האם יש דרגות לנשמות ולהארה?

לכבוד השואלת, 

1) כן, מובא בספר הרוקח: "אין חסידות כתחילתו". כלומר, הרצון להתמסרות, ולהשקיע יותר מן המידה של כוחות האדם בבניית היחס עם הקב"ה, הוא בא ב"הארה גדולה" דוקא בתחילתו - כשמתחיל לעבוד את השם. ואצל בעל תשובה זהו מיד כאשר מתקרב, אשר כל בעל תשובה מרגיש אור חזק ורוחני המחיה את לבו ורוחו ונותן לו כח לעבוד את השם בהרבה יותר אומץ ממה שמרגיש אח"כ. וכעבור זמן זה האור נשקט. 

2) כעקרון כל נשמות ישראל הם שווים בחשיבותם - לפי שאין הכלל ישראל מגיע לשלימותו, אם חסר להם אפילו נשמה אחת.

אמנם מקובל אצלינו, שסדר הנשמות בשורשם הם דומים ל"צורת אדם" - כך שישנם נשמות, לדוגמא,  שהם בבחינת הראש, יש בבחינת הגוף, ויש בבחינת הרגליים. ולכן אנחנו אומרים, שדורות הראשונים בהתחלת הכלל ישראל הם כמו "למעלה", דוגמת שהראש שלמעלה; דורות אמצעיים הם כמו ה"גוף" שהיא באמצע, כך הם גם ב"אמצע"; ודורות האחרונים כמו דורינו, הם כמו בחינת הרגליים.

כמו כן מקובל אצלינו, שכל הנשמות השייכות לדור אחד, ג"כ "מצטרפות" באותה "צורה": הסנהדרין ואנשי המחשבה של אותו דור, הם בבחינת הראש; אלו שמעוררים רגש לכל בני ישראל באותו דור, הם כמו בחינת הגוף; ואנשי מעשה שבאותו דור, הם כמו בחינת הרגליים. 

ולכן יתכן, שאם מישהו רוצה להדגיש את החשיבות של נשמה מסוימת שבדורו, אז הוא יתאר אותו כ"נשמה גבוהה", כלומר, שאותה נשמה שייכת יותר לבחינת ראש של הדור מאשר לרגליים. אמנם בסופו של דבר, כל נשמות ישראל חשובים באותה חשיבות, וכנזכר לעיל.

3) לכאורה את חייבת להודיע לו בראיון שאת שאשה ששומרת תורה ומצוות; ולכן, לא תהיה בזה פירוש כרושם לא חיובי אם את תשאלי אותו באופן אגבי כאשר הוא סוגר את הדלת: "אגב, אנשים נכנסים לפעמים לחדר כשהדלת סגורה? כי אני שומרת מצוות, אם אין אנשים שנכנסים לחדר כשהדלת סגורה, אז נצטרך להשאיר אותו קצת פתוח." 

אם הוא עונה שישנם אנשים שנכנסים לעיתים, אז מותר שיסגור הדלת; כי יש לתלות שהגבר הזה אינו פרוץ (מכיון שהוא מנהל עסק והוא חייב להיות אדם אחראי) ושגם העובד אצלו שיכול ליכנס אינו פרוץ (מאותו טעם). וכאשר יש מי שנכנס ויוצא  שוב אין בזה איסור ייחוד. [לדאוונינו, נראה שהגדרה זו יכול להשתנות לפי מצב העולם הירוד, רח"ל; לכן בכל פעם יש לבדוק אם אכן ככה סוברים כעת גדולי הדור. וכאן כתבתי את הנראה לעניות דעתו וכפי שהבנתי את המציאות המצויה כיום].

אבל אם הוא אומר שאין מי שיכנס לחדר בשום פעם כאשר הדלת סגורה, וכל שכן אם נועל את החדר, את חייבת למנוע את עצמך מלעבור את האיסור של ייחוד ולצאת מן החדר, ואפילו אם תהיה בזה הפסד ממון ומשרה.

4) ר´ צדוק הכהן מלובלין כותב בספרו ´צדקת הצדיק´ בסעיף ב: "והיינו ברכות שכולן מתחילין בלשון נוכח, שמיד בהתחלת הברכה צריך להיות השם יתברך נוכח עיניו כאילו עומד עליו ומצוהו. והסיום לשון נסתר, דמיד נעלם כמו שנאמר ´על גוזליו ירחף´ נוגע ואינו נוגע". 

וכפי שהבנתי הכונה, שאנו פונים בברכה בישירות להקב"ה ואנו מתמקדים על היחס שלנו איתו יתברך, שנוכל לתת לו ברכה. אבל בסוף אנו מתמקדים על המציאות האמיתית כלפיו יתברך, שעד כמה שנוכל לברך לפי השגתינו, הרי אמיתת הויית דבר זה שאנו נהנים ממנו, הוא נברא ממנו יתברך, מן הבחינה שהרבה למעלה מהשגתינו ונסתר ממנו. 

בברכה, 

רב נחום