שאלתי את אבי הנאצי: "מה עשית שבזכותו זכית לשלושה נכדים יהודים?"

המגיד הרב בערל ווין הגיע אל אחד מבתי הכנסת בירושלים, שם פגש יהודי שהגיע להתפלל בבית הכנסת עם שלושת ילדיו.

לאחר התפילה הציע לו ידיד להאזין לסיפורו האישי של האיש, ששמו היה אברהם. הוא נולד בגרמניה לקצין ביחידת העלית של הגסטאפו, יחידת הרג שנודעה בשם "יחידת ראשי המוות". האב מעולם לא דיבר על עבודתו, ושנים רבות לאחר המלחמה הוא נתפס ונידון לעשר שנות מאסר.

הוא, שלא ידע מאום על מעשיו של אביו, נדהם כאשר קרא עליהם בעיתון. "הגילוי שאבי חי חיים כה מפלצתיים, היה מזעזע", תיאר הבן.

בעקבות הזעזוע שחש, פיתח הבן ענין רב בנושא השואה, עד כדי שהחליט לבקר בישראל על מנת להכיר את העם הנרדף. הוא שהה מספר שנים בארץ, כשלאחריהן החליט להתגייר. בהמשך התגלגלו העניינים שהוא הגיע עם ילדיו לבקר את אביו הקשיש. הבה התבונן בכיפות ובציציות של שלושת נכדיו והוכה בהלם.

הבן החליט שהוא מעוניין לברר כיצד פושע נאצי זכה לשלושה נכדים יהודים שומרי מצוות. "שאלתי אותו ישירות מה עשה, שהביא לו מזל טוב שכזה. הסברתי לו שאנו היהודים מאמינים שיש השלכות לכל מעשינו, ושמעשינו נמדדים בקפדנות", תיאר הבן את הדו-שיח שניהל עם אביו.

האב הקשיש התבונן בו והרהר בשאלה. 'אני לא יכול לחשוב על שום דבר יוצא דופן', השיב, 'אבל פעם בפרנקפורט, כשאספנו את היהודים, היתה לי הזדמנות להציל את חייהם של שלושה ילדים יהודים שהסתתרו בבית יתומים קתולי. משום מה הם עוררו בי חמלה, הם נראו כה אבודים ואומללים, שריחמתי עליהם והנחתי להם להימלט'".

בתגובה, אמר לו הבן: "אתה יודע, אבא, אילו היית מציל ארבעה ילדים, ייתכן שהיו לך היום ארבעה נכדים"...

המעשה הובא במוסף שבת קודש של יתד נאמן, מתוך אוסף מאמריו של הרב ויין. בהקשר לכך הביאו שם את דברי הספרי זוטא פ"ז בענין ירבעם בן נבט: "מכאן אמרו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, ומידה זו נוהגת בכל משפחות האדמה, בין בישראל בין באומות העולם". היינו, שדי בכך שהאדם זכאי רק בדבר מסוים, כדי שתתגלגל על ידו זכות.