שבת- מה הבעיה בהדלקת אור ולמה זה הבערת אש

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

יישר על כל רצונכם לברר את אמת ההלכה ועומקה, כמו גם סמכות החכמים.

נתחיל בכך שהשבת איננה רק "יום מנוחה" סוציאלי, כי אם "יום קודש" המיועד לנשמה.

כך נאמר בתורה במפורש: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ז), "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" (שמות לא, יד).

מסיבה זו, המלאכות שנאסרו בשבת אינן קשורות בהכרח לרמת הטרחה שבהן (מותר בשבת, לדוגמה, לדחוף ארון כבד). 

הדלקת אש אינה קשורה לרמת הקושי שבפעולה. עובדה כי בעבר היתה אש מרכזית בכל כפר, ואנשים שרצו לבשל היו לוקחים זרד ארוך, ומעבירים מאש לאש בקלות רבה. אף על פי כן התורה אסרה בשבת את השימוש בכל אש, ואפילו הבישול באש דלוקה מערב שבת: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לה, ג). אין צריך לומר שכל שימוש בכלי רכב יוצר פעולה של הצתת אש ושריפת דלק, שהם איסורי תורה.

עוד מלאכה שרבים אינם מכירים, הוא איסור "תחומי שבת", שבו נאסר על אדם לטלטל חפצים מרשות לרשות ביום השבת: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז, כט).

כפי שקל לראות, התורה איננה דורשת מנוחה רק מן הגוף, אלא מנוחת הנפש.

ראו עוד בכתבה - למה אסור לחתוך נייר בשבת, ולאכול חמץ בפסח?
http://www.hidabroot.org/article/216988

במשכן היו עושים 40 מלאכות יצירה שונות, באמצעותן לימד אותנו הקב"ה את אבות המלאכה האסורים בשבת.  מטרת המלאכות היא למנוע כל יצירה חדשה בשבת, כל מעשה שיש בו חידוש ותיקון. באופן זה, אנו מכינים את נפשנו מראש לשבת, מתקנים את כל מעשינו, כדי שבשבת יהיו חפצינו מוכנים לשימוש, וכך הנפש תשבות. לא רק הגוף.

בכדי לטייל יש מועדים רבים בשנה, ישנם ערבים פנויים. אך השבת איננה סתם "יום מנוחה", אלא יום שמטרתו להביא את האדם לקדושה. לטייל ברגל ודאי מותר, והרבה משפחות לוקחות מדי פעם שבתות חופשה בבתי מלון או מקומות יפים אחרים, מלבד בימי חול המועד שבהם מותר גם לנסוע.

רצון ה' שנעשה את השבת עם משפחותינו, עם זמן לעצמנו, עם התבוננות פנימית, עם שמחת חג, עם אוירה משפחתית, סעודות שבת, שירי שבת, קריאת דברי תורה, שיעורי תורה, מנוחה אמתית לנפש - שבכוחה לחדש את כוחותינו הרוחניים ולחבר אותנו אל עם ישראל וקודשי ישראל.

הכול יודעים שכאשר יוצאים לטייל - לא באמת נמצאים עם עצמנו ועם המשפחה, אלא עם הסחות דעת תמידיות (הכרתי משפחות רבות שיצאו לטייל לעתים קרובות, אך בקושי הכירו זה את זה!). לא ניתן להשוות זאת לאוירה המשפחתית החמה שמעניקה השבת - דווקא בהעדר הסחות הדעת.

הקב"ה נתן לנו את השבת כי רוב השבוע אנו עוסקים בעסקים ובדברי חולין, לכן מוקדש יום שלם בשבוע לאלוקים. שביתה שבה אנו מתאחדים בקדושתו. השבת היא מקור הברכה, ובזכותה עם ישראל שומר על זהותו, וזוכה לברכה ושפע מלמעלה. אם כל ישראל היו שומרים רק שתי שבתות, היו זוכים לגאולה מיד!

 הקב"ה קורא כל הדורות מראש, ורצה לאסור עלינו מראש את השימוש הפעיל בחשמל בשבת, כדי שנזכה למנוחה אמתית, שתשרה עלינו קדושה כבימים ימימה. הטכנולוגיה ממכרת והיתה יכולה להפוך את השבת לחול. הקב"ה רוצה שנהיה מעט מנותקים בשבת, כדי שנתחבר לאנשים הקרובים אלינו - בני משפחה.

כל הפעולות הללו יוצרים שינוי בנפש, השבת מכינה את הנפש לשביתה מימות החול - גם בתודעה.

ישנם יהודים שנוסעים עד להודו כדי לחפש "מדיטציה" ומעט שלוות הנפש, ואינם יודעים על המדיטציה היהודית הנקראת שבת קודש - אשר מחדשת את כוחות הנפש ונותנת שמחה וברכה לכל ימות השבוע.

מומלץ מאוד לצפות בהרצאתו של הרב זמיר כהן על "השבת - מקור הברכה":

https://www.hidabroot.org/video/61051

בהרצאה זו תמצאו הסבר נפלא על מטרת השבת ותכליתה.

זו עובדה שאנשים שזכו לשמור שבת כהלכתה אינם רוצים לשוב לאחור, לאחר שהם חווים את השלווה וכוחות הנפש שקדושת השבת מעניקה להם.

* * *

כעת לגבי תורה שבעל פה.

בהר-סיני נתנו לבני ישראל לוחות הברית יחד עם תרי"ג מצוות שנמסרו בעל פה. בפרשת ויתרו ופרשת בהעלותך מסופר כיצד משה רבנו ושבעים חכמים היו צריכים ללמד את המצוות לעם ישראל מבוקר ועד לילה. וכן מסופר על קיום מצוות ועונשים כמו דין המקושש בשבת, בנות צלופחד ועוד, שמראה שעם ישראל שמר את המצוות עוד בדור המדבר ועסק בלימודן.
 
כל ספר התורה השלם שלפנינו ניתן לבני ישראל רק עם פטירתו של משה רבנו, והוא הנקרא "תורה שבכתב" - ספר התורה שמורכב מחמישה חומשי תורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים), היא נכתבה על ידי משה רבנו מפי ה' באוהל מועד במשך שנות הנדודים במדבר, ונמסרה בשלמותה לבני ישראל לפני פטירתו של משה רבנו לפני 3300 שנה. לכן היא מתחילה בתיאור בריאת העולם ומסתיימת בפטירת משה רבנו בדור המדבר.
 
התורה שבעל פה היא ביאור כל תרי"ג המצוות שמסר משה רבנו לבני ישראל במעמד הר-סיני. היא הועברה בעל פה מדור לדור על ידי החכמים לתלמידיהם והאבות לבניהם.
  

בספר התורה מוזכרים החוקים, אך לא נאמר כיצד מקיימים אותם. כך לדוגמה נאמר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - אך בשום פסוק לא נאמר מה כותבים במזוזה!
בספר התורה לא נמצא ביאור מהי בעצם מזוזה? או מהי ציצית? או מהם תפילין? או מהי כתובה? או כיצד שוחטים? או כיצד עורכים ברית מילה? או כיצד מקדשים? או אפילו מהן המלאכות האסורות בשבת?
 
כל תרי"ג מצוות מתועדות בספר התורה, אך לא נאמר כיצד לקיימן. זאת מאחר שההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. משה רבנו קיבל מפי ה' הדרכה מעשית כיצד לקיים את מצוותיו, ומשה רבנו לימד את בני ישראל, הסביר להם מהי מזוזה ומה כותבים בה, כיצד נראות תפילין ומהן הפרשיות שבתוכן, מה עורכים קידושין ומה נוסח הכתובה, כיצד עורכים שחיטה, מהן 39 אבות המלאכה האסורות בשבת ועוד. בלעדי הדרכה זו - אין כל אפשרות לקיים את המצוות הכתובות בתורה.

זו היא למעשה התורה שבעל פה: ביאור ופירוט כל תרי"ג המצוות המובאות בתורה שבכתב, כיצד מקיימים אותן הלכה למעשה.

התורה שבכתב היא להבדיל אינספור הבדלות - כמו "אינדקס" לכל ההלכות שבעל פה. עם ירידת הדורות נוצר מצב שבו נכתבה התורה שבעל פה במשנה (לפני 2000 שנה בידי רבי יהודה הנשיא), וכך התרבו הספרים. אך עדיין - כל ההלכות בתורה שבעל פה מבוססות על התורה שבכתב, ואינן באמת מופרדות ממנה.
 
ההוכחות לתורה שבעל פה מגיעות בשני מישורים עיקריים:
- בעצם העובדה הפשוטה ביותר שהתורה לא מסרה אף פירוט למצוות המעשיות, אלא רק מזכירה את עצם קיומן (באף מקום בתורה לא הובהר מהי מזוזה, או מהי ציצית, או מהם תפילין, או מהי כתובה, או כיצד שוחטים, או כיצד עורכים ברית מילה, או כיצד מקדשים וכו' וכו'). מה שמוכיח כי ההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. על הוכחות לתורה שבעל פה ומקורה (פסוקים ועוד) יש לקרוא במאמר הבא:
https://www.hidabroot.org/article/130320
- בעצם העובדה שהתורה מחייבת את העם לשמוע להוראות החכמים שבכל דור. הנה מאמר על סמכות החכמים מן התורה:
http://www.hidabroot.org/he/article/2587
  

התורה כותבת בפירוש שה' שם את רוח קודשו על חכמי ישראל: "וירדתי ודיברתי עימך שם, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" (במדבר יא, יז).
המצווה לשמוע לפסיקת החכמים נמצאת בתורה:
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה - לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא)
 
והנהגה זו נאמרה בכל דור ודור:
"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השֹׁפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט).
"אל השופט אשר יהיה בימים ההם - אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" (משנה עדויות א, ה)
עוד נאמר בפירוש בתורה לשמוע להוראותם של זקני הדור: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז).
התורה מצווה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא, פרק יח, ל), ולמדו מכאן חכמים: "עשו משמרת למשמרתי" (יבמות כא, א).
כידוע, מרדכי ועזרא הסופר תיקנו תקנות עוד בימי התנ"ך, בימי בית המקדש.
 

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם האישית חלילה.
התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".
בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.
חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה). 
 

בורא עולם קורא את כל הדורות מראש. מי שאכן מאמין שספר התורה ניתן מבורא עולם - כבר יודע שהתורה לא שונתה ולא נשכחה במרוצת הדורות, כי ה' הבטיח בתורתו: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).
וכן גם הבטיחו הנביאים: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך - לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט, כא).

רק נביט וניווכח כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין, אותה ציצית, אותה שבת, אותו סדר פסח וכו' וכו'. כך שלא ניתן לומר שהתורה שבכתב או שבעל פה נשכחה ח"ו. לכן לא נמצא מחלוקת בגמרא האם תפילין צריכות להיות מרובעות או שחורות וכיוצא באלו השאלות. המחלוקות בחז"ל עוסקות תמיד בפרטים הקטנים, ולא בעיקרים שמוסכמים בפי כל. 

אשמח לעזור לכם בכל שאלה!

בברכה,
דניאל בלס