טבעת נישואין מכסף או מזהב?, עגול או מרובע?

שלום

 מנהג ישראל תורה לקדש אשה בנתינת טבעת דוקא, וכבר נקבעה הטבעת בנוסח הקבוע לקדושין לאמר: "הרי את מקודשת לי `בטבעת זו` כדת משה וישראל", והוא נכס צאן ברזל ביסוד כל בית נאמן בישראל, המקור הראשון בו הוזכרה הטבעת כאמצעי לקדושין הוא בתיקוני הזוהר שהביאו כמה פעמים המנהג לקדש בטבעת, בריש תיקון ה` (דף יט א) זה לשונו: "וכד איהי ם סתימא, איהי מ"ם רבתא מ`לםרבה המשרה` (ישעיה ט ו), ואתעבידת עיזקא, ובגינה אתמר לגבי כלה, תהא לי מקודשת בטבעת זו ם" וכו`, כלומר:

כשהמוחין סתומין על זה רומזת הם` הגדולה שבפסוק: `לםרבה המשרה` שנמסר במסורה לכותבה ם סתומה, ונעשה שם כעין טבעת מרובעת, ובשביל כך אומר החתן אל הכלה תהא לי מקודשת בטבעת זו שצורתה ם וכו` [תרגום: מספר מתוק מדבש].

וכן הוא בתיקון י` (דף כה ב) וזה לשונו: "ובגין דטבעת איהי י` כגוונא דא ם, בה אתקדשת כלה, וצריך לאעלא לה באצבעא דילה דאיהי דיוקנא דאות ו`, כלומר: מכיון שהטבעת היא סוד אות יוד בצורת ם בה מתקדשת הכלה, וצריך החתן להלביש את הטבעת על אצבע הכלה שצורתה כאות ו`.

הטבעת עגול מבפנים ומרובע מבחוץ: ומלשון התיקוני הזוהר הללו מבואר לכאורה כי צורת טבעת הקדושין הרומזת על ם סתומה הוא אכן מרובעת כצורת ם סתומה [להעיר כי פירוש המילה "טבעת" בלשון הקודש אינה בהכרח דוקא העשוי בעיגול, הרי במעשה המשכן היו טבעות עגולות בכלי המשכן, ואילו בקרשי המשכן היו הטבעות המחברות את הקרשים מלמעלה מרובעות ולא עגולות].

 ומחמת זה כתב הגה"ק מהרי"א מקאמרנא בזוהר חי (בהקדמתו לחלק א דף ד א) כי יש לקדש בטבעת שהוא בצורת ם סתומה, וזה לשונו: "כך יש לתקן טבעת כתקנת מורי ורבי [ה"ה הגה"ק מוה"ר צבי הערש מזידיטשוב בעל עטרת צבי זצ"ל] מרובע מבחוץ ועגול מבפנים וכו` והוא לסימן טוב ולמזל טוב שלא יהיו שני הפכים חלילה, אלא יולידו זה מזה וזו מזו בהתחברות ויחוד כשר וקדוש בקדושה ובטהרה".

עוד כתב שם בזוהר חי (בדף כ עמוד ד) וזה לשונו: "קבלתי ממורי דודי צבי הקדוש שהטבעת קדושין צריך שיהיה עגול מבפנים ומרובע מבחוץ בריבוע גמור כעין שני דלתין וכו`, והעושה טבעת קדושין כזה מממון בעלה דוקא יהיה מובטח שלא תהיה אשתו עקרה כל ימיה" וכו`. עיין שם.

רוב צדיקים נהגו ליטול טבעת עגולה: אולם גלוי וידוע כי רוב רובם של מאורי הדורות ואפילו גדולי המקובלים וענקי החסידות אשר הנהגותיהם על הרוב על פי הקבלה לא הנהיגו כן לעשות טבעת הקדושין בריבוע כמו ם סתומה, ונהגו כמנהג הפשוט בקהילות ישראל לקדש בטבעת רגילה העגולה בין מבפנים ובין מבחוץ, ותחת אחד השיחים אמר פעם הגה"ק רבינו יואל מסאטמר זצוק"ל כי רוב הצדיקים נהגו ליטול טבעת עגולה לקדושין [מעדותו של הגאון רבי גבריאל ציננער ששמע מפה קדשו, מובא בספרו הלכות נשואין פרק כא סעיף ד הערה ט], וכן מבורר אצל חכמי ירושלים הספרדים המקובלים מתלמידי הגה"ק רבי שלום שרעבי זצ"ל שהמנהג לקדש בטבעת עגולה ולא מרובעת, וטעמם כי מדברי האר"י ז"ל בסוד הרצועה של תפילין הנכרכת סביב אצבע האמה מבואר כי הטבעת של הקידושין היא עגולה, וכך כתב בשער הכונות (דרושי תפילין דרוש ה): "ואחר שכבר הניח תפילין של ראש שהוא בעלה אז יתן לה הבעל קדושין שהוא סוד כריכות הרצועה סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה כדרך הטבעת העגול של הקדושין הניתן באצבעה וכו"`.

ואף גם זאת הביא השל"ה הק` (בשער האותיות ערך קדושת הזיווג אות עא) לשון ברור מהחייט [שהיה מגדולי המקובלים הקדמונים] וזה לשונו: "כי הטבעת שאנחנו מקדשים בה היא עגולה לתבנית הי` שבשם" וכו`.

 טעמי המנהגים לקדש בטבעת של זהב או של כסף: ברוב קהילות ישראל נתפשט עם מנהג הטבעת גם הקפדה נוספת שתהיה הטבעת דוקא מזהב, וכדברי המרדכי (פ"ק דקדושין סימן תפח) שהובאו לעיל: "נהגו העם לקדש בטבעת של זהב בלא אבן יקרה", וכלשון הנשיא רבינו יהודה בן רבי ברזילי הברצלוני זצ"ל בספר השטרות (בשטר השישי - שטר אירוסין): "נהיגי עלמא לקדש בטבעת של זהב", וכן הוא בשם רבינו שמשון ב"ר אברהם בהגהות מיימוניות בתשובת (בתשובות השייכות להל` אישות סימן יט): "ואע"ג דסתם העולם נהגו לקדש בשל זהב" וכו`.

 וכן בכנסת הגדולה (סימן לא אות ב) כתב "מנהגינו שאנו נוהגים עכשיו לקדש בטבעת של זהב". ובשלחן העזר (סימן ח סעיף א ס"ק כב) כתב: "כן נוהגין בכל המדינות ובכל תפוצות ישראל לקדש בטבעת של זהב". והמליץ על המנהג בכלילת חתנים (פרק ט אות ז) בלשון הכתוב במעשה המשכן (שמות כו כט): `טבעותיהם תעשה זהב`.

 וכן יש קבלה מנכדי היהודי הקדוש מפארשיסחא זצ"ל שצריך לקדש בטבעת של זהב [מובא באוצר הפוסקים כרך י` עמוד תשסב], ובנישואי הרה"ק רבי משה מלעלוב זצ"ל לבת היהודי הקדוש, רצה אבי החתן רבי דוד מלעלוב שיקדש בטבעת של כסף אך למעשה נתרצה אחר כך לדעת מחותנו היהודי הק` אבי הכלה לקדש בטבעת של זהב, [מובא בספר הנישואין כהלכתם פרק ז הערה 14].

טעמים למנהג לקדש בטבעת של זהב: רבותינו האחרונים ביארו בכמה אופנים הטעם שהקפידו לקדש בטבעת של זהב דייקא על פי דרכם בדרכי הפרד"ס.

 הגאון רבי שלום בוזאגלו זצ"ל בספרו כסא מלך לתקוני הזוהר (תיקונא חמישאה) ביאר וזה לשונו: "ולכן הזכר מקדש אותה בטבעת של זהב העליונה, רומז לבינה ורומז ליו"ד מן הקוטרא שבתוך הבינה", [שלחן העזר סימן ח סעיף ב ס"ק א]. שלא יהיו בנות ישראל כהפקר: הגאון רבי יצחק פלאג`י זצ"ל בספרו יפה ללב (סימן לא אות א) כתב טעם על פי נגלה על מה שמקדשין דוקא בשל זהב כי מכיון שהוא המתכת החשוב ביותר יש לקדש בזה כדי שלא תהיינה בנות ישראל כהפקר.

רמז להנהגה בצניעות: הגאון רבי רחמים נסים יצחק פאלאג`י זצ"ל בן הגאון מהר"ח פלאג`י בספרו נפש היפה (מערכת ל) נתן טעם משום שזהב הוא מתכת שהשמעת קולו הוא הנמוך ביותר מקולות שאר המתכות, לכן מקדשין דוקא בטבעת "זהב", וזהו רמז כי לאשה טובה השתיקה מאד מאד ולא נאה ולא יאה להיות קולה ברמה נשמע. ולכן מקדשה בזהב שקולו נמוך ולא נשמע קול בבואה אל הקודש דוגמת הזהב.

לרמז שיהיה בנין ביתם קיים לעד: בספר חזון ישעיה (עמוד שכד) נתן טעם לקדש בטבעת של זהב על פי מה שכתב בספר שער השמים (מאמר ב שער ב) שהזהב אינו מעלה חלודה אף באורך זמן גדול ואינו בלה בעפר, כי חוזק דיבוק חלקיו גורם שלא יקבל שינוי והתפעלות, ומפני זה אינו ממהר להיות מותך באש וכו` עד כאן תוכן דבריו.

 הרי שזהב מורה על חוזק ונצחיות של חלקים מתאחדים, ולכן נהגו לקדש בטבעת של זהב לסימן טוב שהזיווג יעלה יפה ויהיה בנין עדי עד. זה הנותן בריא: וראה מה שכתב אחיו של המהר"ל בספר אגרת הטיול (בחלק הרמז אות ז), נוטריקון זה"ב ז`ה ה`נותן ב`ריא, כס"ף כ`שיש ס`כנת פ`חד, נחש"ת נ`תינת ח`ולה ש`אמר ת`נו עיי"ש, ואם כן אולי לא מסמנא מילתא כל כך לקדש בכסף ונחשת, ורק בזהב שז`ה ה`נותן ב`ריא.

 הגאון רבי משה חרירי זצ"ל בספרו ויבחר משה (מערכת נ עמוד קפח ד"ה באו"א הא`) הביא מכתב יד של אביו בשם ספר אוהב מוסר, רמז לכל הלכות קדושין בפסוק (שמות כא א): `ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם` ראשי תיבות: ו`חייב א`דם ל`קדש ה`אשה, ה`יא מ`תקדשת ש`וה פ`רוטה, ט`בעת י`היה מ`זהב, א`נשים ש`נים ר`ואים, [ת`קנו ש`בחופה י`זכרו מ`ירושלים], ל`עת פ`רק נ`תינת ה`קדושין י`היו מ`ברכים.

 מקום שנהגו לקדש בטבעת של כסף: הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש אב"ד טשעפ זצ"ל בספרו שולחן העזר (סימן ח סעיף ב ס"ק א) הביא, כי מנהג ירושלים עיה"ק תובב"א לקדש בטבעת של כסף. והגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בספרו בן איש חי (שנה ראשונה פרשת שופטים אות ח) כמו כן כתב "מצוה מן המובחר לקדש בטבעת של כסף".

 ומוסיף שהמנהג לחקוק על הטבעת אות ה` והוא מנהג יפה, ומכל מקום כותב הבן איש חי כי בעירו עדיין רבים המקדשים שלא בטבעת כלל אלא בכסף וזהב, עיין שם. והגאון רבי ליב וינקלר זצ"ל בספרו לבושי מרדכי (הנדפס במישקאלץ שנת תרצ"ז סימן רעד) מספר, ששמע בשם מרן הגאון מהר"ם באנעט זצ"ל בעל פרשת מרדכי, כי בעת נשואי בנו הגאון מו"ה ישעיה זצ"ל עם בתו של הגאון בעל שמן רוקח זצ"ל, דקדק שיהיה טבעת הקדושין של כסף דוקא, ומוסיף [בעל פרשת מרדכי] כי בודאי הודיעו לכלה שמקדשין אותה בכסף כדי שלא יהיה חשש קידושי טעות מחמת מנהג העולם שמקדשין תמיד בטבעת של זהב.

 וכתב דיש לומר טעמו של הגאון שהידר אחר הכסף כי כן נכתב הדרשה של קידושי כסף בתורה בגזירה שוה דקיחה קיחה משדה עפרון (קדושין ב ב), ושם שקל אברהם לעפרון שקלי כסף (בראשית כג טז) ולא של זהב, וגם בלשון חז"ל אמרו תמיד קידושי `כסף`, ולבד מזה בודאי היו לו עוד כונות רוממות.

 עד כאן תוכן דברי בעל פרשת מרדכי. גם המקדשים בטבעת של כסף יש להם על מי לסמוך על פי הקבלה, וכמו שהאריך המקובל האלקי רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל בספרו בית עולמים (דף קלב א ד"ה ועוד): "והוא סוד טבעת קדושין שנותן אבא לאימא והוא טבעת של כסף מעלמין דכיסופין" וכו` לעורר חסדים ורחמים: ובספר מנהגי קאמרנא (אות קכב) כתוב כי האדמורי"ם לבית קאמרנא הנהיגו לקדש בשל כסף דוקא, וטעם הדבר כי כסף מרמז על חסדים כידוע.

 וכן כתב הגאון שמעון חיררי זצ"ל בספרו שו"ת שער שמעון אחד (ח"ה חלק יו"ד סימן יח) שיש לקדש בטבעת כסף, כי כסף מורה על חסד ורחמים מה שאין כן זהב מורה על דינים וכן אותיות זהב פוחתות והולכות מז` לה` ומה` לב`, מה שאין כן כסף אותיותיה עולים ממטה למעלה והוא סימן טוב שיהיה הזוג תמיד עולה ומצליח מעלה מעלה..

כיוצא בזה הטעים הגאון רבי יצחק ליפיעץ זצ"ל בספרו ספר מטעמים (ערך חתן אות מז) טעם לנוהגים לקדש בטבעת של כסף, כי כסף מורה על רחמים וחסדים וזהב מורה על דינים, וחתן דומה למלך ומוחלין לו כל עונותיו צריך רחמים גדולים. וכן כתב הגאון רבי אהרן מענדל הכהן זצ"ל בספרו כלילת חתנים "משום דכסף רומז לרחמים וחסדים, ויש בו גם כן סימן טוב".

 וכך כתב בספר חוקי הנשים (פרק מה) שנהגו לקדש בטבעת של כסף לסימן טוב ולמזל טוב כי הכסף רומז לרחמים וחסדים.

 הגאון רבי יחיאל מעכיל עפשטיין זצ"ל בספרו ערוך השולחן כתב: במדינתינו המנהג פשוט לקדש בטבעת של כסף או של זהב (סימן כז סעיף ב).

זהב לבן: יש המציעים כיום לקדש בזהב לבן, שאפשר לומר שהוא כולל גם את העניינים החיובים של זהב, וכמו כן יש לו צבע כצבע הכסף המורה על רחמים וחסדים. אם יהיה ביקוש אוסיף לבאר את שאר עניני טבעת הקידושין הרחבים מני ים.

בהצלחה – מנשה ישראל