התמודדות

איתי וגנר בסינגל של התמודדות והתגברות על קשיים, בידיעה שגם כשמקום אחד נפגע, הקב"ה ישלח ישועה ממקום אחר. צפו גם בקליפ

כשהייתה שולמית מרקוביץ-לבל בת 21 עם שני ילדים קטנים, נהרג בעלה בתאונת דרכים. מאז היא מוצאת את עצמה במסע של התמודדות עם אמונה גדולה. כעת היא עומדת לסיים הפקת סרט חדש בו היא מתעדת חלק מחייה, ובטוחה: "היצירה היא זו שמאפשרת לי לבחור בחיים"

הגענו יחד לכותל המערבי להתפלל, לדעת שכל מה שיקרה ויהיה – הוא שלנו בדיוק מופלא של השגחה פרטית. אבל קשה

רק בשביל הצעידה והשעה הזו ביחד, שעת השקט הזה שבה מכבים טלפונים, מתנתקים לרגע מהסובב ורק מדברים, רק בשביל זה, זה שווה. איזה גבול מתוק

אני בוכה ובוכה, לא יכולה להפסיק. בוכה את המאמץ, את הרצון להיות אמא טובה, בוכה את הכאב ואת הקושי, בוכה את הביזיון הגדול שספגתי על לא עוול בכפי, בוכה את הספק הזה שיש בו בילדי, בוכה את עצמי, בוכה את הלבד הזה שאף אחד לעולם לא יבין

תסמונת? לא תסמונת? צריך לחפש את הבעיה במקום אחר? לא יודעת. אבל דבר אחד אני יודעת להגיד: טוב שזה לא בידיים שלנו

כשחוי לויכטר סבלה מכאבים בלתי פוסקים ביד, היא החלה לקחת משככי כאבים, ואז נשאבה להתמכרות קשה שהביאה אותה לסכנת חיים. כיום, כחמש שנים אחרי תהליך גמילה אמיץ וקשה, היא מדברת על הכל, וגם מזהירה: "תעצרו רגע לפני, שלא תגיעו למקום בו הייתי אני"

פג תוקף. בום. טראח. ככה הרגשתי. זה מה שיהיה מעכשיו? אני לא מוכנה לזה! מה עושים עכשיו? איך נעביר את היום הזה? יש לנו עוד שלוש שעות, מה עושים?

בפרק שהוקלט זמן קצר לאחר אירועי הטבח בשמחת תורה, אפרת ברזל ובתה מאיה משוחחות על התמודדות עם הזוועות ועם הפחד, ועל התשובות שנותנים לילדים

היא הייתה סבתא מסורה וגאה, עד לרגע שבו החיים שלה התהפכו כשבנה וכלתה נרצחו בטבח בשדרות. היום היא מגדלת בעצמה את שתי הנכדות שלה, ומספרת על נס ההצלה שלהן ושלה, וגם על ימים קשים של שיקום וגעגוע