כמה דקות של השקעה בכל בוקר ואתם מקבלים חיזוק, חיסון, מנה יומית של קשר מנחם
עכשיו זה בול הזמן. אני יודע, שוב מניסיון אישי, כמה קשה להתחיל את הקביעות הזאת בפרשת בראשית. אבל הנה, היום מתחיל השבוע המלא הראשון של השנה
עכשיו זה בול הזמן. אני יודע, שוב מניסיון אישי, כמה קשה להתחיל את הקביעות הזאת בפרשת בראשית. אבל הנה, היום מתחיל השבוע המלא הראשון של השנה
יש כאלה שרואים בשבעה באוקטובר את התאריך שבו הכול התחיל. אני מתחיל את הספירה שבועיים קודם, ב־24 בספטמבר, ערב יום כיפור, בפיצוץ תפילת "כל נדרי" בכיכר דיזנגוף בתל אביב
לא נראה לי שיעלו אותי שם לבמה, בין ההמונים והחשובים. לא יודע אם אהיה שם בכלל. אבל היה לי חשוב להתפקד, להיות חלק. האתר עדכן אותי ש"הליך ההרשמה" בוצע בהצלחה. יופי. עכשיו נשאר לי רק ללמוד עוד 583 דפי גמרא
"אז אומנם צריכים את הפחד והמורא של ימי אלול", אמר ר' שאול אלתר בסיומה של אותה שיחת מוסר אטלנטאית, "אבל מאידך, צריכים גם לדעת שימי הסליחות הם מתנה טובה"
הרי המאבקים פה משתנים. פעם נערי הגבעות והחוות, אלה עם הגוזמבות, היו אויבי העם (במובנים מסוימים, אפילו אויבי המגזר), והיום תלמידי הישיבות החרדיות הם אויבי העם
אז בתוך כל התבהלה והתרעלה, בין כל הרעש והסחות הדעת, רגע לפני השנה החדשה, בואו נעשה את זה מסודר ונמנה את כל ימי ההודיה שעם ישראל עתיד לציין. גזרו ושמרו
מסתבר שלא צריך יותר מזה. פתחו לי פתח כחודו של מחט – ואפתח לכם זום עם 6,809 נרשמות. כן, זה המספר המדויק. ומאחורי כל מספר יש נשמה. אני מקווה שגם הקב"ה מציץ מדי פעם למייל שלה
תודה רבה ר' אבי, על השיעור האחרון הזה. תודה על הדוגמה האישית. ובשם דורות של מאזינים, הקרובים והרחוקים, תודה מעומק הלב, על כל נשימה ונשימה
וואו. אתם קולטים את המסר? הכותרת המרכזית של הימים האלה היא לא ההתרחשויות הצבאיות המשמחות. הן פשוט התוצאה של הכותרת האמיתית – המחיצה שהולכת ונופלת בין עם ישראל לאלוקיו
אז עכשיו, אחרי שבנימין נתניהו קיים באופן מופלא כזה את השליחות שהטיל עליו אביו, הוא יכול לעבור למשימה הבאה בשרשרת הדורות – או בעצם המשימה הקודמת – המשימה שמטיל עליו סבו הגדול
תחשבו כמה מרגש זה יהיה להגיד לעצמכם, גם בעוד שנים: זה הלימוד הקבוע שהתחלתי אחרי המבצע הפלאי באיראן. לא הסתפקתי בהתרגשות חולפת. לא נשארתי אותו אדם. פתחתי דף חדש
"הם לא למדו רש"י - אבל הרש"י הזה נמצא אצלם בתוך הלב! הם מבינים על מה אנחנו נלחמים ומול מי אנחנו נלחמים. ולכן, אם אפשר לתת להם כמה שיעורים זה טוב, אבל תאמינו לי, תאמינו לי, בסוף הם מבינים את זה!". הופה. ככה אולמרט לא דיבר
"אנחנו מאמינים בצדקת הדרך של עם ישראל. אנחנו לא מתבלבלים, לא ממילים מכובסות, ולא מכל מיני הפרחות של אידאולוגיות שפורחות כמו בלונים ואין בהן כלום. אנחנו עם ישראל, זו תורתנו, זו אדמתנו"
מדהים כמה המאמר הזה רלוונטי להיום. ואולי בעצם: מייאש כמה הוא רלוונטי להיום, אחרי כמעט ארבעים שנה. טוב, קודם כול אם היינו מקשיבים אז, בשנת תשמ"ז, למתווה שברוד וחב"ד מציעים לסכסוך הישראלי-ישראלי, אולי היינו נמצאים היום במקום שונה
מעניין לאיזה שר יהיה אומץ להחליף את השיר הזה, שכל כך לא מבטא את הרוח של רוב עם ישראל. בטח לא מאז 7 באוקטובר, וקריסת קונספציית "כוחי ועוצם ידי"
"האליטה הייתה קוסמופוליטית וכנועה ביחס לתרבות העולם. היא תמיד הייתה מוכנה למחיקה עצמית. הזהות היהודית השתמרה על ידי פשוטי העם". משפט לפנתיאון. שנזכה להיות מפשוטי העם
בליל הסדר שעבר, ב"שפוך חמתך אל הגויים", עוד חשבנו על סינוואר ועל נסראללה. והנה שני הרשעים האלה, שאכלו את יעקב ואת נווהו השמו, הושמדו השנה מתחת שמי ה'
אני בטוח שבזכות הדברים המעוררים שלך, רבים יפתחו ביום חמישי הקרוב את הדף הראשון של מסכת מכות וילמדו. האור הקטן שאלישיב הי"ד הדליק בליל ראש השנה האחרון במארון א־ראס ימשיך להאיר את העולם
האגרוף הצהוב הקמוץ והמאיים הופך לפתע ליד מושטת לשלום של ארגוני "אחדות", כביכול, שקוראים לנו לחתום על עצומות שונות שתכליתן עצירת כל עשייה ממשלתית כי היא "קורעת את העם"
הדברים הקשים שעברנו פה בשבעה באוקטובר לימדו את הציבור הרחב, אפילו חלקים נרחבים בשמאל, להיבהל מהדברים הנכונים. הושע נא נפש מתבהלה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה