פרשת ראה: להפסיק לצלם את הנוף, להתחיל לראות

אי אפשר לדמיין את חיינו היום, ללא הטכנולוגיה המקיפה אותנו כמעט בכל תחום, ואשר מתקדמת ומתפתחת בצעדי ענק. אחד מתחומי ההתפתחות המשמעותיים ביותר הוא התקשורת. בעוד שבעבר אנשים תקשרו באמצעות אגרות ויונות דואר, ומידע ממדינה למדינה יכול היה לארוך חודשים ארוכים, כיום הכל נעשה בתוך שניות בודדות באמצעות נגיעה עדינה עם האצבע, ומן הסתם לא ירחק היום שאפילו את האצבע לא נצטרך להטריח, והמידע יעבור באמצעות המחשבה.

כמה מאיתנו מסוגלים לצאת מהבית ללא טלפון סלולארי? אדם חושב לעצמו שהעולם יקרוס אם הוא לא יהיה זמין נון-סטופ.

בעוד שבעבר, מכשיר הטלפון נועד בעיקר לתקשורת בין אנשים, כיום הוא עושה את ההפך. מכשיר הטלפון הוא גם מכשיר שבאמצעותו אפשר לדבר עם בני אדם, אולם במציאות הוא בעיקר מנתק את האדם מהסביבה, לפחות אצל רבים מאיתנו.

שני ידידים נפגשים אחד עם השני, אולם כל אחד מהם או אחד מהם שקוע בטלפון שלו. אם בעבר שני אנשים זרים יכלו לשוחח ביניהם תוך כדי נסיעה באוטובוס, היום כל אחד מוקף בעולם משלו. אנשים הולכים ברחוב, ובמקום להביט לפחות אל תוך ד' אמותיהם, הם ממקדים את מבטם בסנטימטרים ספורים של מסך.

כמה אירוני, שהתחום הזה עדיין נקרא "תקשורת". כל ההתפתחות הזו, מבלי לזלזל בתועלת העצומה שהיא מפיקה, עלולה לנתק את האדם מחברו, במקום לחבר ביניהם. 

אם בעבר אנשים נהנו מלראות נוף עוצר נשימה ומלהתבונן ביופיו של פרח, והם שאפו אל תוך ריאותיהם את המראה המרהיב, כיום אנשים עסוקים בלתפוס את הזווית הטובה ביותר עבור המצלמה.

הפסקנו לראות והפסקנו לשמוע.

כנגד תופעה זו, פונה המילה הראשונה של פרשתנו אל כל אדם ואדם ואומרת: "ראה"! הרם את העיניים! התבונן! הסתכל למרחוק! ומיד לאחר מכן היא מבקשת מהאדם לשמוע: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה - אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת השם אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת השם אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יא, כו).  

על המילים "את הברכה אשר תשמעו" כותב ה"אבן עזרא" כך: "כי בשמעכם, הנה אתם מבורכים". עצם העובדה שאדם פתוח לשמוע, היא היא הברכה.

כשנתחיל להתרגל שוב לראות ולשמוע, נתחיל להתברך.

מה עלינו לראות? ואת מי עלינו לשמוע? עלינו לראות במבט מפוכח את נתיבות החיים, ולשמוע אל דברי התורה המכוונים אותנו באפלת הדרכים.

המדרש על פסוקים אלו כותב כך:

משל לאדם היושב על פרשת דרכים, ולפניו שתי דרכים. דרך אחת תחילתה מישור, אך סופה קוצים וברקנים, ואילו הדרך השנייה, תחילתה קוצים וברקנים, אך סופה מישור. אותו אדם מזהיר את העוברים ושבים, שלא להתפתות לדרך הנראית קלה, משום שגם אם כעת היא "קורצת" לאדם לעבור בה, סופה קוצים וברקנים. כך אומר משה לעם ישראל: בפני כל אדם עומדות שתי דרכים בכל רגע נתון של חייו – דרך שנראית טובה ומהנה, אך סופה לשרוט את האדם ולהתקיל אותו בקוצים וברקנים, ודרך שנראית קשה בתחילתה, אך היא מישורית ונוחה בסופה.

מציאות החיים היא, שכמעט כל דבר טוב נקנה בייסורים. אדם מוכרח לעמול ולהזיע קשה כדי להשיג הישגים ותוצאות בכל תחום מתחומי החיים, בפרט בעניינים רוחניים. אחת המשימות הקשות בחיים היא לשנות מידה ותכונה. המאמץ בשינוי מידה הוא קשה מאוד בתחילת התהליך, אך משתלם לאין ערוך בסופו.

ניתן דוגמא פשוטה: אדם מכור לעישון סיגריות. ריאותיו מפויחות והרופא מזהיר אותו: שתי דרכים לפניך, דרך אחת שתחילתה קשה – ועליך להפסיק לעשן בכל מחיר, אולם סופה מישור, שהרי סוף סוף תיגמל מההתמכרות לסיגריות ותרגיש הרבה יותר טוב, ודרך אחת שתחילתה מישור – תמשיך לעשן כהרגלך, אל תתאמץ לעמוד בעוז מול הפיתוי, תן לגוף שלך להוביל את עצמך – אולם דע לך, שסופה של הדרך מלאה בקוצים וברקנים, ואפילו במוות.

הסיגריות הן משל לכל פיתויי היצר הרע. יצר הרע מנסה את האדם ומערים לו קשיים רבים בדרכו. באה התורה ואומרת לאדם: שתי דרכים לפניך, ואני מבקשת ממך לבחור בדרך הקשה בתחילתה. תתאמץ ותתגבר, ובסוף הדרך תרגיש שלם עם עצמך. אין הרגשת סיפוק טובה יותר מאשר ניצחון על היצר הרע. ולהפך, כאשר אדם חוטא, בהתחלה יש לו טעם מתוק בפה והוא טועה לחשוב שטוב לו, אולם מהר מהצפוי הוא מתחיל להרגיש את טעם ההחמצה, העצבות והדיכאון, ובמוחו מנקרת השאלה - איך שוב פעם נפלתי בפח? איפה ה"אני" האמיתי?

זה מה שאומרת התורה – ראה! הסתכל למרחוק! חשוב צעד אחד קדימה! אל תתמקד בהנאה הרגעית הקרובה אליך.

הראייה למרחוק צריכה להיות לא רק מספר צעדים קדימה, אלא גם אל עבר עולם האמת – עולם הבא. עיקר החיים הוא העולם הבא, לשם אדם צריך להסתכל כל הזמן ובהתאם לכך לכוון את מעשיו.

הבה נפסיק להיות קצרי רואי, ונתחיל לראות למרחוק, עד השם אלוקינו.

"ראה אנכי" - כך פותחת פרשתנו. אם נתחיל לראות, נראה מיד את "אנכי", את הקדוש ברוך הוא.