לקראת חג השבועות, הבה ונלמד איך ליפול

הימים הבאים מקרבים אותנו אל חג השבועות – חג מתן תורה.

מה משמעותה של המילה "מתן"? מהי התורה אשר למדנו עוד בטרם יצאנו לעולם? מהי התורה אשר עלינו ללמוד בהגיענו אליו? ובאיזה אופן היא מתגלה ותתגלה לעיני כל העולם?

"דרש רבי שמלאי, למה הוולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו. ...ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. .ומלמדין אותו כל התורה כולה וכיוון שבא לאוויר העולם, בא מלאך וסתרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" (נדה ל', ב').

חג השבועות, המסכם את ספירתם של שבעה שבועות מפסח ועד שבועות, מכונה גם "חג מתן תורה", והדגש הוא על הנתינה ולא על הקבלה.

מהי אותה תובנה הנלמדת מכך? מה הכוונה במילים "כל התורה כולה", ולשם מה נדרש הלימוד בה עוד טרם לידתנו?

חז"ל גורסים כי "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות", והדעת כאמור הינה שילוב בין שני המוחין, בין זה המופקד על החכמה ובין זה המופקד על הבינה.

הדעת הינה פועל יוצא של העיבוד המחשבתי של האירוע שחלף על פנינו - המוח האנושי מתרגם כל אירוע דרך החושים לחוויה. כל מציאות חיצונית ואובייקטיבית מועברת דרך פילטרים מוחיים הכוללים את אוסף האמונות שלי, חוויות נוספות המזוהות כקשורות לאירוע הנוכחי, זיכרונות וערכים, והם הקובעים את האופן שבו אתחבר למציאות סביבי. את מידת הפער ביני לבינה.

בתחום התמחותי כמטפלת בשיטת NLP משתמשים במונחים "מפה" ו"שטח" על מנת ליצור אבחנה בין העובדות כפי שהיו במציאות (שטח) לבין האופן בו המטופל חווה אותן (מפה).

יתכן מאוד כי קבוצת אנשים תהיה נוכחת באירוע מסוים, אך כל אחד ממנה יחווה את ההתרחשות בו ממקום אחר, משום שהכלים הפנימיים עימם האדם קולט את השטח האובייקטיבי הינם סוביקטייבים.

מכאן נקיש לעניין השימוש במילה "מתן" בשמו השני של החג.

התורה ניתנה וזוהי עובדה מוגמרת אך הקבלה שלה ע"י כל אחד מהנוכחים במעמד היתה באופן שונה – איש איש לפי מדרגת הבנתו השכלית והשגתו הרוחנית. ההתקשרות הרוחנית של הקב"ה עמנו החלה והסתיימה בנתינה. את תהליך קבלתה הוא הפקיד בידינו... איש איש כפי תפיסתו והבנתו, איש איש בהתאם למידת הזדככותו הנפשית.

ישנו פער בין נתינתה לאופן קבלתה. נתינתה ממקור עליון וקבלתה ע"י מקור תחתון. עבודת הקבלה מוטלת על המקבל בלבד. ההפנמה, מידת ההתפעמות, גודל השינוי – כל אלו תלויים במידת קבלתי והכלתי את אותה התורה, והכל, כאמור, בהתאם לבחירתי. אותו הפער הקיים בין המציאות לבין האופן בו היא נתפסת דרך חושי ותפיסותי.

ככל שאכשיר יותר את הקרקע להכלת המציאות, כך אזכה לקבלה ולהבין "שפתה", להבין את מה שהיא באה ללמדני, להפיק ממנה את התורה וההוראה הנכונה לחיי.

כך הוא גם לגבי קליטתה של התורה בתוכי – ככל שאשכיל לפתוח את סגור לבי אליה, להזדכך ולהיטהר מחשבתית, כך אזכה יותר ויותר להפנימה הכי קרוב לאופן ולצורה בו ניתנה. כך אזכה בעצם להוביל לצמצום הפער בין "הנתינה" ממקור עליון לבין "הקבלה" ע"י מקור תחתון.

במילים אחרות, היכולת להכיל את התורה תלויה במידה מסוימת בהכשרת הכלים בתוכי – עד כמה עסקתי בהגדלתן ובמירוקן על מנת שיוכלו להכיל תכולה אלוקית בתוכן. וכגודל הכלי, כך גודל ההשגה והקבלה, וזה, כאמור, נתון הנתון לבחירתי, ואני מופקד על ביצועו.

ע"פ ר' נחמן מברסלב, התורה כולה היא תורת הנפילות – תורת הנפילות היא כל מסע חייו של האדם אשר הוא עתיד לעבור כאן. עוד בבטן אמו הוא לומד את המשברים שילוו אותו, ואת אופן היחלצותו מהם.

התורה הזו תהיה נר לרגליו לכשיצא לעולם, משום שההבנה הבסיסית לה הוא יזדקק היא שכל הנפילות טומנות בחובן את התשתית לכל הקימות שלו מהן.

מה שיקבע את מידת המשבר של האדם כאשר יקלע לאירוע מסוים - הוא תגובתו הרגשית והנפשית לאירוע, ולא האירוע עצמו.

החוויה היא זו אשר תיצרב במוחו, וככל שהוא חלש יותר רגשית וחסר כלים וכוחות נפש בתוכו, ככל שהתורה שהוא למד מן המציאות היא רפויה וסתמית עבורו - כך יקשה עליו להכיל את המציאות המשברית סביבו.

אדם טורח הרבה במציאת ייעודו. הוא תר ומחפש אחר עיסוק מה אשר ישיב לו את שלוות נפשו. אדם טורח הרבה גם במציאת זיווגו, טורח הרבה במציאה אחר דירה בסביבה אשר תתאים לרוחו, ופתאום - ראה זה פלא, הוא מוצא ומרגיש שזה זה. מעבר לכל ידיעה שכלית, ישנה תחושה פנימית, עמוקה ואמיתית שהוא במקום הנכון מבחינתו.

זה אומר שהוא כבר היה במסע הזה קודם... "הנפילות" הללו מוכרות לו, כמו גם הדרכים לקימה מהן.

זוהי תורה שכבר למד קודם במעי אמו – תורת הנפילות.

ובמובן אחר - לימוד תורת הנפילות מכשיר אותי לבנות כלים בנפש אשר יסייעו לי בקליטה טובה ועמוקה יותר של המציאות סביבי. הם יעזרו לי להכיל מציאות משברית ולהבין את שורשה הטוב.

ואת התובנות הללו, שיצמחו כתוצאה מהמסע הלימודי הזה, אוכל להעביר הלאה. זו תהיה משימתי, ללמוד תורה וללמדה לאחרים.

זוהי משימתי בהגיעי לעולם.

הגלות היא סמל לניתוק, לחוסר ההבנה בדבר ההתרחשויות סביבי. אבל באמצעות הכשרת הכלים אני מגיע לכלל הבנה – לגילוי חדש אודות הצפון והנסתר, מגלה את רזיה של תורת חיי, ואז אני מביא עצמי לכלל גאולה פרטית, המאירה באורה את האנושות כולה ומקדמת לכיוונה של גאולת הכלל.

אם אני יודע להפיק תורה, קרי ללמוד ולהבין מהמציאות סביבי את רצון הבורא, אני הופך כלי להכלת תובנות חדשות, אני מעבד בתוכי את המציאות ומפיק ממנה תורה חדשה.

אם קראתי מאמר, אם נתקלתי במאורע כלשהוא, אם התחדש לי באיזו שהיא דרך חידוש או השגה, אל לי להתעלם מכך, אלא לפנות בתוכי מקום לכך, לייחד מקום פנימי למציאות החיצונית ולעבד את הדברים בתוכי עד שתצא מהם השגה, תובנה ולימוד, והם יהיו בגדר "התורה" שלי, ואותה יהיה עלי להעביר הלאה.

זוהי כל התורה כולה.

חג מתן תורה רווי בלימוד.

ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל nafshi@htv.co.il