גרושה

שתי מתנדבות אמיצות מדלגות בין בתים שנחרבו למכוניות שנשרפו, ומקלפות כתמי דם. אחת מהן מספרת בכאב: "כשאני מסיימת בית, אני משקה את העציצים. לוקחת צינור ומשקה את הדשא, כדי להתחבר לחוויית החיים שהייתה שם"

הן ידעו מראש מה תהיינה תוצאות החלטתן וממילא עליהן לשאת לבדן בנטל העלויות הבלתי סבירות. רגע, לא? אז זהו, שלא

מקבץ הלכות מעניינות ולא ידועות #44, מתוך סדרת הספרים "מעבר למפורסם"

אני מאחלת לכל מי שקוראת וקורא את המילים האלו: שלא תבינו, שלא תדעו, שלא תרגישו איך זה להתמודד לבד גם בחופש הגדול

"באותה תקופה הכרתי בחור דתי, ובשיחה הראשונה שלנו הוא שאל אותי למה אני לא שומרת שבת. הבנתי לאן הוא חותר וישר הבהרתי לו שאין סיכוי שאני אשמור שבת וביקשתי שלא יכפה את זה עליי"

בעוד תקופה קצרה ייכנס לחופה זוג מיוחד, כנגד כל הסיכויים, אחרי מסע מטורף של התמודדות. הוא נכה, משותק בכל הגוף ומונשם כבר 13 שנה, והיא גרושה כבר 16 שנה, פלוס ילדה. ריאיון מרגש

השחקן כתב פוסט מרגש על תפקיד הכהנים בעם ישראל וקינח עם מסר חשוב מספירת העומר: "אין ייאוש בעולם". וגם: כמה מספרים מימי הספירה

כשאני לבד, אין לי ציפיות. אני יודעת שהכל עלי. זה קשה, זה מעייף, לפעמים זה מרגיז, אבל זה לא כואב בלב, זה לא נוגס לך בנשמה, זה לא לוקח לך את כל הכוח הנפשי

במשך שנים ארוכות הדחקתי את העצמי שלי, אבל היום הזה הגיע, והמזרקה שתתה דם תחת מים. טור רגיש ונוגע מיומנה של אישה גרושה

העולם אינו מריע לה, ללידה המשונה הזו, וגם עבורי היא אינה תרועת ניצחון. למרות הכל ואף על פי כן, אט-אט נובטת בי ההכרה ומפציעה ההבנה, שבכל זאת, זוהי לידה. יומנה של אישה גרושה