והערב נא

מעשה שהיה באדם שחננו ה' יתברך בעושר וכבוד, אשר ביום מן הימים נקלע למצב של סכנה. נדר האיש נדר לאמור: אם יהיה אלוקים עמדי ויצילני מהצרה הנוראה הזו, אבנה בית לה' - בית כנסת חדש ומפואר

מספרים על יהודי כפרי, רועה צאן מנעוריו, שגידל בדיר שלו עיזים וכבשים רבים. כל אנשי הסביבה באו לקנות ממנו חלב וצמר, שהיוו לו כר נאה לפרנסה

הגבאי עמד והתבונן במאות הספרים שממתינים לו, ולא ידע לשית עצות בנפשו. כיצד יסדר כל כך הרבה ספרים?

אני מציע לכבודו להשתתף עמי בהוצאות רכישת הכרטיס, וממילא נהיה שנינו שותפים בזכייה!...". שמעון הסכים, ושלשל לידי חבירו חמישים שקלים

הרבי שומע את הסיפור, ושואל: "איך הגעת לכאן?", "הגעתי על ידי הסוס והעגלה", השיב האיש. מוסיף הרבי לשאול: "והסוס במהלך הדרך הארוכה שתה מים?"

מול חנותו של סוחר אחד נפתחה חנות מתחרה. אותן סחורות רק יותר טובות, יותר זולות, מבצעים חדשים... עומד היהודי ורואה את כל הקונים הותיקים שלו נוהרים אל החנות החדשה, ועיניו כלות

שאלתי היא, האם מן הדין לא היה לי לחשב חשבונות כאלו, אלא לגלות את אוזנו של האיש אודות החנות האחרת?

עובר אורח נכרי שכנראה הבחין במצוקתי, ניגש ולחץ על הכפתור, והאור נהפך לירוק, "בבקשה, אתה יכול לעבור עכשיו את הכביש", אמר, והמשיך בדרכו (במדרכה)

שבת אחת הגעתי לבית הכנסת מוקדם, וראיתי אותו יוצא כשהוא לבוש מאוד חגיגי, כמו חתן. פניתי אליו ושאלתי: איזה חג היום, ג'ורג'? השיב הגוי: היום שבת בר-מצוה שלי!... אני ממהר ל'סינאגוג', לעלייה לתורה...

לדאבוני, אני אדם ה'מכור' לעישון. בכל יום מימות החול אני גומר בעוונותיי שתי קופסאות סיגריות, ולפעמים אף יותר, כך שבשבת קודש נגרם לי סבל רב