כל התכנים של ענבל אלחייאני

אני מייצר לי אינספור תרחישים עתידיים ומנסה לחיות בשליטה מתמדת, אבל בתוך תוכי ברור לי כי יהיו תרחישים אותם לא צפיתי, ויהיו אירועים אליהם לא יהיה לי פתרון

ההנאה שלנו מחיים טובים לא בונה בנו מידות ולא תורמת לפיתוח האישיות שלנו. הסבל אשר מותיר האובדן גדול יותר מאשר ההנאה המופקת מבריאות איתנה

מה קורה בתוך תת המודע של ילד להורה מרצה? ולמה הוא לא משתף פעולה אף על פי שמקבל כל כך הרבה?

אם חשבנו שאנו מסוגלים וכל יכולים, אם באמת חשנו שהנה אנו "עפים" על עצמנו - הרי שבבואו של המשבר אנו חשים כיצד הוציאה הרוח את כל האוויר מהמפרשים

החי תחת חופש מוחלט, מעוור את עיניו ממציאות שהיא מעבר, ולא מאפשר לעצמו להבין ולדעת כי יש אלוקים בקרבו ומחוצה אליו. יוון ביקשה לטמא את אותו זיכוך ראייתי, את ההבנה כי קיים מעבר, כי יש השגחה פרטית, יש דין ויש דיין

יש להבין כי הגוף שלנו חכם. הוא יודע לבצע את המוטל עליו, אבל כל מה שהמוח מצייר - הגוף מייצר, ואם נצייר גוף קטן, חלש וחסר אנרגיה - זה מה שנקבל

המעבר החד בין תפקידים ולבישת זהויות מתרחש בטרם עת, עוד לפני שהספקנו אנו להיכנס ל"תפקיד" החדש ולהבין מה הוא דורש מאתנו

אַיֶּכָּה היא שאלה המעוררת את האדם לחשיבה פנימית ועמוקה יותר אודות המקום והמיקום שלו בבריאה, ובשורשה מעלה את התהייה - האם אני באמת במקום בו אני רוצה להיות?

מבט מעמיק על הצעדים אותם מבצעות רגליו המיומנות, שמתבייתות בין סלעי ההר, מגלה לו שבאותו דרדור לאחור צבר הוא תאוצה שכמוה לא הייתה

פסקו מחיאות הכפיים שבעבר סיפקו להם את ביטחונם העצמי וטרפדו את דימויים בעיני כולם, פסקו הפרסומות בשלטי חוצות אשר המחישו להם עד כמה הם נחוצים בעולם

אם תפנים את כלל המהלכים שנדרשו קודם ביצועה של העבודה בפועל - תוכל להאזין בעצמך לשינוי בצליל ה"תודה" אשר מפיך ישמע

אנו יוצרים במכוון חלל פנוי מדיבור, ומאפשרים לשתיקה להיות נחלתו של כל אחד ואחת מאתנו. ישנם מצבים בנפש האדם שהכאב בהם עוצמתי וגדול כ"כ, שרק השתיקה עוזרת לו להישמע

לימוד תורת הנפילות מכשיר אותי לבנות כלים בנפש אשר יסייעו לי בקליטה טובה ועמוקה יותר של המציאות סביבי. הם יעזרו לי להכיל מציאות משברית ולהבין את שורשה הטוב

לעיתים, מחוסר יכולת להכיל את המציאות המשברית ואת הכאב והסבל הנלווים לה, מפתח האדם מבלי מודע מנגנון הגנה המכהה את חושיו. לב של אבן

הקורונה באה ללמדנו שאנחנו בעולם הזה. לא נושמים, אלא מונשמים. לא משגיחים, אלא מושגחים. לא בוראים, אלא נבראים. קראו נא והפנימו

הקדמה, המדע ושאר הפיתוחים בכל תחומי החיים גרמו לאדם להאדיר את שכלו, להבין שהוא אחראי ושולט על הנעשה בתחומו ומחוצה לו... את מה שקדם לקיומו, קבל כמובן מאליו

בין ארבעה קירות אין עם מי להתחרות. אין את מי להרשים, ואנו אפילו לא מצליחים לראות את רף ההצלחות, גם אם נציץ דרך החרכים והחלונות

כל השקט שנמצא בחוץ בתקופת הקורונה הוא אנטי-תזה לרעש הפנימי שפתאום התעורר בנו

הניתוק חייב אותנו למצוא את עצמנו בעצמנו. הוא חייב אותנו לגלות מי אנחנו, להגדיר לעצמנו בשנית את זהותנו הפנימית, הלאומית, הערכית והמוסרית

בתוך אינספור ניסיונות הריצוי שלו את האחר, בתוך רצונו השקרי לעמוד בכל קנה מידה חברתי - הוא אינו מסוגל למצוא את עצמו בעצמו