הרב יצחק זילברשטיין
הגוי לחץ על הכפתור והרמזור הפך לירוק
עובר אורח נכרי שכנראה הבחין במצוקתי, ניגש ולחץ על הכפתור, והאור נהפך לירוק, "בבקשה, אתה יכול לעבור עכשיו את הכביש", אמר, והמשיך בדרכו (במדרכה)
- הרב ארז חזני / והערב נא
- כ"ב טבת התשע"ה
בעירנו, כותב לנו היהודי מהעיר וינה, ישנם כבישים גדולים, שבשעות הערב המאוחרות, הרמזורים המשמשים את הולכי הרגל שבהם, מראים תמיד את האור האדום, משום שבשעות אלו לא מצויים כל כך הולכי רגל, ואילו תנועת הרכבים בכבישים הסואנים ערה וזורמת. כאשר מגיע הולך רגל שמעוניין לחצות את הכביש, עליו ללחוץ על הלחצן המותקן בעמוד, ואז יאשר הרמזור את חציית הכביש.
והנה, בליל שבת האחרון, כאשר עמדתי לשוב לביתי, הייתי צריך לעבור את הכביש הגדול. במשך דקות ארוכות המתנתי על שפת הכביש. הרמזור נשאר אדום, ותנועת הרכבים אינה פוסקת. עובר אורח נכרי שכנראה הבחין במצוקתי, ניגש ולחץ על הכפתור, והאור נהפך לירוק, "בבקשה, אתה יכול לעבור עכשיו את הכביש", אמר, והמשיך בדרכו (במדרכה).
עמדתי והסתפקתי: האם מותר לי ליהנות ממלאכת הנכרי ולחצות את הכביש?
תשובה
ב'אשל אברהם' (בוטשאטש, סימן רע"ו) דן להקל במקרה שהדליק הנכרי נר בשביל שהישראל לא יישן יחידי בלילה, משום שאין כאן הנאה ממשית בפועל ממלאכת הנכרי, אלא מלאכתו היא בגדר "מבריח ארי", ולכן מסתבר שלא גזרו בכך חז"ל שמא יאמר לו הישראל שידליק עבורו נר שכזה. ע"ש. ועוד מצינו במשנ"ב (בסימן ש"ז ס"ק נ"ב), שכתב כי איגרת שהגיעה מחוץ לתחום, אסורה בטלטול משום מוקצה, אבל אם יפתחנה הנכרי יוכל הישראל לקוראה. ושאל המשנ"ב, הלא אסור ליהנות מדבר שהובא מחוץ לתחום, והרי הקריאה והעיון הנאה היא לו? ויישב המשנ"ב: יש לומר שאין הדבר נחשב להנאה, כיון שאינו נהנה מגופה של המלאכה[1].
וכך גם בנידוננו - אין היהודי נהנה מגוף מלאכת הנכרי, הנכרי הרי לא יצר את הכביש אלא רק "הבריח ארי", ולכן יוכל היהודי לחצות את הכביש[2].
* * *
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל (במדבר כ"ד, ה'), ופירש רש"י: משכנותיך - חנויותיך. ויש לפרש בדרך צחות, שרמז הכתוב על חנויותיהן של ישראל, שלא יהיו פתחיהן זה כנגד זה, כי יביא הדבר לקנאה ושנאה ח"ו, שהרי "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", ואם אחד רואה פתח חנותו של חבירו, נדמה לו שהקונים הם שלו וחבירו מקפח פרנסתו. והגם שאין אחד נוגע במה שמוכן לחבירו, ומזונותיו של אדם קצובין לו, ולכל אחד משפיעין מן השמים כדי חלקו, עם כל זה הוא טועה בדמיונו, ובכגון דא שכיח מאד שמטעה עצמו. לכן "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" - שלא יהיו פתחי חנויותיהן מכוונין זה מול זה, ואז ישמח כל אחד במתנת חלקו (ספר 'לקוטי צבי').
[1] וכעין זה מצינו בדברי התפארת ישראל (כלכלת שבת דיני אמירה לעכו"ם), שכתב שמותר לקרוא באיגרת שקרעה הנכרי בשבת, ואין זה דומה לנר שהדליקו הנכרי עבור הישראל, שהדין הוא שאסור ליהנות ממנו, משום שבנר הרי נהנה הישראל מגוף ההדלקה האסור, אך כאן הוא אינו נהנה מקריעת הנייר עצמו אלא רק מדבר שהסתובב ממנו, דהיינו קריאת הכתב.
[2] וסברא נוספת להקל היא, משום שיתכן שיכול היה לעבור את הכביש בהיתר גמור, וכדלהלן: הנה התוספות במסכת שבת (דף קכ"ב. ד"ה משקה) הביאו את דברי רבינו תם, שכתב לחדש, שהאיסור ליהנות ממלאכה שעשה נכרי מעצמו עבור הישראל, נאמר רק באופן שהישראל לא היה יכול ליהנות מהחפץ הזה לולא אותה מלאכה, אבל באופן שהישראל היה יכול ליהנות מאותו החפץ גם אילולא היתה המלאכה נעשית, לא גזרו חכמים איסור ליהנות ממלאכת הנכרי. וכגון אם נכרי מילא מים מבור לצורך שתיית ישראל, ועשה בזה מלאכת הוצאה, מותר לישראל לשתות את המים. והטעם הוא, משום שהישראל היה יכול לשתות את המים האלו בלי להוציאם מהבור, באופן שהיה יורד בעצמו לתוך הבור ושותה. ואף שהירידה לבור כרוכה בטרחה, ואין דרך בני אדם לירד לבור כדי לשתות, מכל מקום סובר ר"ת שלא גזרו איסור ליהנות ממלאכת הנכרי באופן שהיה הישראל יכול ליהנות מהדבר בדרך מותרת, אף אם דרך זו כרוכה בטרחה. אמנם רוב הראשונים חולקים על שיטה זו, וסוברים שגם באופן זה אסרו חכמים ליהנות ממלאכת הנכרי, אך מכל מקום נוכל לצרף את שיטת ר"ת לקולא בנידוננו, משום שגם כאן יכול היה הישראל להמתין לשעת הכושר ולחצות את הכביש בדוחק, ללא הלחיצה על הכפתור. (ויעויין בשו"ע בסימן שכ"ה סעיף י', במשנ"ב ובשער הציון שם, שמבואר שהתחשבו הפוסקים בשיטת ר"ת וסמכו על דבריו להקל בכמה אופנים). ובפרט שמסתבר שבנידוננו גם החולקים על ר"ת יודו להקל, משום שאינו נהנה מהרמזור הירוק אלא מהחצייה בכביש, כאמור לעיל.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.