דבורי וקשטוק

שימו לב, מתי לומדים להעריך משהו? ובכן, זה קורה כשמאבדים משהו, או כשלא היה אותו מלכתחילה והשגתם אותו

אנשים עם הפרעת קשב וריכוז שהולכים לאנשי מקצוע שלא מזהים את ההפרעה ולא יודעים את מאפיינה ואת הדרך לסייע בה, ימצאו את עצמם הולכים שוב ושוב למטפלים, מאמנים ויועצים למיניהם, ויוצאים עם כלום

הגילוי הזה נתן לי הרבה מאד כוח. כוח שהיה חסר לי כבר כמה שנים, בהם סחבתי רגשות אשם על כך שגם כשאני עם הילדים – אני לא פנויה אליהם כמו שאני רוצה

"אז למה הגעת היום?", שאלתי אותו. "כי אני רוצה שיהיה לאמא של הילדים שלי טוב. אני יודע שאם היא תטפל בעצמה היא תהיה אמא מופלאה. גם ככה היא אמא נהדרת, אבל אני יודעת שהפרידה עשויה לפרק אותה"

פניתי לכמה נשות מקצוע, שכל אחת מתמחה בתחום אחר, כדי לעבד את האירוע הקשה וכדי להבין מה המשמעות של גירושים כשלך 4 ילדים ומטבע הדברים עלייך להתמודד עם תהליך לא פשוט

לפעמים יש לי לקוחות שפשוט אומרות "אני לא יודעת מי אני!", והן כבר בנות 40 ויותר. וכשאת יודעת מי את, ואת מחוברת אל עצמך, את בחירות

איך הקב"ה דואג לחתול הזה! איך הוא מצא מישהו אחד בעולם שידאג לו, אף על פי שהוא החתול הכי לא פוטוגני שתראו, ונראה ככזה שאף אחד לא ירצה לאמץ

זה לא שאני לא מתמודדת. זה רק שיש בתוכי ידיעה פנימית עמוקה וברורה שאני אהיה בסדר, ולא משנה מה. זו תחושת מסוגלות שגורמת לי להרגיש שאני יודעת ויכולה להתמודד, והיא זו שמזכירה לי את החוסן שבי

"תשמעי, אני בשוק. איזה מזל שהתקשרת! מה שאת מספרת הוא פשוט נורא. בחיים לא הייתי פוגעת בך ככה! אני מצטערת! אני אספר לך מה באמת היה מהצד שלי, ותביני"

רק עכשיו, בזמן הספונג'ה והמאבק בלכלוך עיקש שנדבק לרצפה במטבח, הכתה בי ההבנה שהנה, שום דבר לא יכול להיות לרעה, גם הרע ביותר. רק שלא תמיד אנחנו זוכים לראות זאת