הורים

יש אנשים של חול ויש אנשים של חג. איך משלבים בין השניים ונהנים גם מן השגרה וגם מן היציאה ממנה?

ויתרתי על לימודים יוקרתיים, על נוחות - אבל על דבר אחד לא וויתרתי. מידי ערב, היתי לומד תורה בכולל-ערב הסמוך. למדתי שם שיעורי תורה וגמרא עד 11 בלילה. לא משנה כמה עייף הייתי

"ילד הורי" מטעה אותנו. נראה שהוא יגדל להיות הורה מצוין, ושקיבל חינוך מעולה. לבסוף אנו שומעים את הילדים הללו, כשהם אומרים לאחר נישואיהם, כשמגיע זמנם להוכיח את עצמם: "לי היה כבר מספיק. יגעתי ועמלתי, ועכשיו די לי"

רוב הדברים נסתרים מאתנו ואיננו יודעים מה ילד יום. מה ילד רגע. רוב הדברים נסתרים מאתנו ולכן אנחנו יכולים לנשום עמוק ולהמשיך הלאה, בידיעה ברורה, שהכול יהיה לטובה

לא נוכל לעולם לגרום לכך שהדרך תהיה ריקה ממהמורות. אך נוכל להכין את הילד למה שעלול לקרות, לתת בידו את ברכת הדרך, להתפלל להצלחתו ולקוות לטוב

הרבה דברים רעים קורים בעולם, אבל אנחנו יכולים לבחור אם להתמקד בהם ולדאוג מהם, או לזכור שאנחנו כאן בשביל לחיות

איך שמים גבול לילדים? איך מלמדים אותם לעצור בגבול? 10 טיפים חשובים שיעזרו לכם לבנות גבולות

איך אנחנו, ההורים, יכולים ללמד את הילדים שבבית יש זכויות ויש גם חובות? ש"מגיע לך לקבל רק יחד עם זה שאתה מבין שעליך גם לתת"?

פעמים רבות אנו רוצים לומר לילד: "אמא יש רק אחת, ובכל זאת אתה מזלזל בה, אתה מצפצף עליה, אתה ממרה את רצונה, אתה לא מבין ללבה, אתה דוחה אותה בשתי ידיים. למה?

האם צריכים להיות סמכותיים או חברותיים, איך מתקשרים נכונה עם החמות, ומה עושים עם אכילה מוגברת בסוף היום?