דתות

האם הקראים והשומרונים הם חלק מעם ישראל, ומה השוני בינינו?

מנין הגיעו השומרונים והקראים, והאם הם יהודים? ומהם העיוותים שיצרו הכתות בתורת ישראל?

| ט"ו טבת התשע"ט |
אא

תורה שבעל פה, פירושה, ביאור המסביר ומדריך כיצד מקיימים את 613 המצוות הכתובות בספר התורה.

העדות החזקה ביותר למציאות תורה שבעל פה, טמונה בעובדה שלא ניתן להבין את מצוות התורה שבכתב ללא ביאור חיצוני שעבר מדור לדור לצד ספר התורה. הנה מספר דוגמאות מתוך מאות:

(א) בשום מקום בתורה לא כתוב מהן המלאכות האסורות בשבת, למרות שנאמר כי המחלל שבת מתחייב בנפשו!

(ב) בשום מקום בתורה לא כתוב מה פירוש "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי".

(ג) בשום מקום בתורה לא כתוב איך מתחתנים או מתגרשים, ומהו בעצם "ספר כריתות".

(ד) בשום מקום בתורה לא כתוב איך שוחטים.

(ה) בשום מקום בתורה לא מבואר מהי מזוזה ומה כותבים בה, רק נאמר בלשון סתומה: "וכתבתם על מזוזות ביתך".

(ו) בשום מקום בתורה לא מפורט מהי ציצית ואיך היא אמורה להראות.

למעשה שום מצווה בתורה אינה מפורטת ומבוארת דיה לצורך קיומה המעשי. מצוות התורה נראות בדרך משל ולהבדיל - כמו תוכן עניינים. התורה מציינת את רשימת המצוות, אך לא מפרטת או מבארת אותן הלכה-למעשה.

דומני כי מובן מאליו, שכאשר ירד משה רבינו מהר סיני עם רשימה של תרי"ג מצוות, שאלו אותו העם בלשון פשוטה: "מהי ציצית? איך מכינים מזוזה? איך כותבים ספר כריתות? איך מתחתנים? מה הפירוש אל יצא איש ממקומו ביום השביעי? האם מותר להכין אש דלוקה לפני השבת? מהן המלאכות שאסורות בשבת?" וכן הלאה וכן הלאה. ברור מאליו שמשה רבינו לא אמר לעם - "נחשו, הבינו לבד"...

דוגמה טובה לכך נמצאת בפרשת מקושש העצים ביום השבת (במדבר פרק טו). בני ישראל הצטוו להרוג את מחלל השבת, אך לא נמסר עדיין באיזו מיתה יהרגוהו. משה רבנו ובני ישראל לא חשבו לרגע לפרש את המצווה מדעתם האישית. לא ולא, משה המתין ושאל את ה' בפירוש כיצד הורגים את מקושש העצים. במילים אחרות – בני ישראל לא היו שומרונים/קראים המנסים להבין את התורה מדעתם, אלא דרשו ביאור למצוות.

(אגב, עצם העובדה שעם ישראל ידע שהמקושש עבר על מלאכה בשבת, היא עצמה ראיה נוספת לתורה שבעל פה. שכן בתורה לא נתבארו המלאכות האסורות בשבת, ואם כך, כיצד ידעו שהמקושש חילל את השבת? האם היינו מעלים על דעתנו שאיסוף עצים היא מלאכה אסורה בשבת?)

הצורך המעשי הוא עדות לכך שיחד עם ספר התורה, משה רבנו מסר לבני ישראל ביאור מעשי לקיום 613 המצוות. ביאור זה הועבר על ידי הרבנים מדור לדור, והועלה לראשונה על הכתב לפני כאלפיים שנה בידי רבי יהודה הנשיא בשישה סדרי משנה, אשר התבארו בארבעים מסכתות התלמוד - על פיהם נפסקה ההלכה לדורותיה.

להרחבה בנושא חשוב זה, בסדרת הכתבות הבאה:

מהו המקור לתורה שבעל פה מן התורה?

https://www.hidabroot.org/article/130320

מה בעצם קיבלנו בהר סיני?

https://www.hidabroot.org/article/235818

https://www.hidabroot.org/article/236046

מהי בעצם תורה שבעל פה?

https://www.hidabroot.org/article/236215

https://www.hidabroot.org/article/236789

 

* * *

מנין הגיעו כתות המתנגדות לתורה שבעל פה?

במהלך ההיסטוריה קמו להן ארבע כתות הטוענות לקיים את המצוות ישירות מן המקרא בלא ביאור חיצוני, כאשר כל אחת מהן הבינה את אותן מצוות כתובות באופן שונה זה מזה.

(1) שומרונים, (2) צדוקים, (3) בייתוסים, (4) קראים,

ועוד מספר כתות קטנות שלא נותר מהם כמעט זכר (איסיים לדוגמה).

רוב הכתות קמו בתקופות קשות בעם ישראל, כאשר נתחלפו שלטונות, וקבוצות בעם התנגדו לשלטון הרבני. בתקופת בית המקדש השני (150 שנה לפני הספירה הנוצרית) התפצלו שתי כתות מן היהדות הרבנית (-חז"ל, אשר נקראו באותם ימים בשם "פרושים"). באותה תקופה החלו גזירות השמד, התיוונות רבה בקרב העם היהודי, ומרד החשמונאים.

להלן נפרט את אמונתיהם ומנהגיהם של המפורסמים שבהם, על פי תאריך הופעתם:

1) כת השומרונים: מונים כיום 800 איש, בעיקר בשכם וחולון.

השומרונים הם כת המונה כיום כ-800 איש (רובם בחולון), הטוענת להיות צאצאיהם של שבטי ישראל הקדומים [במאה ה-16 מנתה הקהילה כ-200 שומרונים בלבד!]. מבחינה היסטורית, מוזכרים השומרונים רק במקורות התלמודיים. חז"ל זיהו את השומרונים כעם זר שהתגייר למחצה, כאשר הוגלה לארץ ישראל על ידי סנחריב מלך אשור. בתלמוד נקראים השומרונים בשם "כותים", על שם העיר "כות" (בעיראק) ממנה הוגלו השומרונים לשומרון כ-720 שנה לפני הספירה הנוצרית. ברם, השומרונים מזהים עצמם כצאצאי השבטים הקדומים, וטוענים שהם אינם בני גרים, אלא "יהודים טהורים" שגלו לאשור.

השומרונים כפרו בתורה שבעל פה, ובחרו להבין את המצוות מתוך פשט המקרא. בשונה מן הכתות האחרות, מקבלים השומרונים רק את המקרא (חמשה חומשי תורה) וכופרים ביתר הנביאים והכתובים (הנ"ך). השומרונים מאמינים בהישארות הנפש, וטוענים שאת בית-המקדש יש לבנות בהר הגריזים (ליד העיר שכם) ולא בירושלים. היהודים הגיעו למחלוקת עם השומרונים בימי עזרא ונחמיה, כאשר ביקשו להקים את בית המקדש השני. העם לא נתן לשומרונים להשתתף בבניית בית המקדש בירושלים, מכיוון שהוא לא ראה בהם גרי אמת. כאשר ביקשו הכותים להלחם עם ישראל ולהרוג את נחמיה, גזרו עליהם זרובבל ועזרא חרמות קשות: שלא יאכלו אפילו פת לחם של כותי, וכן שאין לגייר כותים. השומרונים לא השתתפו במרד הגדול ומרד בר-כוכבא כנגד הרומאים.

ההלכה היהודית דנה רבות בשאלות הלכתיות הנוגעות לקשרים עם שומרונים. בתלמוד מוזכר שהשומרונים הקפידו מאוד על המצוות המעטות שהם קיבלו על עצמם, ואמרו עליהם "שהחזיקו בהם יותר מישראל" (קידושין ה, א). ברם, כפרו הכותים במרבית המצוות, כמו גם בתורה שבעל פה, וטענו להבנת המקרא מתוך הפשט. כיום מצויים השומרונים על סף הכחדה.

2) כת הצדוקים: הופיעו ונעלמו.

חז"ל זיהו את כת הצדוקים עם מייסד בשם "צדוק", שהיה אחד מתלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו. הצדוקים פרשו גם הם מהיהדות הרבנית, כאשר כפרו בתורה שבעל פה והחליטו להבין את מצוות המקרא מתוך הפשט. הם נכחדו כשם שהופיעו, ולא הותירו אחריהם כל כתבים.

ישנם היסטוריונים המזהים את כת הצדוקים עם נדחי משפחת הכהנים בני צדוק הכהן שפרשו מהעם. ההיסטוריון הקדום יוסף בן מתיתיהו (הנקרא גם "יוספוס פלביוס") תיאר את הצדוקים בספריו כאנשים הדומים לכת האיסיים בחוקים והמנהגים, וכי נהגו מנהגים ייחודים בדיני נישואין. כמו כן, הצדוקים התבדלו מאחיהם והיו מתרחקים מהם. מבחינה היסטורית, נראה שהצדוקים היו עשירים ומקורבים לשלטונות היווניים, בעוד חז"ל (שנקראו אז "פרושים") התנגדו לשלטון היווני והיו ידועים בצניעותם האישית ופרישותם מענייני החומר. כנראה היתה זו אחת הסיבות בגללן בחר עם ישראל לציית לפרושים ולהתרחק מהצדוקים.

במקורות התלמודיים מתוארים הצדוקים כמי שכפרו בהישארות הנפש (חיים לאחר המוות). במקורות הנוצריים, נראה שהצדוקים שללו גם את קיומם של מלאכים. הצדוקים קיבלו את התנ"ך ודחו את מרבית התורה שבעל פה, אך לא באופן גורף. הצדוקים התבססו על המקרא בפירושיהם למצוות. הם פירשו את הפסוק "עין תחת עין" כפשוטו המילולי. מכיוון שהצדוקים לא האמינו בהישארות הנפש, פיתחו השקפה פילוסופית של נהנתנות ומרדף בלתי פוסק אחר הנאות העולם הזה. ידוע לנו שהם התנגדו לשמחת בית השואבה, לדיני "העירוב", ולביטוי "כדת משה וישראל" במסמך הגירושין.

הצדוקים נעלמו לאחר חורבן בית המקדש. המשנה נחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא כ-130 שנים מאוחר יותר (בתחילת המאה ה-3 לספירה הנוצרית).

3) כת הבייתוסים: הופיעו ונעלמו.

מבחינה היסטורית, נראה שהבייתוסים הופיעו (או התחזקו) כ-150 שנה לאחר הופעת הצדוקים, ויש הסבורים שהבייתוסים התחזקו רק תודות להעלמותם של הצדוקים מאז חורבן בית המקדש השני. גם הבייתוסים התפצלו מן היהדות הרבנית שקדמה להם, והתנגדו לתורה שבעל פה.

חז"ל זיהו את הבייתוסים עם מייסד הכת שנקרא "בייתוס". היסטוריונים מזהים את הבייתוסים עם צאצאיהם של משפחת כהנים קדומה אשר פרשו מהעם וחיו באלכסנדריה. גם בתוספתא מוזכרת משפחת כהנים בשם "בית בייתוס", המתוארת כרודפת ממון ועושקת את כספי העם.

בשונה מהצדוקים, היו הבייתוסים עסוקים יותר במקרא ופחות בפוליטיקה, והם עצמם לא התרחקו מהעם. הבייתוסים כפרו בשכר ועונש בעולם הבא, כמו גם בתחיית המתים. בשונה מהצדוקים, הבייתוסים לא התנגדו למסורת שבעל פה באופן גורף, כי אם רק לרבנים עצמם. ברם, הם בחרו לקיים את המצוות מתוך פשט המקרא, על פי הבנתם האישית. גם הבייתוסים נכחדו כשם שהופיעו, ולא הותירו אחריהם כל כתבים.

4) כת הקראים: כארבעים אלף איש בכל העולם, בעיקר ברמלה וירושלים.

מאות שנים לאחר היכחדות הצדוקים והבייתוסים, התפצלה כת נוספת מהיהדות הרבנית, שנקראה בשם כת "הקראים". מייסד כת היה ענן בן דוד, אשר נולד בבבל (כ-800 שנה לאחר הספירה הנוצרית) והתנגד ליהדות הרבנית. הוא כתב ספר אותו קרא בשם "ספר המצוות", בו הוא פירש את המצוות מתו פשט המקרא לפי דעתו. פירושיו למקרא נראים כיום בעיני רבים לבלתי רציונלים ורחוקים מאוד מפשוטו של מקרא. במקורות התלמודיים, מספרים חז"ל שענן היה רבני בעברו ותלמיד חכם, אלא שמצאו בו הרבנים גאווה וחוסר יראת שמים. לכן העדיפו למנות את אחיו, חנינאי, לראש הגולה. בשל כעסו על אי מינויו לנשיא, פנה ענן לשרידי 14 כתות צדוקיות שעמדו להיכחד, וקיבץ אותם יחדיו לכת "הענניים" הכופרת בתורה שבעל פה והרבנים. מסיבה זו נאסר ענן כבוגד במלכות, והותר רק כאשר טען שהוא אינו רבני. במקורות ההיסטוריים ענן מוכר לנו כמי שירד למצרים והפיץ את דתו בין הקהילות המצריות, עד שיצר את כת ה"ענניים". יש היסטוריונים הטוענים שכת "הענניים" הפכה או התפתחה ברבות השנים לכת הקראים. ענן ידוע במיוחד בשל המשפט שאמר: "חפשו היטב בתורה, ואל תשענו על דעתי", כאשר טען שניתן להבין את המצוות מתוך פשוטו של המקרא בלא התורה שבעל פה. גם היסטוריונים וגם קראים חלוקים ביניהם האם ענן יסד את הקראות, או רק חיזק אותה בתקופה מסויימת. מבחינה היסטורית, הקראים לא מופיעים בשום מקור, אפילו לא במקורות התלמודיים, כי אם רק זמן רב לאחר היכחדות הצדוקים והבייתוסים, כמו גם כת הענניים.

בשונה ממרבית קודמיהם, מאמינים הקראים בהישארות הנפש, כמו גם בביאת המשיח ותחיית המתים. הקראים אימצו לעצמם מנהגים שונים הנקראים "סבל הירושה", הזהים פעמים רבות להלכות הרבניות, בטענה שאין פסול במנהג שאינו סותר את המקרא. כך לדוגמה, בחרו הקראים בארץ לחגוג בר-מצווה ועליה לתורה לבן 13 (וזאת בניגוד לסברה הקראית שכל אדם מגיע לבגרות בגיל שונה). ממנהגים אלו קובעים הקראים כיצד לשחוט או לבצע את ברית-המילה (פעולות אשר אינן מוזכרות במקרא), כמו גם תפילות בבית כנסת (הזהה כמעט לחלוטין לבתי הכנסת היהודיים), והנהגות שונות הדורשות הליכה ברגליים יחפות בבית הכנסת (מפאת קדושת המקום), חבישת כיפה בבית הכנסת, ודינים נוספים שאינן נחשבים עבורם לתורה שבעל פה.

כיום חיים בישראל כ-20,000 קראים, וכעוד עשר אלף בעולם. ישנם כ-11 בתי כנסת קראיים בארץ ישראל. הכת הקראית, בתור מיעוט בעם ישראל, תמיד חששה לקבל יהודים רבניים לקרבה. אחד המנהיגים הקראיים נימק זאת במשפט: "אנחנו האגם והם האוקיינוס, מה יקרה אם יפרץ הסכר?"

הקראים, בשונה מהשומרונים, נחשבים ביהדות הרבנית ליהודים. אולם מכיוון שהם כופרים בתורה שבעל פה, קיים אצלהם חשש ממזרות, וההלכה דנה בשאלת חזרתם ליהדות הרבנית.

 

כתות שכפרו בתורה שבעל פה - שינו הלכות חמורות ברבות הדורות

מבחינה היסטורית, כל מייסדי הכתות הכופרות בתורה שבעל פה, התפצלו מן היהדות הרבנית.

הגם שכולן טענו להבנת המקרא מתוך פשוטו, כל אחת מן הכתות הבינה באופן הפוך לגמרי מחברתה את המקרא, את ההלכה, את חודשי השנה והיממה, כמו גם את עיקרי האמונה. ואם אין די בכך, הכתות השונות חלקו על פשט המקרא אפילו בינן לבין עצמן, ושינו בכל דור את הבנת המקרא לכדי הלכות שונות וגם סותרות לקדמוניהם.

דיני עריות, נידה וחיתון:

בספר בראשית כתוב: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". מכאן הבינו הקראים הקדומים שברגע שגבר ואשה מתחתנים, כל קרובי הבעל וכל קרובי האשה אסורים אלה לאלה לחיתון (מה שנקרא בפי הקראים "שיטת הריכוב בעריות"). הלכה זו כמעט והביאה להכחדת הקראים, עד שהחליטו קראים מודרניים שהבנה זו של הפסוק היא טעות "והוספה על דברי התורה", ולכן חדלו מלקיים אותה.

קראים לא רואים צורך להטהר במקווה, וסבורים שמספיקה מקלחת במים (או כל מקור של מים זורמים).

דיני גירושין:

בדיני גירושים, סבורים הקראים שדיני הגבר והאשה שווים למעט חובת הגבר למסור את הגט לאשתו. עם הדורות (המאה ה-19) בחרו הקראים לשנות את ההלכה המפורשת במקרא, כאשר בית-הדין ימסור את הגט לאשה במקום בעלה, במקרים של מסורבות גט.

פיקוח נפש בשבת:

קראים בעבר הסיקו שפיקוח נפש אינו דוחה שבת, היות ונהרגים על שמירת השבת בסקילה, ומכאן שמצוות השבת חשובה יותר מן החיים עצמם. ברבות הדורות שינו קראים את דעתם והחליטו שפיקוח נפש בעצם כן דוחה את השבת, וזאת בשל הכתוב "וחי בהם".

אש בשבת:

הקראים הקדומים אסרו להשאיר אש דולקת מערב שבת, ולכן נותרו בחושך ביום השבת, בלא אור, חימום בימות החורף, או אפילו חימום המזון. החל מהמאה ה-11 לספירה הנוצרית, התירו קראים להשאיר אש למאור לפני השבת.

השומרונים משאירים רק אור דולק אחד ביום השבת, לא מותירים אש ביום השבת, ואינם משתמשים בחשמל או בשעון שבת.

איסור יציאה ביום השבת:

מרבית הקראים הקדומים אסרו יציאה מן הבית ביום השבת, מכיוון שכתוב "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". מכאן גם אסרו לטלטל חפצים מחוץ לבית ביום השבת. ברבות הדורות התירו קראים לצאת מן הבית בשבת רק לצורך תפילות בבית-כנסת, וכיום מתירים קראים כל יציאה מן הבית בשבת (כאשר רבים מהם מבינים שהאיסור "אל יצא איש" הוא רק עד מרחק של אלפיים אמה, מסיבה שאינה מובנת).

ברית מילה:

הקראים אינם מבצעים פריעה בברית-המילה. הקראים הקדומים אף אסרו ביצוע ברית-מילה החל בשבת. השומרונים זהים לקראים מבחינה זאת.

בר-מצווה:

קראים טוענים שכל אדם הופך בוגר בגיל שונה. אף על פי כן, מחקים הקראים בישראל את בר-המצווה הרבני כמנהג, ועורכים בר-מצוה לכל נער בן 13, בניגוד לסברה הקראית.

השומרונים מקיימים את טקס "חתימת התורה" בגיל שבע.

בשר וחלב:

קראים מתירים אכילת בשר בחלב, כאשר הם מבינים את האיסור "גדי בחלב אמו" כדין פרטי, ולא ככלל מקראי האוסר אכילת בשר בחלב. לפי מה שמצאתי, שומרונים סומכים על כל בשר שיש לו הכשר רבני. מרבית הקראים עושים כנ"ל, בעוד מעטים מהם הקימו הכשר משלהם לבשר.

בשיחות שהיו לי עם שומרונים, שמעתי מפיהם על הקפדתם לא לאכול בשר בחלב, ואף המתנה כארבע שעות בין אכילת בשר לחלב. כאשר שאלתי אותם מנין הופיעו דינים מפורטים כל כך בעדתם, שאינם מוזכרים בתורה שבכתב (ומזכירים בצורה מחשידה את ההלכה הרבנית)  לא ידעו מה לענות לי, רק אמרו שכך הם מבינים את פשט המקרא.

עין תחת עין:

קראים ושומרונים מבינים את פשט המקרא כפשוטו, שיש להוציא את עינו של אדם שפגע במזיד בעין חבירו, ואינם רואים בפסוק זה כלל העוסק בדיני ממונות. עם זאת, פסקו קראים ושומרונים שדין זה אינו רלוונטי לאור חוקי המדינה.

חודשי השנה:

לפי השומרונים, חודש האביב (ניסן) הוא החודש הראשון בשנה. הם מקריבים קורבן פסח לפני ליל הסדר ועולים ברגל להר גריזים! לפי הקראים, לוח השנה מתחיל בחודש ניסן ונקבע על פי מהלך הירח. החל מהמאה ה-13 נראה שהתאימו הקראים את לוח השנה שלהם ללוח השנה הרבני.

הנשים בהלכה:

השומרונים לא משתפים נשים בתפילות ופעולות דתיות. אצל השומרונים, אשה נדה ישנה בחדר נפרד ואינה עובדת.

אצל הקראים לעומתם, המצב נראה הפוך: האשה יכולה להשתתף בפעילויות גבריות, להכנס לבית הכנסת וגם לשיר. כל אלה מלבד בימי נדתה, אז נוהגת האשה כמנודה אפילו מבית הכנסת. אצל הקראים, האשה חותמת על הכתובה.

מזוזות, תפילין ותפילות:

השומרונים קובעים מזוזות בפתחי בתיהם, אך בלא פסוקים קבועים, כאשר כל שומרוני קובע את הפסוקים הנראים לו על פתח ביתו. שומרונים עימם שוחחתי סיפרו לי שהם מכירים בקיומה של מצוות התפילין הקדומה מדורי דורות, אלא סבורים שפרטי המצווה נאבדו מהם ולכן הם אינם מניחים עוד תפילין.

קראים לעומת זאת סברו שהפסוק (דברים, פרק ו, ט) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" אינו ציווי הלכתי כי אם רק משל ציורי שמצוות השם יהיו שגורות בפינו ובבתינו (...), מסיבה זו הם אינם מניחים תפילין.

הקראים לובשים טלית וציצית רק בזמן התפילה. שומרונים מייחדים לעצמם כותנות מיוחדות ליום השבת. לשתי הכתות יש בתי כנסת הזהים במראם הפנימי לשלנו. הקראים, כמו השומרונים, חולצים נעלים לפני הכניסה לבית הכנסת בטענה שבית הכנסת הינו מקדש קטן ומקום קדוש.

* * *

שינוי דעות בהבנת פשוטו של מקרא

כיצד נשמור את השבת מן המקרא?

בוויקיפדיה, בערך העוסק בנושא השבת, מסופר כי בעבר הקראים החמירו מאוד באיסורי השבת, למשל, חלקם לא קיבל את העקרון לפיו ספק פיקוח נפש דוחה שבת. כמו כן אסרו בתחילה להשאיר אש דולקת מערב שבת, ולכן לא האירו או חיממו את בתיהם ומזונם. רבים אסרו לטלטל חפצים מחוץ לבית בשבת כלל. היו שאסרו לצאת מהבית (למעט תפילה וצרכים חיוניים) בשבת ואף למול. הקראים אוסרים עד היום הזה קיום יחסי אישות בשבת. כמו כן אוסרים ביצוע עבודה על ידי גוי בשבת (אפילו על ידי רמיזה).

החל מהמאה ה-11 חלה הקלה הדרגתית בדינים אלו, הותר להשאיר אש למאור מערב שבת לשבת, וחלק אף קיבלו את התקנה הרבנית של "תחום שבת" בן אלפיים אמה.

מסתבר שהקראים הבינו את המקרא בעבר - באופן שונה מאשר הם מבינים את המקרא היום. אולם איסור שבת אינו דבר של מה בכך, וכך גם דין פיקוח נפש.

כיצד ניתן להעלות על הדעת כי בדור אחד יאסרו מלאכה בשבת על פי הבנת הכתוב, ובדור אחר יתירו מלאכה האסורה בשבת על פי הבנה מחודשת של אותו כתוב?

שמירת השבת איננה המלצה, שכן כל סטייה קטנה ממנה יכולה להוביל לכריתת הנפש ולדין מיתה האמור בתורה. חובה עלינו להבין הטקסט באופן אחיד שאינו תלוי בהבנה מקרית של בני הדור, אחרת ניכשל באיסורים חמורים מאוד.

התורה הקדושה ניתנה לפני 3300 שנה על ידי קורא כל הדורות מראש. האם באמת סבור מישהו שניתן לחדש בה מצוות, איסורים או היתרים? האם על סמך רעיון מחודש כזה או אחר תכרת נפש מעם ישראל ותתחייב בנפשה?

שאלתי קראים, כיצד יתכן שבדור אחד הבינו הקראים את התורה באופן אחד, ובדור אחר הבינוהו באופן שני. רובם ענו לי תשובה זהה, שלעולם לא הייתי מעלה על דעתי: קראים בני ימינו סבורים שהקראים הקדמונים היו פחות חכמים מהם, ולכן טעו בהבנת המקרא... לדעתם הקראים בני ימינו מבינים טוב יותר את פשט הכתובים... מיותר לומר שתשובה כזו מעמידה את כל הקראות על כתפי הדמיון האנושי. לדידם התורה אינה אלא ספרות המתפרשת ביד היוצר. האין זה פשע שעל סמך מצוות ה' המוטעות נהרגו אנשים בידי חכמיהם הקדמונים?

את המסקנה כמעט שלא צריך לומר: אילו באמת היתה התורה מובנת על דרך הפשט - לא היה אף צורך בשינוי הלכותיהם לאורך הדורות.

האמת צריכה להאמר, שאף קראי לא יכול להחליט בכוחות עצמו אם מותר או אסור לעבוד בשבת, מכיוון שהמקרא לא מבאר לנו מהי מלאכה. קראי אחד עשוי לקרוא לפעולה כלשהי מלאכה, בעוד קראי אחר עשוי שלא לראותה כמלאכה. אילו היינו מפגישים קראי בן ימינו עם קראי קדום, היו יכולים להתווכח לנצח על כוונת המקרא ולא להגיע לעולם להסכמה בדבר הפשט... מה שמוכיח את הצורך בתורה שבעל פה, ומעיד כאלף עדים על אמיתתה ככורח היסטורי ומעשי, בלעדיו לא תהיה משמעות לתורה אלוקית.

לדוגמה, הפסוק "אל יצא איש ממקומו" יכול להאמר על הבית בדיוק כפי שהוא יכול להאמר על הרחוב או העיר, כך שלא ניתן להבין את דיני המקרא על פי פשוטם, הם צריכים ביאור מפורט בעל פה מסיני.

מצאנו שהקראים הקדומים סברו שאסור לחלל שבת גם במקרים של פיקוח נפש, וצאצאיהם שינו את דעתם במהלך הדורות, אף על פי שהמקרא לא השתנה במאומה. הקראים הקדומים היו בטוחים שמי שיוצא מביתו עובר על איסור חמור. די לנו בידיעה זו כדי לקבוע את הצורך בביאור על פה לפסוקי המקרא.

למעשה, כל מצווה כתובה יכולה להיות מפורשת במאות אם לא אלפי אופנים שונים של פירוש. כפי שלא ניתן לקבוע תוכן של ספר על פי כותרתו, כך לא ניתן לקבוע את ביאור המצוות ואורחות החיים על פי פסוקים קצרים וסתומים למראה ללא ביאור מעשי שבעל פה.

משמע: היכולת לפרש טקסט בפרשנויות סותרות - מוכיח שאין די בטקסט כדי לקבוע הלכה למעשה. די בעובדה זו כדי להוכיח את קיומה של תורה שבעל פה.

עם כל המוזרות שבעניין - כאשר שוחחתי עם שומרונים, הם התבטאו בצורה זהה לקראים. מה שמעניין, הם התנגדו לשיטה הקראית, ועם זאת גם לתורה שבעל פה, ובכל אופן הגיעו להלכות שונות לחלוטין מפשט הכתוב!

 

היהדות האמתית מבוססת בראש ובראשונה על ענווה

כידוע לכל יהודי תורני, ההלכה היהודית אינה מפרשת את המקרא על פי דעת הלומדים בה, כי אם על פי המסורת אותה קיבלנו מדור לדור - היא התורה שבעל פה.

אנו היהודים האורתודוקסים – כולנו תלמידים. אנו מבקשים להבין את תורת ה' על פי רבותינו שבכל דור ודור, ולא פוסקים מדעתנו האישית דינים מן התורה הקדושה. הרי איש מאתנו איננו משה רבנו!

לכן בכל ארבעים מסכתות הש"ס, המשניות והמדרשים לא מוזכרת אימרה כמו "ויאמר ה' לאביי או רבא". היהדות מדווחת רק על מה שקיבלנו במסורת, ולא מחליטה מהו רצון הא-ל על פי דעה אישית.

הקראים והשומרונים לעומת זאת סבורים שניחנו בכוח על-אנושי להבין את ספרי ה' - יוצר היקום וכל המדעים - על פי הבנתם האישית, בלא כל ביאור חיצוני שיסביר להם איך לקיים את המצוות הלכה למעשה.

הקראים, לא זאת בלבד שהנם מוסיפים מדעתם מצוות לתורה הכתובה, אלא קובעים מלכתחילה מה היתה כוונת הפסוקים מדעתם. כך קרה שקראים בעבר סברו שאסור להשאיר אור דולק ליום השבת, וכן שאסור לצאת מן הבית ביום השבת, ושפיקוח נפש אינו דוחה שבת. כיום קראים מתירים כל אלה על פי הבנות מתחדשות של פסוקי המקרא.

מספר דוגמאות:

(א) בעבר סברו הקראים שאסור לצאת מהבית ביום השבת אלא רק לבית הכנסת. אחר כך החליטו הקראים שבעצם מותר לצאת מהבית עד מספר מסויים של צעדים...

(ב) בעבר סברו הקראים שספק פיקוח נפש אינו דוחה את השבת, אך היום החליטו שבעצם צריך...!

(ג) הקראים הראשונים סברו שהפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" מלמד שכל קרובי האישה לא יכולים להתחתן עם כל קרובי הבעל! בגלל סברה מוזרה זו כמעט נכחדו, עד שקראים מאוחרים יותר החליטו שזו למעשה אינה מצווה מן התורה, וכך התירו לקרובים לשוב ולהתחתן עם קרובים...

(ד) הקראים אסרו בעבר להשאיר אש דולקת לפני השבת, ולכן ישבו בשבת בחושך ואכלו אוכל קר. אולם הקראים בימינו מתירים להשאיר אש לפני השבת...

(ה) קראים רבים בעבר אסרו למול בשבת, ואפילו להוציא חפצים מהבית ביום השבת... כיום הקראים מתירים זאת.

(ו) עד היום חלוקים ביניהם הקראים לגבי הלכות שבת רבות, וכל אחד נוהג אחרת. כך לדוגמה, יש קראים שחושבים שחשמל אינו בגדר אש, ולכן הם משתמשים במכשירי חשמל כמו טלפון סלולרי בשבת.

(ז) הקראים האמינו ש"עין תחת עין" הוא כפשוטו והיו פוגעים פיזית באנשים שפגעו באחרים. אך בדורות מאוחרים יותר החליטו הקראים שבעצם צריך להישמע לחוקי השלטון, ולכן אינם נוהגים כך...

(ח) הקראים בעבר אסרו להתחתן עם יהודים רגילים, בגלל הבנתם את דיני הממזר מהתורה. אך הקראים בימינו מתירים לקראי להתחתן עם כל יהודי - אם הוא רק יקבל את אמונתם בקראות.

רוב השינויים שהוזכרו כאן החלו מהמאה ה-11, אז התחילו הקראים להקל באופן שיטתי במצוות ולהציע פרשנות חדשה לתורה. בכל דור הבינו הקראים בצורה שונה את התורה, עובדה המוכיחה שהשיטה הקראית כושלת מיסודה. פרשנותם היא שמוכיחה שבשום דור לא היה ניתן להבין את התורה כפשוטה. אחרת, היו כל הקראים מבינים את התורה ללא שום קושי או שינוי. למותר לומר שחוקי התורה אינם בגדר המלצה אלא חובה.

עובדה זו הופכת את הקראים לכת הדומה מאוד לרפורמים או הקונסרבטיביים, הדוגלים כולם בשיטת האינדיבידואליות המבוססת על מידת הגאווה.

* * *

היכרותי עם שומרונים וקראים

מהיכרותי עם קראים ושומרונים, מצאתי ששתי הכתות מאוד דומות לחילונים באורח חייהם האישי, לבושם ומעשיהם בחיי היום-יום (מלבד בשבתות וחגים).

שמתי לב שהשומרונים נעלבים מאוד כאשר בוחנים את דתם או את מוצאם. הורים שומרונים התרעמו בפניי לא פעם כי הם "יהודים כשרים" ו"יהודים טהורים" - למרות שמאז ומעולם נפרדו מעם ישראל ההיסטורי, הן מקומית והן במנהגיהם ואמונותיהם - הם לא היו מוכנים לשמוע זאת. צעיר שומרוני שדן עמי באריכות ובפתיחות על מנהגיהם יוצאי הדופן, ניתק אתי כל קשר לאחר שאביו דרש זאת. יחסם לאבי המשפחה אינו רק יחס של כבוד, אלא של ציות עיוור שאסור לסטות ממנו.

משום מה נדמו לי כערבים במנהגיהם ואורח מחשבתם הפשטני-שמרני. בשונה מהיהודים שמחבבים ביותר לשאול שאלות ולהתפלפל בהלכות, שמתי לב כי אצל השומרונים חשובה יותר מסורת אבות נוקשה, ללא מקום לשאלה ובדיקה שעלולה להוביל לשינוי מחשבתי.

השומרונים מאמינים בפרטי הלכות רבים שאין להם איזכור במקרא, ונלקחו ככל הנראה מהיהדות הרבנית. כאשר שאלתי אותם על מנהגיהם המפתיעים שאינם מוזכרים בספר התורה, השיבו לי ש"כך מובן מן הפשט במקרא" - והראיה - אחרת לא היו נוהגים כפי שהם נוהגים...! תשובתם העידה על קיבעון מחשבתי מוזר ביותר, בו רותמים את העגלה לפני הסוס. לדידם אם קיימת עגלה (מסורת), אז ודאי שקיים גם סוס (מקור במקרא), כך שאינם רואים כל צורך לבדוק היכן הסוס הזה נמצא.

כמו כן מצאתי שהשומרונים אינם יודעים מדוע הם כופרים בנביאים והכתובים. כך קיבלו מהוריהם, ובכך מאמינים. אם היו מוסרים להם ספרים אחרים להאמין בהם, מן הסתם היו מאמינים בהם באותה רמה של קיבעון מחשבתי.

הקראים לעומתם נראו לי כאנשים הנכונים בכל עת להתעמת ולתקוף את היהדות. כפי שהספקתי להכירם, קראים אינם רוכשים כבוד מיוחד לחכמיהם הקדמונים, ומתעלמים מהם כמעט לחלוטין בכל הנוגע לפירוש המצוות. גם ילד קראי יכול לחשוב עצמו לבקיא מספיק להחליט על המלאכות האסורות בשבת והיקשים מן המקרא. הקראים סומכים רק על דעתם האישית בהבנת המקרא, ורואים עצמם חכמים יותר מקודמיהם ביכולתם לחקור את מילות המקרא באובייקטיביות. מצאתי שהללו מכבדים רק את חכמיהם הקראים המודרניים.

מסורת:

הקראים אימצו לעצמם אינספור הלכות רבניות לכל דבר ועניין, הנחשבים למנהגים המכונים בפיהם "סבל הירושה". בין המנהגים הרבניים למראה בולטים חבישת הכיפה בבית הכנסת, ומבנה בית הכנסת (כולל צורת המבנה הפנימי וארון הקודש), התפילות והצומות, ואפילו שימוש בהיקשים ופלפולים תלמודיים (לדוגמה ו"וחי בהם"). הם אינם רואים בכל אלה מסורה או תורה שבעל פה מסיני, למרות שהם מקיימים אותם. נראה שליהדות הרבנית היתה השפעה רבה על אורח חייהם, תרבותם ומנהגיהם.

ככל ששוחחתי יותר עם קראים, גיליתי הלכות רבות ומפורטות בדתם שאין להן כל מקור מן המקרא, אפילו לא רמוז. את חלקם הם תולים בהיקשים שונים מהמקרא, באופן שנראה לי בלתי-רציונלי ונתון לפרשנות רבה.

מבחינה חיצונית, נוהגים הקראים באורח חיים הדומה מאוד לזה החילוני, פרט לשבתות. הקראים קנאים יותר לגישתם למקרא, בעוד השומרונים מכבדים יותר את המסורת ללא שאלות.

בשיחותיי עם קראים מצאתי בורות קשה כלפי העמדה הרבנית אליה הם מתנגדים. נתקלתי בקראים צעירים שהיו סבורים שהיהודים הרבניים מאמינים בשני אלים, מתפללים למלאכים בבית הכנסת בערב שבת, או הטענה שרבנים חולקים ביניהם על גודל הכיפה וצבעה... מצאתי 'חכמים קראים' הסבורים שיש לנו תורות שונות שבעל פה, המאמינים ששבעים פנים לתורה הוא כלל המאפשר המצאת הלכות מהשרוול, או הסבורים שההלכה הרבנית מתירה לעקור את המקרא כשיטה.

על אף שקראים גרים בארץ ישראל ומדברים בשפה העברית, מצאתי שהם מכירים את היהדות הרבנית פחות משמכירים אותה חילונים מלידה. דבר אשר הפתיע אותי מאוד, כי היו דוברי עברית. ידיעתם הכללית על רבנים והמסורת היהודית היתה שטחית כהיכרותם עם בני התרבות הסינית.

נדמה לי שישנן שתי סיבות עיקריות בגינן מתנגדים הקראים ליהדות הרבנית:

- הראשונה, טמונה בחשש לקיים את המצוות הרבות שהיהדות דורשת, בין היתר חובת תלמוד תורה (ישיבה וכולל). הקראות למעשה דורשת מצוות מעטות ביותר, בלא שינוי אורח החיים החילוני למראה. קבלת היהדות תדרוש מהם לשנות את אורח חייהם, לקיים מצוות רבות, וכמובן לעסוק בתלמוד תורה.

- הסיבה השנייה, לדעתי, טמונה במידת גאווה. קראים סבורים וחשים שכל אחד מהם ראוי לפרש את המקרא לפי הבנתו האישית, מה שמאפשר להם לחוש עצמם פרשנים של הבורא, מבלי להנמיך ראשם בפני מורי הוראה או רבנים הגדולים מהם בחוכמה ובשנים. קבלת סמכות דורשת ענווה והכרה במקומך (סטודנט לא יחלוק על פרופסור לפני שלמד את כל החומר הנדרש), אך כאן מצויה קהילה קראית שבה כל אדם ואדם חש עצמו כפרופסור ביחס לתורה הקדושה. קבלת היהדות הרבנית תדרוש מהם ענווה גדולה מאוד.

* * *

הקראים והשומרונים – אינם חלק מעם ישראל לדורותיו

ראיה נוספת אשר מעידה על הטעות השורשית מאחורי כתות מתבדלות אלה - הוא מספרם המצומצם בעולם:

1) הצדוקים נכחדו כלא היו.

2) הבייתוסים נכחדו כלא היו.

3) השומרונים מונים בימינו בסך הכל 800 איש!

4) בכל העולם כולו חיים בקושי ארבעים אלף קראים.

בשל מספרם המועט, אי אפשר לומר שהקראים או השומרונים הנם "עם ישראל", כשם שלא ניתן לומר שהרפורמים או הקונסרבטיביים הנם עם ישראל.

עם בהגדרתו מונה מיליונים, אחרת אינו אלא שבט או כת/קבוצה.

זאת אמת פשוטה: אף אחת מהכתות הללו לא מהווה ולא היוותה את "עם ישראל" לאורך הדורות, ואף אחת מהן לא מוכרת במיוחד... שימו לב שכאשר מכריזים בעולם על עם ישראל, יודעים כולם לזהות ולהצביע על היהודים שומרי המסורת.

עובדה שאפילו יהודים חילונים ומסורתיים מכירים בהלכה הרבנית ומקיימים מצוות בסיסיות בהתאם לה. רוב החילונים עורכים ברית מילה, בר מצווה, צמים ביום כיפור, עורכים את ליל הסדר, אוכלים מצות בפסח, מתחתנים ומתגרשים ברבנות, עורכים הלוויה וקדיש - וכל זאת בידי רבנים בדרך ההלכה היהודית המקובלת מדורי דורות.

אפילו גויים יודעים לזהות יהודי שומר מצוות כאדם שחובש כיפה, מתעטף בטלית, מניח תפילין וכו'.

הרבנים מייצגים אפוא את עם ישראל - כי עם ישראל מאז ומתמיד הכיר במסורת הרבנית (למעשה, רק לפני מאה שנה היו כל היהודים שומרי תורה ומצוות המדקדקים בתורה שבעל פה, ובעקבות ההשכלה נולדו החילונים במאה האחרונה).

כאשר מישהו אומר את המילה "יהודי", מי יעלה בדעתו מחשבה על קראי או שומרוני או רפורמי? זו עובדה היסטורית שכתות אלה אינן מייצגות את עם ישראל לדורותיו. הכתות הזעירות הללו נפרדו מעם ישראל ההיסטורי וכך הופרדו מזהותו - בהיסטוריה הענפה של כל הקהילות היהודיות בעולם.

אין זה פלא שרוב היהודים בימינו כלל לא שמעו על קראים או שומרונים, ולא יודעים במה הם מאמינים. חיפוש קצר של המילה "Jew" או "יהדות" בכל אינציקלופדיה או מנוע חיפוש באינטרנט יגלה מיד מידע בסיסי על תפילין, על חנוכיה, על כיפה ועל טלית - כי אלה היוו מאז ומעולם את הסמלים היהודיים הרשמיים של עם ישראל. לאורך אלפי שנים מיוצגת היהדות בעולם על פי ההלכה היהודית והתורה שבעל פה. מהי יהדות? מהם חגים יהודיים? כולם יודעים להצביע לכיוון היהדות המקורית.

כל יהודי בעולם יודע מה זה "רב", אצל מי עושים ברית מילה ולאיזה בית כנסת הולכים ביום כיפור. כאן נמצא עם ישראל לדורותיו, ועל אף ההתדרדרות הרוחנית במאה האחרונה - עם ישראל עדיין מכיר בהיסטוריה המקורית של אבותיו. כאשר אנו אומרים "עם ישראל" או "יהדות" אנו יודעים שהכוונה היא לתורה שבכתב והתורה שבעל פה, על כל הרבנים שהעבירו ולימדו את התורה והמצוות לאורך הדורות.

[מעניין לציין שאפילו גויים אנטישמים ושונאי-דת יודעים לצייר יהודים בדמות חרדי מזוקן עם טלית ותפילין. כן, גם שונאינו יודעים להצביע היטב מיהו יהודי...]

המכיר בהשגחה האלוקית, לא יוכל אלא להסיק שהבורא פסח על כתות מובדלות אלו, המתמעטות ונכחדות כלא היו בדומה לרפורמים המתבוללים בעולם, ומבקש את בניו - בני ישראל.

יהודי הנאמן לעמו, עם הנצח, קשור אפוא בהלכה היהודית.

דרגו את המאמר:

ממוצע 5 (81 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים