הטור המאויר לימי הקורונה: כשהילדים יצאו לחופש הגדול 3 חודשים לפני הזמן
אם זה כמו זמן המבול - ארבעים יום - אני מוכן לחתום עכשיו! אבל אחרי הערכת מצב, זה נראה שזה דומה יותר לזמן השעבוד במצרים... אז מה עושים עם הזמן הזה?
אם זה כמו זמן המבול - ארבעים יום - אני מוכן לחתום עכשיו! אבל אחרי הערכת מצב, זה נראה שזה דומה יותר לזמן השעבוד במצרים... אז מה עושים עם הזמן הזה?
ממש מטר לידי, נחתה מצלמה דיגיטלית! משתאה, הסתכלתי לארבע רוחות השמיים. "מה זה? סימן משמיים!"
במלחמת החשמונאים נגד היוונים, כנגד כל הסיכויים, בסייעתא דשמיא בלתי הגיונית לחוקי הטבע, הצליחו מעטים לגבור על רבים. כיצד זה קרה?
למרות הכל, אנשים מקלפים מעליהם את כל הקליפות ואוחזים בשביבי אור של קרבת אלוקים בכדי להיחלץ מהשקר לעולם שכולו אמת
אדם באמצע תפילת שמונה עשרה, ומה שחסר לו עכשיו זה סרטי בורקס? התסריט הזה נשמע יותר כסרט אימה... איך זה יכול להיות שאחרי כל כל הרבה שנים אנחנו עדיין מדקלמים את אותם סרטים?
"הרמתי את ראשי וצעקתי אל ה': "אלף, בית, גימל" וכן הלאה... "ריבונו של עולם, אני לא זוכר את המילים של התפילה, קח את האותיות תחבר אותם לתפילה! זה מה שאני מסוגל כרגע"
עשיו בקש לא סתם לאכול, אלא לבלוע, אפילו בלי ללעוס את האוכל! מתוך התאווה הבהמית הזו, איך נזכר פתאום לבקש בנימוס?
הם היו המומים. אישה אחת ניגשה אלי ואמרה בהתלהבות, "היה מאד מרגש, זה הזכיר לי את בית אבא". וגם הוסיפה בלחש, "דע לך, אני מדליקה נרות שבת כל שבוע"
"המשוגע" הזה, זה בעצם אני! כל מה שמעניין אותי בשבת זה ה"קישקע" וצבע המפיות. מה עם דבר תורה? מה עם שירים? מה עם מוישי שלי, אבא של שבת?
רציתי שהאדמה תבלע אותי, הייתי מוכן לחזור אחורה ולתקן את הכל! מה היתה הבעיה להגיד חג שמח? איך יכול להיות שלא התקשרתי בשנים האחרונות?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה