ידידיה מאיר: בלב של כל יהודי יש אוצר של יראת שמיים
בעוד שאנחנו תקועים לפעמים בשיח של הכלה והבנה בין מגזרים, יש המוני יהודים בעולם כולו שמזמן עולים קומה ומבקשים: תנו לנו תפילין. תעזרו לנו לשמור שבת. תחברו אותנו לאוצר שלנו
בעוד שאנחנו תקועים לפעמים בשיח של הכלה והבנה בין מגזרים, יש המוני יהודים בעולם כולו שמזמן עולים קומה ומבקשים: תנו לנו תפילין. תעזרו לנו לשמור שבת. תחברו אותנו לאוצר שלנו
עם ישראל שב לאלוקיו, לזהותו. תקשיבו למה שאומרים החטופים. הם יוצאים מעזה, ומספרים איך התפילות, המצוות והמעשים הטובים ששלחנו להם מכאן חצו את הגבול, ירדו עד לתהומות המנהרות החשוכות, והשפיעו עליהם בזמן אמת
הדבר שאני הכי זוכר, הוא הדמעות. כאמור, התוכנית הייתה מלאה באופטימיות ובשמחת חיים, שמחת חיים יהודית, אבל אז הגיעו הפיגועים הנוראים, ושמחת החיים הפכה לאבל
אם לפני 20 שנה הייתם מזדעזעים ככה מנערה בת 17 שמשלמת בחייה מפגיעת רקטה שנורית מעזה, אז אולי אותם רוצחים מעזה לא היו מפתיעים אתכם ככה וטובחים ומתעללים וחוטפים (ועכשיו מתברר שגם מרעיבים)
אני לא יודע מה איתכם, אבל את שמירת השבת שלי מירב חיזקה. הרי במהלך המלחמה הזאת כל - אבל ממש כל! - האירועים הדרמטיים אירעו בשבת קודש
האם אין גבול לרשעות של מערכת המשפט ולהתעללות שלה במילואימניק מסור שעשה למעלה מ-220 יום בצבא מאז שבעה באוקטובר? או אפילו בסתם אדם שלא עשה יום אחד של מילואים? או אפילו בחתול?
התשובה היא שכשקמפיינרים פוליטיים, ואיתם כל התקשורת, עוטפים בציניות את העסקה המופקרת הזאת בביטויים שהם בדיוק ההפך מהמציאות שאליה הובלנו – אסור לשתוק. האושר הזה יעלה לנו בדם רב, חלילה
הדבר היחיד שאנחנו, האנשים הקטנים, יכולים לעשות, בלי להעלות את המחיר ולהרחיק את השחרור ובלי לגרום לחטיפות ופגיעות בנפש בעתיד - הוא לזעוק אל ה'. ממש כמו בפרשת השבוע. וגם את זה רצוי לעשות בלי רעש גדול מדי
מה עושים כדי שזה לא יקרה שוב בעתיד? ואיך הביטחון של היישוב קדומים קשור באופן הדוק לביטחון של קיבוץ בארי, ולכך שלא יהיו חלילה עוד חטופים בעתיד?
ידידיה מאיר לקח מאירועי "צמאה" בעיקר את דבריו של הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון. על הסירוב של יעקב אבינו להתנחם, ועל האופן שבו צריך לראות את הילדים שלנו. וגם: איך יהונתן אינדורסקי חזר בתשובה?
אין שום תמונות של אבא של ארוסה, שאיבד את חתנו המיועד, שיושב מול הגמרא בשעת בוקר מוקדמת בביתו השקט בעפרה, אחרי לילה בלי שינה, לפני יום עבודה עמוס במרפאה, ומנסה להיאחז בדף היומי. כמה עוד גיבורים כמוהו יש?
כן, זה היה הטיעון. אל תחשבו שהוא נשמע לכם מוזר כי אתם לא מבינים במשפטים. הוא נשמע לכם מוזר כי אתם אנשים מוסריים
אני יכול להעיד על עצמי: אני מושפע מאוד מהדברים שאני קורא ושומע. לא רק פרסומות. גם מאמרי דעה, כתבות, ראיונות מרגשים כמובן. ושירים. אולי בעיקר שירים. לכן אני מנסה, עד כמה שאני יכול, להקפיד לצרוך דברים שאני רוצה שישפיעו עלי
"מי אתה ואיך הגעת לכאן?", שאל אותו הצעיר בעברית, בחוסר סבלנות. בלי לחשוב יותר מדי, ענה לו הרב גבריאל: "אלוקים שלח אותי אליך"
אנחנו ננצח בסוף בעזרת ה'. למעשה כבר עכשיו אנחנו מנצחים. השאלה היא רק מה המחיר שישלמו בדרך אנשים כמו אליעזר בן בינה והמילואימניק שאסור לפרסם את שמו. לא פשוט. אז תתפללו עליהם
האם אנחנו מספיק מודעים להתעוררות היהודית של הרחוקים ביותר, בארץ ובעולם? החלום של קרליבך מתגשם. הדור הצעיר צמא ורעב לזהות יהודית
למה פתאום כבר לא משמעים שוב ושוב, כמדי שנה, את נאומו האחרון של רבין, דקות לפני שנרצח, נאום שרלוונטי השנה יותר מאי פעם: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה..."?
מי שעוקב אחרי הטור הזה יודע כמה אני אובססיבי על מיזמים של לימוד יומי, בדגש על יומי. אני יודע שהדרך היעילה ביותר לקחת את עצמך בידיים היא הצטרפות למסלול לימוד קבוע. אני לא מכיר שיטה אחרת לאנשים בלי משמעת עצמית
למי נשארה אנרגיה פנויה לחשוב על המלכת ה' של מחר? בקיצור, החיזוק הגדול ביותר של הימים הנוראים הוא להתמקד בעבודת ה' של היום, של הרגע
"אין לי כוח להגיד שאני דתי. אני מתבייש. אבל זה שאתם עושים תפילה בכיכר, ואתם לא מתביישים בזה – האמירה הזאת שלכם פשוט נותנת לי כוח"
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה