הצרעת היא נגע מפחיד ומטמא. בעליה מורחק מן היישוב. היא באה בצורת נגע לבן, אבל הלכותיה כוללים דין מעניין מאד: כאשר הנגע הלבן כולל את כל הגוף, שזה לכאורה מפחיד הרבה יותר – אין צרעת, והאדם טהור. כיצד ניתן להבין דין זה?
כדי לקבוע את דין הצרעת, צריכים את ראיית הכהן, "וראה הכהן את הנגע". והנה, יש שאלה כללית בהלכה: האם ראיה דרך זכוכית נקראת ראיה?
הרב הרגיש שהרוקח מדבר בביטחון מופרז מדי, ושלח טלגרמה למלומד אחר, שהשיב לו כי אכן, בהפקת צבע זה משתמשים באלכוהול, שהרבה פעמים נעשה מהתססה של דגנים בשביל ויסקי. נראה שהרוקח מתחילה ניסה להפגין בקיאות וידע, ולאחר מכן היה לו קשה "לרדת מהעץ"...
מעניין לדעת כי הרבה פרשיות בתורה מחולקות לחלקים של שבעה-שבעה. גם פרשת הצרעת בנויה משני חלקים, שבכל אחד מהם מתבצעות שבע פעולות
חז"ל לימדו אותנו כלל גדול: כאשר התורה מדברת על שני פרטים, וחוזרת על הכינוי שלהם ביחד עם המילה "שני" או "שתי", זה אות וסימן כי שניהם שווים. לכן מעניין לראות את הדיון לגבי שתי ציפורי המצורע
למחרת ירדה אשתו לאחד המרתפים כדי לחפש דבר מה. המרתף היה חשוך, והיא בתמימות החזיקה בידה נר, כדי שתוכל למצוא את החפץ. אך המרתף שימש לאחסון אבק שריפה! המחסן התפוצץ בקול רעש גדול
כל מי שלמד קצת משניות, יודע מיהו רבי עובדיה מברטנורא, או לפחות מכיר את פירושו למשניות. אך לא רבים יודעים את קורות חייו המעניינות. מי היה "הברטנורא"? איפה הוא נולד? מה עשה בחייו?
אמנם דא עקא, שהמקום הזה אינו אמצע התורה... לפי ספירת הפסוקים, הפסוק האמצעי נמצא בויקרא פרק ח'. איך יתכן?
עצים רבים מאד, מאותו מין או לעיתים ממינים שונים, פורחים יחדיו בצורה מסונכרנת, ולאחר מכן מפזרים בצורה מתואמת מספרים עצומים של זרעים. מה רבו מעשיך השם
לילה אחד חלם לוץ חלום, שבו הוא מרחף למערה שעל הקיר שלה כתובה המילה KABALA. כאשר התעורר, הקליד אותה בגוגל, ועיניו חשכו כאשר התברר לו שזוהי תורת המיסטיקה היהודית
שמע על הדבר רבינו ישעיה באסאן, מרבני איטליה, רבו של הרמח"ל, ולא ישר בעיניו. מיד קם וכתב מכתב ארוך ומפורט לחכמי טריאסט, שעם כל רצונם הטוב להרתיע את המבזים את התפילה, הרי שה"עונש" שלהם הוא בזיון גדול מאד – לתפילה, לבית הכנסת, ולעם ישראל, ואפילו חשש סכנה מן הגויים
רבי מיכאל פשקס לקח מרכבה ונסע ארבע שעות אל אותו הכפר, ויכנס בשמחה ובקריאות מזל טוב אל בית הוריו של ר' מיכאל ראב, וירא את היולדת ואת המשפחה, וכולם ששים ושמחים, אבל תמהו לקראתו ולא הבינו סיבת ביקורו, כי הרך הנולד היתה בת ולא בן!
כאשר יצא מרטין מהמתפרה כשהוא לובש את החולצה, הביט בו הקאפו בפליאה, אבל לא אמר לו דבר. מאותו היום ועד לסוף המלחמה, הפך מרטין ל"אסיר צווארון לבן"
בחודש אדר שנת תרפ"א, בפרוס הימים שלפני חג הפסח, יצא רבי יוסף חיים בהודעה מפתיעה: אינני נותן עוד הכשרים לעסק על סמך הבירור שלי לבדי, מבלי שיהיה עוד אדם שישגיח בפועל על הכשרות. מדוע יצא בהכרזה כזו?
מקוים שאולי השנה נזכה, וכן יגיע המשיח, ונקריב קרבן פסח בירושלים, ונחזה כולנו בעבודת הכהנים. אבל איך נראה הפסח בירושלים?
בזיכרונו הפנומנלי נשא את כל מקורות היהדות, ועוד מקורות רבים. כל מילה שלו צפנה בחובה אוצרות של אמונה וידע. חכמים האזינו לו בשקיקה, אך מי הוא? ומאין בא? זאת לא הסכים לגלות
אנחנו יודעים שזמנה של המילה הוא היום השמיני ללידה. מה הרעיון במספר זה של שמונה? העולם נברא לפי הרעיון של התורה, כמובן, ולא להיפך. מדוע אומרת התורה למול בגיל שמונה ימים?
באירופה של פעם, דג מלוח היה חלק מכל אירוע וארוחה. לא היה שפע של מוצרים, הדגים מצויים בנהרות, מקררים לא היו והדרך לשמרם היתה על ידי מליחה. ובקיצור: בכל בית יהודי היתה חבית או לכל הפחות ארגז קטן של דגים מלוחים, לשבת, לפסח, ולכל חג
בדרך כלל טומאה מגיעה מדברים שליליים – מת, שרץ, צרעת. אבל לידה? ילד יהודי טהור נולד ובא לעולם, מדוע טומאה?
בתורה, הכהן אינו עושה שום דבר לריפוי המצורע! הוא מאבחן, הוא בודק, הוא מסגיר, הוא מטמא או מטהר, אבל לא נוקף אפילו אצבע קטנה כדי לרפא
