מדוע ילדים שמחים, ומבוגרים פחות?
היצור השמח ביותר בעולם הוא תינוק. הדבר תמוה: התינוק הוא יצור סיעודי, התלוי כל כולו בחסדי המבוגרים. האדם המבוגר, לעומתו, עצמאי ובעל נכסים. לאור זאת לכאורה המבוגר היה צריך להיות שמח ואילו התינוק – עצוב
היצור השמח ביותר בעולם הוא תינוק. הדבר תמוה: התינוק הוא יצור סיעודי, התלוי כל כולו בחסדי המבוגרים. האדם המבוגר, לעומתו, עצמאי ובעל נכסים. לאור זאת לכאורה המבוגר היה צריך להיות שמח ואילו התינוק – עצוב
על עוצמתו של עידוד התלמידים, ועל ההשפעה שיש לנו ההורים והמורים בעצם אמירת מילה טובה לכל תלמיד ותלמיד - במאמר שלפנינו
יש להעניק לילד על דרך הממוצע. אין להעניק חום ואהבה יתר על המידה ולא פחות מדי. כדוגמת השמש שאם היא קרובה מדי היא שורפת, ואם היא רחוקה מדי אינה מחממת
השבת אבדה היא מצוות עשה שבין אדם לחברו המחייבת להחזיר אבדה לבעליה. אך מתי המצווה אינה תקפה, ואין חובה להשיב את האבדה?
ביחד עם המגזין הדיגיטלי אנו חונכים פינה חדשה. והפעם - עמיר בניון מספר על השבת שלו: התיאבון שמתעורר פתאום, הלימוד המשותף עם האישה, הישיבה בפינת בית הכנסת והפרידה הקשה אחרי ההבדלה
בימי חג הסוכות, כולנו יכולים לקבל - אם באמת נרצה - עין שלישית, אמנם לא באצבע, אבל האמינו נא, שבמקום יותר חשוב...
מתוך הספר החמישי בסדרת "אביהם של ישראל" על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, קבלו שלושה סיפורים מרגשים מתוכו. על חשיבות הילדים בבית הכנסת, המשל על פקח הטיסה ופיקוח הנפש של החתול החולה
"מה זה יהודי?" שאלה זו אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה מין יצור מיוחד הוא זה, שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסהו, רדפהו, שרפו, והטביעו, והוא, על אפם ועל חמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים
מלחמת היצר היא מלחמה לכל דבר. קיימים קווי דמיון בולטים בין סוגי המלחמות השונים, ומצד שני קיים שוני משמעותי בין מלחמות אלו. אחד המישורים שבהם בולט השוני בין המלחמה הרוחנית שמנהל האדם עם יצרו ובין יתר המלחמות הפורצות בעולמנו, היא ההתמדה. המלחמות האנושיות מוגבלות ואינן יכולות להימשך לאורך ימים
קולו של השופר מרטיט את לבו של כל אחד ואחד מאיתנו... מה יש בו? מדוע מתחבר כל יהודי לקולו המיוחד? נגיעה קטנה, אפילו לא כטיפה מן הים...
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה