חלק נכבד ממצוות התורה מתרכז בסוג המזון הנכנס אל הגוף ובאיכות המידע הנכנס אל המוח. לעיל עמדנו על משמעות ה´בשר בחלב´ בפשט ובתורת הקבלה. בשורות שלפנינו נתבונן במסתתר מאחורי הברכה שעל המזון, במשמעות כשרות המאכלים, ובטעמי שמירת העיניים והמחשבה
אף על פי שמצוות התורה נועדו לטובת האדם בעיקר בחיי הנצח, טמון בהן בהכרח תועלת לאדם גם בחיי העולם הזה. ישנן מצוות שתועלתן מוחשית ונראית מיד לעין, כגון אלו שהוזכרו לעיל, ויש מצוות שתועלתן בעולם הזה אינה נראית לעין, אולם הן פועלות בשורשי שפע החסד היורד לאדם
יש התמהים על הוראת התורה במקומות אחדים, שלא לחבר שני פריטים מסוימים יחדיו. למשל, לא לבשל בשר עם חלב ובוודאי שלא לאכלם יחדיו; לא ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן...
בימים מהפכניים וטרופים אלו, מן הראוי שנבדוק אחת ולתמיד מהי שיטת שלטון נכונה וראויה. הרב זמיר כהן סוקר את שיטות השלטון שקמו מאז ועד היום, ומסביר מהי הדרך הנכונה והראויה להנהיג ולמשול על פי התורה
הצרעת שעליה דיברה התורה כבר אינה קיימת היום, אך לשון הרע - בועטת והורגת. בחז"ל דימו את המדבר לשון הרע לנחש המכיש בשיניו, שכפי שלנחש אין הנאה בעצם ההכשה, כך אין רווח ממשי לבעל לשון הרע
´וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה´ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ´. מלמד שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר: בשבילי נברא העולם, ולי ניתנה התורה!".
התורה מעוניינת להרחיק את האדם היהודי מכל מזון העלול לגרום השפעה שלילית על דמותו המוסרית והרוחנית, מזון שיטביע בו נטיות של אכזריות, תוקפנות וכו'. תובנות מפרשת שמיני
יום תענית לזכר השואה - כן או לא? לאחר השואה עלתה שאלה זו על שלחנם של גדולי הדור. כל מה שרציתם לדעת על הפולמוס שנידון בבתי גדולי התורה לאחר השואה
מה היה מתרחש אילו החליטו צדיקי הדור בקטנותם, לעבוד את ה"כמו כולם", ולא להקשיב לכוחות הנפש שדרשו מהם יותר? בחג הפסח מורה לנו התורה, לא להיות "כבולים" להרגלי הציבור בשעה שאנו יכולים לפרוש כנפיים
האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת?
