חיה הרצברג

כל אחת, בכל יום מחדש, צריכה לעשות תפילה פרטית. כמה דקות של שקט, רק את והריבונו של עולם, לרגע אחד של שקט, ניתוק מכל הרעש של העולם. אז איך בדיוק עושים את זה? חיה הרצברג מלמדת שיעור לחיים, במדור "שער הלב"

כל אחד מאיתנו, אם היה הולך לשעה של טיפול אצל מישהו שלמד להקשיב – ללא ספק היה נפתח לו הלב. אז איך למרות העומס הבלתי אפשרי, הרעש מסביב והיצר הרע הזה, אנחנו יכולים להגיע למעין 'שיחה מרפאה' עם הקב"ה? חיה הרצברג מלמדת איך יוצרים שיחה מרפאת עם הבורא

מכירות את זה שאתן מרגישות שאתן לא מפסיקות להלקות את עצמכן, ולהרגיש כמה אתן חסרות ולא מוצלחות? בינינו, כמה אנשים מסתובבים בינינו, שכל כך היו רוצים לאהוב את עצמם באמת, ופשוט לא מצליחים? אז זהו, שחיה הרצברג גילתה את השיטה. קוראים לזה: "לאהוב את עצמו עם ה' יתברך"

לכולנו יש בפנים צעקה. אחת כזאת כמוסה שאנחנו לא מרשים לעצמנו להודות בה אף פעם. עטויים רוב הזמן במסיכות הכי יפות. יכולים לשקר את כולם, אבל רק לא את עצמנו ולא את הבורא... אז איך זוכים לישועה אמתית? צועקים באמת

כל הזמן אומרים לנו כמה חשוב להעריך את מה שיש לנו וכמה אסור להתלונן. אז האם מותר לי לקטר בפני ריבונו של עולם? האם מותר לי להתלונן כשקשה, כשכואב? האם זה לא לשון הרע או כפיות טובה?חיה הרצברג בטור שילמד אתכן שיעור חשוב

עוד יום עובר ואת עייפה ומותשת ומרגישה שאת מתפוצצת. את כל כך רוצה לדבר עם ה' ולספר לו על מה שכואב לך... אבל אז את חוששת שאחרי כל הטוב שהוא מרעיף עליך, אולי זאת כפיות טובה להתלונן עכשיו? מצד שני, אם לא תהיי אמיתית איתו, עם מי כן? חיה הרצברג מסירה את כל הספקות

"הלכתי רחוק בשדות, הגעתי למקום שלא היה שם אף אחד והתחלתי לצעוק: 'אבאאאא! כסףףף! אני לא יכולה יותר! אנחנו חייבים כסף! מלא כסף! אבא!! תרחם עלינו ותביא לנו מהר מהר!'. יש פעמים שאתה מגיע לאיזו נקודה ויודע - אני את הבכי שלי בכיתי, את הדיבור שלי דיברתי, את האמת שלי שמעתי" – חיה הרצברג בטור מרגש על צעקות שמולידות ישועות

מכירים את זה שאתם פוגשים אדם כלשהו, ולא מבינים למה בכל פעם מחדש משהו אצלו 'מקפיץ' אתכם? חיה הרצברג בטור מיוחד של "שער הלב", שמסביר איך כל אדם שאנחנו פוגשים – הוא בעצם השתקפות של עצמנו

יום אחרי ראש השנה, והבוקר כבר מתחיל לדמות לשגרה רגילה. אני הולכת ברחוב בחזור מהמכולת, איך הכל נראה רגיל כאן, "אבא", אני מלחששת לו כהרגלי, "איך הכל נראה כאילו כלום. שני לחם שני חלב קוטג' אחד וגבינה"

"הרצון שלי, היכולת להעז להיות מי שאני, לדעת מה אני מרגישה, להיות שמחה בצורה פשוטה, לשיר כמו שילד שר, לרקוד כמו שילד רוקד, ולשמוח ולצחוק ולכאוב ולבכות, כל הדברים האלה נחסמו. נעלמו. אנחנו בוכות היום כשכואב לנו? לא., באמת לא"