האיוונט מאושר

כשהרבנית נכנסה לביתי, נכנסה עמה "הילה" שאינני יכולה לתאר במילים. כולנו היינו בעננים מאושר. למדנו כל כך הרבה על מצוות הפרשת חלה, על כוחה של מילה

הנה נקודה למחשבה: האם שמנו לב, שבכל פעם שהלכנו בעקבות מה שאנחנו מרגישים שהוא טוב – גם אם היו אלה קנאה, כעס, נקימה או תאווה – קצרנו סבל, חרטה, בושה וייסורי מצפון? ושבכל פעם שהלכנו בעקבות הטוב בעיני אלוקים – ולאו דווקא בעיני עצמנו – זכינו בשלווה, חוסן נפשי, יישוב דעת וכוח עמידה? גם אצל אדם חכם מאוד, השכל הפשוט יכול להשבות בידי הלב, כאשר אנחנו מעדיפים את מה שאפשר ורצוי בעינינו, על פני מה שנכון בעיניו

כדי לבטל את רצונותינו, תאוותינו ודמיונותינו – הנובעים מתוך ליבנו בשצף קצף, ומסבכים את חיינו – אנו חייבים ללמוד להפעיל את השכל. אבל איך אנחנו, שהתרגלנו לדחות את השכל מפני הלב, יכולים לעשות את זה? יש תקווה גדולה. חלק ב'

היכן החיים המאושרים? אנחנו שואלים – ואין תשובה. רק בני העולם עונים לנו: החיים המאושרים - אינם! אבל האושר נמצא קרוב מאוד – אם רק נלמד, לאט לאט, לחזק את שכלנו על לבנו, ולהתרחק עד כמה שנוכל מקנאה, תאווה וכבוד. חלק א'