אפרת

אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי. מה זה אמר מבחינתי. היתה זאת הבטחה של מאמץ, של קשר למצווה, של מגע, של עשיה, אכפתיות, שותפות, השקעה, כוונה של תפילה למען מצווה

צחקתי יחד איתו. האמת, הוא באמת הצליח להצחיק אותי. אוהבת לצחוק ביחד. כולם צחקו נא איתי. צחקתי. לא הרגשתי שאני צריכה להסביר, לא הרגשתי שאני צריכה להוכיח

קריירה או בית, שבתי או יום חול, סגול או כתום. יש לנו נטייה לשנוא אותם, את הקונפליקטים. הם הגיעו אלינו איך שיצאנו מגן עדן, רגע בו גזרנו על עצמנו התמודדות עם הטוב והרע, בערבוביה

הוא שכב כמו פנס מאיר מול רופאי הילדים שלא נתנו לו סיכוי, שהצליחו, חסדי ה', ללמד את עצמם שיעור באמונה וכך עבר עוד חודש, ועוד אחד, ופלא-יה, תינוק בלי כליות, גדל והתפתח

כן, אבא, היינו צריכים משפחה חרדית כזאת, לא רק בשביל שתלמד אותנו הלכות או גוונים של כשרויות. בעלי תשובה צריכים ללמוד סלסולים של דקויות בשפת הקיגל, לדעת אם הוא אובר נייט או לא