הרב צבי נקר

אני חושב על האפשרות, מה מתאים יותר מלהזמין יהודי לשמחת תורה? שיראה איך רוקדים עם התורה ושרים איתה. הילדים שלו יקבלו ממתקים בבית הכנסת, נראה לי מושלם

"אני לא מבינה, אני לא מכירה אותך, לא ראיתי אותך בחיים, איך יכול להיות שאת מתפללת על הילד שלי?". האמת שגם אני הייתי בהלם

"אני מקווה שהם לא רוצים לבקש הארכה", אמר לי בעלי במבט מסוים מאוד, רגע לפני שהוא לחץ על השב. שנינו כבר רצינו לראות אותם עוזבים. לחפש ולמצוא שוכרים נוחים יותר. הם דווקא כן ביקשו

אני רואה משהו גדול מונח על הרצפה בהול. "מה זה?" אני שואל. "טיל", עונות לי אחיותי במקהלה מבהילה. "נכנס מהחלון והגיע להול, נעצר מטר לידינו"

במוצאי שבת התקשרתי להורי. התברר שלא טעיתי בתאריך. גם אחותי סגרה על אותו האולם ואותו התאריך. היה ברור שיש פה בעיה, לא יתכן ששתיהן אמורות להתחתן באותו יום באותו אולם

יוסף טס לבלגיה, וגילה לחרדתו, שחבילת היהלומים שלו נעלמה. כך כשהוא נתון במערבולת של הסתרה, וחתונת בתו מונחת על הכף, הבבא סאלי זצ"ל הבטיח שהוא לא יינזק, והישועה הוכפלה כפל כפליים

"רק עכשיו חזרתי מבית החולים, אני לא יכול לדמיין איך הייתי מצליח להיכנס לתוך אווירת החתונה". הוא שתק לרגע, ואחר כך המשיך "נס, נס שלא שאלנו שאלות"

"לו היית נכנעת לדרישותיי ומוותרת על השבת שלך, היית נרצחת בידיהם האכזריות, וגם אני לא הייתי נשארת בחיים. איזה כוחות נפלאים יש לכם היהודים, שבדיוק ברגע הנכון יש לכם משהו שמגן עליכם"

אחרי ששילם הוא סיפר לי: "תמיד אחרי שחזרתי מהקניה היה איזה נזק. חלב התפוצץ, ירקות התפזרו, שקית נקרעה, משהו נשכח. תמיד! תמיד היה נזק, עד שחשבתי שככה זה"

ר' משה פרוש, שלא היה זקוק לגפרורים וכפתורים, המשיך בדרכו. אולם לאחר מכן נעצר, וחשב שאם אישה גדולה ומכובדת עומדת בשוק ומוכרת גפרורים אי אפשר שלא לקנות ממנה ולסייע לה