לא אמת? וכי צעדתי כל השנים הללו סתם, בשביל משהו שהוא לא אמת חלילה?

"הכל זו אותה אמת, אבל בתוך האמת יש חלקי אמיתויות שמרכיבות אותה ועושות אותה שלימה יותר. הדווקא הזה שאת מרגישה לפני המציאה - הוא הדווקא שיביא אותך להכרה שדווקא משום שאת כזו, דווקא משום שאת זו את, דווקא בגלל כל העבודה הרוחנית שעשית בדרך לזיווג שלך, דווקא בגלל הדרך שבה התפללת וביקשת את הישועה שלך - נבחרת לייצג את הרווקות באשר הן".

דווקא את יכולה לתת מה שאף אחת אחרת לא  

"ודווקא בגלל האישיות הזו שלך", ממשיכה חברתי ומתעקשת להשמיע את האמת שהתגלתה לה עצמה אחרי המציאה. "את תראי שכשתפגשי בזיווג שלך, תקבלי וואחד תשובה על השאלה 'למה דווקא אני'! את תמשיכי לשאול אותה, אבל הפעם בקונוטציה אחרת לגמרי, חיובית אלפי מונים. כשאת שואלת 'למה דווקא אני' אחרי שמצאת את הזיווג שלך - פתאום את מבינה כמה את קטנה אל מול הישועה הענקית שקיבלת. כמה את עוד לא מוכנה, כמה יכולת להספיק ברווקות ולא הספקת כי היית עסוקה בלהתבוסס ברחמים עצמיים, כמה יכולת לתקן עולם במלכות - להיות המלכה של התהליך שלך, ולתקן את כל המחשבות הריקניות האלה מהשורש. כתוב ש'הכל במחשבות יתבררו' - כלי המחשבה שלנו הם הם הכלים שמביאים אלינו, או שלא, את השמחה. אם את מתבוססת בתהליך שלך נטולת שמחה - אין ספק שמשהו במחשבה שלך צריך להשתנות ויפה שעה אחת קודם", מסכמת חברתי. 

פתאום זה היכה בי, והבנתי את מה ששנים לא הצלחתי להבין - הודות לחברתי החכמה וליכולת ההסתכלות הפנומנלית שלה על נסיונות: יש עוד המון להספיק, המון לעשות, המון להשיג. היום - אם בקולו תשמעו. אז שמעתי, אני שומעת.. את הקול הזה שלך אבא, שקורא לי לצאת מההתמסכנות ובמקום לשאול בהתרסה 'למה דווקא אני', לענות לעצמי את התשובה - 'דווקא אני', בלי הלמה. 

כן, דווקא את - זו שבפינה, שמונחת לה בקרן זווית בשקט. דווקא את שממתינה בחוסר סבלנות, מביטה בשעון כל חצי שנייה ולא מפסיקה לשאול 'מתי', דווקא את שמפצירה ומתבכיינת, דווקא את שכבר כמעט לא מאמינה שזה יקרה, דווקא את. נבחרת, כי דווקא את יכולה לתת מה שאף אחת אחרת לא - לאדם הזה שעליו הכריזה הבת קול 40 יום לפני יצירת הולד 'בת פלוני לפלוני'. 

להצטרפות לסדנת השידוכים של שירה כהן, שבה תקבלי כלים מדהימים למציאת האחד שלך, לחצי כאן