פרשנות התורה

שלום וברכה,

תודה על תגובתך והערכתך. בעזרת השם נעשה ונצליח לקרב את עם ישראל לאבינו שבשמים.

אמרו חז"ל: "לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד". יפה שאתה שואל ומברר את האמת לאשורה. 

לגבי שאלתך האישית,

כל רב קהילה נתון לסמכותם של גדולי ישראל לדורותם, בראש ובראשונה השולחן ערוך, ואחריו פוסקי ההלכה הגדולים של דורנו. אם הנך ספרדי, ראוי שתנהג כפי ההלכות שפסק מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שפורטו בשפה פשוטה בספרי "ילקוט יוסף". 

תוכל לשאול את רב הקהילה לפי איזה רב הוא פוסק, וכך תדע.

לעצם שאלתך העיונית,

אין לנו פרשנות אחרת מלבד התורה שבעל פה. כלומר - בלי הרבנים אין כל אפשרות לקיים את מצוות התורה. תוכל לראות בכך "עסקת חבילה".

להרחבת העניין, ראה במאמר שפרסמתי לאחרונה על כתות השומרונים והקראים - שכפרו בתורה שבעל פה, ומתוכה הגיעו לאבסורדים מרחיקי לכת:

https://www.hidabroot.org/article/1119318

ההוכחות לתורה שבעל פה מגיעות בשני מישורים עיקריים:

1. בעצם העובדה הפשוטה ביותר שהתורה לא מסרה אף פירוט למצוות המעשיות, אלא רק מזכירה את עצם קיומן (באף מקום בתורה לא הובהר מהי מזוזה, או מהי ציצית, או מהם תפילין, או מהי כתובה, או כיצד שוחטים, או כיצד עורכים ברית מילה, או כיצד מקדשים וכו' וכו'). מה שמוכיח כי ההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. על הוכחות לתורה שבעל פה ומקורה (פסוקים ועוד) יש לקרוא במאמר הבא:

https://www.hidabroot.org/article/130320

2. בעצם העובדה שהתורה מחייבת את העם לשמוע להוראות החכמים שבכל דור. הנה מאמר על סמכות החכמים מן התורה:

http://www.hidabroot.org/he/article/2587

דע שהמושג שנקרא "טלפון שבור" אפשרי רק כאשר טקסט עובר בידי יחידים, אך לא בידי המונים. "טלפון שבור" אינו קיים במציאות שבה טקסט עובר על ידי מאות אלפי אנשים מדור לדור.

 אם נשים בחדר אחד עשרה אנשים אשר יעבירו מסר לעוד עשרה אנשים הבאים אחריהם - כך פעם אחר פעם - לעולם לא תיפול טעות במסר, כי אפילו אם אדם אחד יטעה - כל התשעה יתקנו אותו. לכן "טלפון שבור" לא קיים בהיסטוריה המונית שעוברת על ידי מיליונים מדור לדור.

המוסיף או הגורע מן התורה מתחייב במוות. התורה אין זו המלצה, אלא תורת אלוקים חיים - שהסופרים היו מדקדקים בכל אות מאותיותיה וסופרים אותה מראש ועד סוף. הדקדוק המדהים במשנה ובגמרא בכל אות מעיד עד כמה הקפידו חכמינו על כל מילה, אפילו על קרי ועל כתיב.

האמונה בתורה שבעל פה מגיעה מיסוד אמונתנו בבורא עולם -

בורא עולם נמצא בכל מקום ובכל זמן, שולט בעולם, ואין חכם ממנו. לכן הקב"ה אינו עושה טעויות.

ה' הוא שבחר בחכמיו ללמד את תורתו ולהדריך את עמו לדורותיו.

בורא עולם קורא את כל הדורות מראש. מי שאכן יודע שספר התורה ניתן מבורא עולם - כבר יודע שהתורה לא שונתה ולא נשכחה במרוצת הדורות, כי ה' הבטיח בתורתו: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).

וכן גם הבטיחו הנביאים: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך - לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט, כא).

המצווה לשמוע לפסיקת החכמים נמצאת בתורה:

"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה - לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא)

והנהגה זו נאמרה בכל דור ודור:

"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השֹׁפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט).

"אל השופט אשר יהיה בימים ההם - אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" (משנה עדויות א, ה)

עוד נאמר בפירוש בתורה לשמוע להוראותם של זקני הדור: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז).

כידוע, מרדכי ועזרא הסופר תיקנו תקנות עוד בימי התנ"ך, בימי בית המקדש.

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם האישית חלילה. 

התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.

חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).

רק הבט כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין, אותה ציצית, אותה שבת, אותו סדר פסח וכו' וכו'. כך שלא ניתן לומר שהתורה שבכתב או שבעל פה נשכחה ח"ו. לכן לא נמצא מחלוקת בגמרא האם תפילין צריכות להיות מרובעות או שחורות וכיוצא באלו השאלות. המחלוקות בחז"ל עוסקות תמיד בפרטים הקטנים, ולא בעיקרים שמוסכמים בפי כל. הדבר דומה לעץ שיש לו גזע גדול ועצום, רק שמתפצלים ממנו ענפים שונים. כך גם התורה שבעל פה היתה מקובלת וידועה לכל חז"ל, והמחלוקות היו רק בהבנת הפרטים הקטנים שנוגעים למצוות. 

אנו כאן בכל שאלה שתהיה לך. 

בברכה,

דניאל בלס