אתה

שורד השבי עומר שם טוב סיפר כיצד האמונה התחזקה אצלו במהלך תקופת השבי בעזה וכיצד דיבר עם הקדוש ברוך הוא: "תמיד התחלתי ב'אתה בסדר, אבא? ואז דבר ראשון הייתי מודה. הייתי אומר 'אבא, תודה. תודה על זה שאני חי ואני נושם. תודה על האוכל שיש לי. תודה על כל דבר שיש'"

"כשהיא משתמשת במילה 'אתה', היא לא מעלה אותך לבמת הנאשמים, אלא היא מעלה אותך אליה, לבמה שלה. היא בעצם שולחת לך מעלית על מנת שתכנס לעולמה"

גם השבוע נצא למסע עם הרב שי עטרי אל עצמנו, והפעם – נבין למה דווקא כשאנחנו הכי רוצים בטוב, דברים יכולים להסתבך. מתוך פרשת שמיני נגלה את סימני הטהרה הפנימיים של היהודי, ואיך הם יכולים לעזור לנו לרפא את הקשר, למצוא תקווה – ולהחזיר את החיבור. שיעור שפותח לב ומראה שאפשר גם אחרת. צפו

איך מתמודדים עם 25 איש שמגיעים בהפתעה, עם ילדים שאין להם מיטה לישון עליה, ועם אירוח שלעולם אינך יודע מה הוא צופן בחובו? עינב ואסנת היימן פותחים את ביתם, ומשתפים בסיפורים מעוררי השראה

זה היה רעיון גאוני, שנטרל את פחד הגבהים שאפף אותי. כך שהחל מאותו יום פתחתי בלימוד מסכת ברכות. סיפורו של משה זיאת, פרק 12 – דף של ספינה

אלי-ה כהן, שחזר משבי חמאס בעזה לאחר 505 ימים, חושף באומץ את מסע הישרדותו הלא ייאמן: "אתה מוצא את עצמך מתחנן למחבלים - והם נהנים מזה. הם יודעים שהם מרעיבים אותך"

הלך לראות את אביו בשיקום וקיבל עדכון מזעזע מהאחות: "אתה רואה את כל האנשים המבוגרים בכיסאות הגלגלים? הם ככה לבד כל הזמן. אף אחד לא בא לבקר אותם". זה מה שיש לו לומר על כך

"אתה מודע לכך שקיץ עכשיו?". "כמובן" השבתי, תמה לפשר השאלה המוזרה. "אתה לא רואה את המצח המבריק שלי?...", חתמתי בקונדסות. "אז למה אתה מסתובב לך כל היום עם מטריה?". סיפורו של משה זיאת, פרק 11 - עזרה ראשונה