זוגיות

חשיפת נקודת כיעור באישיותנו משפילה ומקטינה אותנו בעוצמה רבה. גם כאשר הביקורת היא לא על האופי שלנו, אלא על התנהגות חד פעמית, רגש הפגיעה משפיע ומזעזע את התחושה הפנימית

הרצון של בן / בת הזוג לשנות את השני לפי הבנתו "ולהובילו בדרך הנכונה" – הוא מקור הקושי ושורש הבעיה. זהו מקור אין סופי לסכסוכים, בבסיסו מונחת ההנחה של חוסר כבוד לאחר

איך זה קורה, שאנשים שהבית והזוגיות חשובים להם כל כך, מאבדים כמעט לגמרי את הברקסים, כאילו אין להם מה להפסיד? למה הם בכל זאת מגיעים לאיבוד שליטה?

אז מתוך ההתבוננות ומתוך ניסיון של 26 שנים, אני יכולה להגיד שהחיבור בין נישואין לאלימות הזוי ומחריד כמו להגיד למישהו שטס לחו"ל "איזה שיר אתה רוצה שנשמע בלוויה שלך? כי אתה יודע, המטוס יתרסק"

זה לא מקרי כלל, אלא זה מהותי: כן, זוגיות באה על חשבון החיים האישיים, וזה בדיוק מה שמייצר טוב אמיתי

שטחי להביט על נתוני מסגרת כדוגמת "שתיהן רופאות", ולהסיק מכך ש"שתיהן אותו אדם", או שאם "שתיהן קפדניות ומסודרות" אז בהכרח שהן אותו האיש. זה אפילו מגוחך

בבסיס הטענות והביקורת המופנות כלפי בן הזוג, ישנה מעין תחושת שחרור, פורקן, המגיעה ממקום של הסרת האחריות ממני והעברת האשמה כלפי השני

למה זה כל כך חשוב להקשיב עד הסוף אם אני כבר יודע מה האדם רוצה ממני? צפו בטיפ קצר וחשוב