חז"ל

שלום וברכה,

1. ההוכחות לתורה שבעל פה מגיעות בשני מישורים עיקריים:

- בעצם העובדה הפשוטה ביותר שהתורה לא מסרה אף פירוט למצוות המעשיות, אלא רק מזכירה את עצם קיומן (באף מקום בתורה לא הובהר מהי מזוזה, או מהי ציצית, או מהם תפילין, או מהי כתובה, או כיצד שוחטים, או כיצד עורכים ברית מילה, או כיצד מקדשים וכו' וכו'). מה שמוכיח כי ההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. על הוכחות לתורה שבעל פה ומקורה (פסוקים ועוד) יש לקרוא במאמר הבא:

https://www.hidabroot.org/article/130320

- בעצם העובדה שהתורה מחייבת את העם לשמוע להוראות החכמים שבכל דור. הנה מאמר על סמכות החכמים מן התורה:

http://www.hidabroot.org/he/article/2587

  החכמים לא הטילו איסורים מיותרים.

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם האישית חלילה. התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה. חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה מדעתם, אלא מוסרים את התורה מרבותיהם לפי הדרכתה - דור מפי דור - עד הר-סיני.

 2. חשוב להבין מה נקרא בשם הוספה ומה לא. 

אם אדם רוצה להוסיף מקרר בדירתו, מובן שהוא אינו צריך לגשת לעירייה כדי לבקש "תוספת בנייה". כי זו פשוטה לא נקראת הוספה. אך אם אדם רוצה להוסיף חדר לדירתו, דבר זה הוא כמובן "תוספת בנייה" והוא חייב באישור בנייה.

התורה אוסרת להוסיף מצוות מהתורה. אך היא אינה אוסרת להוסיף תקנות סופרים, הרי עזרא הסופר מסופר בתנ"ך עצמו כמי שהוסיף תקנות ואיסורים שונים מדרבנן, אירוע אשר מוזכר בתוך התנ"ך. 

אך כמובן אסור להוסיף מצווה חדשה למצוות התורה - הוספת מצווה פירושה הוספת פסוק שלא משה מסר, או הוספת מצווה מדאורייתא שעליה מתחייבים בדיני תורה - עונשי כרת וארבע מיתות בית דין. דבר זה נקרא הוספה.

אך חכמים מעולם לא המציאו מצוות חדשות, וכל תקנה מאוחרת שתיקנו היתה תמיד "מצווה דרבנן" כך שלא הענישו עליה בעונשי תורה, ולא הוסיפו אותה לספר התורה. כך שזו לא נקראת הוספה לתורה. כי המצוות הללו לא נוספו לספר התורה ואין על המצוות הללו עונשי תורה.

3. ראה בבקשה במאמרי: "מדוע אסור לחתוך נייר בשבת?"

https://www.hidabroot.org/article/216988

והרצאתו של הרב זמיר כהן על השבת:

https://www.hidabroot.org/video/61051  

השבת היא כידוע הדברה הרביעית בעשרת הדברות. בתורה נאמר "זכור את יום השבת לקודשו" (שמות כ, ז).

המטרה של השבת היא לעשותו יום קודש של לימוד וקירבה לקב"ה. כך לדוגמה, מי שצופה בבידור ונוסע ודאי אינו "מקדש" את יום השבת, ומפספס את תכליתו.

הלבוש של שבת והדיבור של שבת אינם הלבוש והדיבור של ימות החול, כפי שאומר הנביא: "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכיבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נח, יג).

  התורה אומרת על יום השבת: "ביני ובין בני ישראל - אות היא לעולם" (שמות לא, יז). קשה מאוד להעלות על הדעת שפסוקים כמו "יום השבת לקודשו", ו"אות היא לעולם" פירושם שבני ישראל ייצאו לטייל יום אחד בשבוע בחוף הים וייעשו מנגל...

 התורה אוסרת כל סוג של שימוש באש בשבת, לא רק יצירת אש חדשה, אלא גם שימוש באש שדלקה עוד לפני השבת: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לה, ג), "שבת קדוש לה' מחר, את אשר תואפו אפו, ואת אשר תבשלו בשלו, ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר" (שמות טז, כג).

 בנוסף, התורה קובעת איסורי תחומים בשבת: "אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז, כט). עניינים אלה כמובן אינם נוגעים למלאכה, אלא לאופן שמירת יום השבת בקדושה ומתוך שביתה.

התורה כידוע לא אסרה רק מלאכות "קשות". עובדה שהיא אסרה אפילו לאסוף עצים בשבת (במדבר טו, לב): "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת".

 אלוקים לא אסר רק "מלאכות קשות" בשבת, אלא אסר כל "מלאכת יצירה". "מלאכה" בלשון התורה פירושה יצירה של דבר חדש. אבות המלאכות הן למעשה המלאכות אותן קיימו במהלך השבוע בבית המקדש. מלאכה היא לא בהכרח דבר שיש בו מאמץ. מלאכה פירושה יצירה חדשה. אלוקים שבת ביום השביעי מכל מלאכה ויצירת דבר חדש.

אלוקים אסר יצירה של דברים חדשים בשבת, וכל דבר שהאדם משנה - נחשב ליצירה, אפילו כיתוב על נייר או קריעה - כל אלו משנים את הדבר ומחדשים אותו, ולכן הם נחשבים למלאכה האסורה בשבת.

  לכן לקיחת אש שאין בה מאמץ כלל נחשבת למלאכה האסורה בשבת. חשמל היא תולדה של אש (-היא שורפת, ויכולה לייצר אש), בנוסף יש בה בעיה של בניית מעגל חשמלי, וזאת מלבד כל הנושא של מראית-עין הפיכת יום השבת לחול. 

 על ידי שמירת השבת אנו מגלים את אמונתנו היסודית ביצירת העולם בידי הבורא, אנו שובתים לזכר השביתה שהאלוקים שבת, ובכך מגלים את אמונתנו היהודית בבורא בצורה המעשית ביותר שיש. לכן מצוות השבת היא כה חשובה ביהדות, כי היא יסוד לכל תורתנו וכל אמונתנו בבורא ויציאת מצרים.

אך מלבד מצוות האמונה המתבטאת באמצעות יום השבת, יש ליום זה תכלית גדולה, של יציאה מן ההרגל, של קדושה וטהרה מחודשת בכל שבוע בבחינת "נשמה יתירה". הם המאפשרים ליהודי לעלות ולהתעלות מעל החיים הסואנים וזרם החיים השוטף. הם נקודת המחשבה שבחיים, פסק הזמן שאנו לוקחים בכל שבעה ימים, וביכולתם לרומם את היהודי מדרגתו.

רק כך ניתן להגיע לשלווה והקדושה היהודית בה אנו מתעלים מעל החומריות של הגוף. דווקא מתוך האיסורים הרבים של החומריות (איסור הבישול, הנסיעה וכו´), בעוד חומריות אחרת מומלצת ואף בגדר חובה (שלוש סעודות, קידוש ועוד), יוצרת מצב של בקרה עצמית, ובכך חיבור לבורא עולם, שלווה אמיתית, והאושר הנכסף המעלה אותנו בכל שבוע מחדש...

 יש אנשים שמוכנים לנסוע עד להודו ולעשות מדיטציות של שעות כדי לנסות להרגיש קצת רוחניות... האם הם ניסו את המדיטציה היהודית העתיקה הנקראת "שבת קודש"? הנוצרים קנאו בנו ועשו להם שבת ביום ראשון, מוסלמים קנאו בנו ועשו להם שבת ביום שישי - אבל רק העם היהודי שומר אתהשבת האמיתית לדורותיו.

מכיון שהקב"ה ברא את האדם, הוא גם מי שיודע מהו הטוב ביותר עבור האדם. כאשר קבע הקב"ה את יום השבת ליהודי, משמע שזו הדרך הטובה ביותר להתעלות רוחנית ולעובדו באמת.

 בברכה והצלחה,

דניאל בלס