כל התכנים של אורה יסכה

סליחה שלא האמנתי לך ושלא האמנתי בך! סליחה שהייתי בטוחה, שרק עוד קצת, רק עוד טיפה, רק עוד מעט ממני, ומכוחי ועוצם ידי הישועה

ותוהה אני, אם אין זו המלחמה החשובה בתבל, עליה עומדות כפועל יוצא – כל המצוות כולן: השגת השלום במעונו יביא לבניית המשכן, לימוד התורה מתוך שקט נפשי יפרח, וממילא חזרנו לנקודת ההתחלה – אין זה שייך שאדם העוסק בשלום, יצא למלחמה

על העברה בין דורית של טראומה, על האפיגנטיקה של העם היהודי: כמה זוכרים ומה מדחיקים? ועד כמה זה באמת ריאלי כשהטראומות מתדפקות על דלתך במקום משיח?

ארבע עשרה שנים שאני חותרת לאמת עם (ולפעמים בלי) כוח. משתדלת להיות בהכנעה על הזכות האדירה והעל-אנושית שמי שאמר והיה עולם, שם על מפתן יומי

את תעשי את הבלתי יאמן ותתני לזו שלצדך את הכרטיס שלך, את היתרון שלך, תוותרי על הפלוס שלך ותשווי ל(לא)שלה, רק כדי שבסוף היא עוד תעשה לך מחטף מתחת לאף?!

וזה הולך איתנו לכל מקום. עם הנציגה בטלפון. בתור לקופה במכולת. על הכבישים. בין איש לאשתו. אש אוכלתם. ומבלי משים זה הופך קבע

ככה הייתי קוראת להן, לדמעות מסוג בכי כזה. בכי מפויס. בכי מתוק, כנוע. כמו בכי ראשון שיוצא לאוויר העולם שמחכים לו 9 חודשים. בכי של ילדה שחוזרת למקורות, לאבא. תלויה אך ורק בו שיושיע אותה

ידוע שכל ניסיון מגביה אותנו רוחנית, אבל הרי הכל צפוי והרשות נתונה. אז למה ככה? למה "לבחור" בתרגיל שיפגום בכלי שישרת את המנהיג שיגאל אותנו ממ"ט שערי טומאה בהמשך חייו?

ואני רק אשב שם, כמו "ילדה טובה ירושלים", ואסתכל. רק אראה ואתבונן בם, חזק חזק, בתמימות ובפשטות. אתן להם לחנך אותי מחדש. לנרות הללו שאנו מדליקים

גם ברגעים החשוכים ביותר צריך לזכור שבסוף הגלות באה הגאולה. אורה יסכה רייס במסר מחזק

ילדה יתומה ממשפחה שונה, יכלה לפתח דימוי עצמי נמוך מאד. במקום זה, היא הפכה להיות אסתר המלכה. איך?

כך מלווה אותי הרב אברהם ישראל גליס שליט"א בתהליך התשובה למן ההתחלה, וכך עזר לי ליצוק את ירושלים לתוכי

לימים, אותה אישה בגרה, אך הילדה הקטנה מאותו רגע מקונן נאחזת ברגע ההוא, והיא תשחזר את ההיסטוריה תוך אמונה שטוב חייב להיות כרוך ברע, ובכך לאשש את מה שתת-המודע מנסה לשמר

בתור מישהי שב"ה "בחרה" לא פעם בעל בחייה (לפני ואחרי התשובה), הבנתי שזה גילוי אקוטי להמשך דרכי, אבל רק כשהמשכתי לקרוא את הספר הבנתי שאקוטי, זו לא מילה

החידוש העצום עבורי היה, שאותה בחירה גורלית לא נעשית באקראי ו....(תופים) לא במודע! ממש כך. בטח לא כפי שכולנו נוטים להאמין, לפי פרמטר פיזי או גנטי, על פי כישורים או מעמד או השקפה

כל אחד מפזר חכמתו, ואין סייג. רק דוהרים ומתכהים עוד ועוד, כשעוד רגע ממש תקפוץ עלינו מאחור השמחה על הדבר היחיד שמציל את העולם: התורה

הימים הנוראים מביאים עימם ניחוחות של תשובה, בירור והתכנסות - מי כפויה, ומי וולונטארית. והרי היתה זו שנה קצת שנויה והרבה במחלוקת. העולם התכסה לרוב בדידות

כשהבית ״בוער״, אין זה משחק ילדים. צריך לפעול, במהירות ובמתינות, ולעשות הכל כדי להציל את הבית

אבא יכול לבקש, להתחנן, להעיר ולהאיר לדרך הישר שוב ושוב. אבל, כשכלו כל הקיצים, וכבר אין ברירה, וה״מתוקי״ לא מתפקח, הקב״ה ישים גם את בנו, אהובו - בהסגר

אני מזמינה אתכם, קוראים יקרים, להתבונן בסלפי המרנין מהחיים שלכם, טרום עידן ה"כתר" המיקרוסקופי. ממש לפני חודש ככה