בבית המשפט הוברר כי הקשיש לא עבר במעבר חציה, אלא התפרץ לכביש הסואן מבין מכוניות חונות, באופן שלא היתה לנהג אפשרות לעצור, ולכן הזקן הוא אשר גרם למותו. בהמשך הגילוי אודות זהותו היה מצמרר...
והנה, לפני מספר שנים, אל שערי בית הדין הגדול בירושלים הגיע גוי ממוצא גרמני, וביקש להתגייר. לאחר דרישות וחקירות ניכר היה כי כוונותיו טהורות וכנות, ואכן מעוניין הוא להסתפח לנחלת ה', ללא מניעים זרים
ההתלבטות היה קשה ביותר. אמנם שני הרופאים הינם מומחים ובעלי שם, אולם אצל כל אחד קיימת תכונה בולטת, ובה יש לו 'יתרון' על עמיתו
ויהי באחת הלילות, החליט אחד מבני המשפחה לעשות מעשה. הוא התגנב לבית הכנסת באישון לילה, פתח את ארון הקודש, ופשוט החליף את המעילים של ספרי התורה!
זמן הלידה היה בדיוק בחצות הלילה - בשעה 12.00. והנה ליד חדרי הלידה עמדו עיתונאים וציוותי צילום בהמתנה ליולדת הראשונה ב"אלף החדש" (שנת 2000) למניינם
הדבר דווח למשרד הבריאות, וניתנה הוראה מפורשת להשליך לאבדון את כל היין שבבור! אף שלא הוכח כלל שהיה הכלב נגוע והחדיר ליין חיידקים, מכל מקום תקן מחמיר של משרד הבריאות מחייב במצב שכזה לאבד את היין מבלי לקחת סיכונים
"חושש אני לחיינו", פנה הנהג לצדיק, "אין לנו לא אוכל ולא משקה ואנו תקועים במדבר השמם, רעבים גם צמאים... מאין יבוא עזרנו?..."
"אסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת", השיב האב כי טעמו של דין זה הוא "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום", אך נשיקותיו לא נבעו מאהבה, אלא כדי להראות לבנו מהי אהבת תורה והרגשת מתיקות ועריבות בלימוד
כעבור רגעים מספר שבה נשימתו של האב המרוגש. המוהל כבר הבין כי לפניו מקרה משמח במיוחד. "כמה זמן חכתם לו?", שאל. "עשרים ושתים שנים", השיב האב
והנה, בימי החלמתו של הילד הבחינו הרופאים, שמבקריו הרבים אינם אלא... אחיו ואחיותיו! לתמיהתם הסבירה האם: לא שיקרתי כלל, הילד אכן נולד כעבור 15 שנות נישואין...
