ידידיה מאיר

נכון שעל חלק מהדברים כאן אתם שומעים לראשונה? ברור. כי הם לא מופיעים בליין אפ של המסיתים בתקשורת. שם עסוקים בלהפחיד אותנו שאוטוטו פורצת כאן מלחמת יום כיפור והצבא לא מוכן

ואם יהיה לכם נחמד אז למחרת, ביום רביעי, תלמדו עוד דף. וכך גם ביום חמישי ושישי ושבת. ואז, עד י"ט במרחשוון אתם מסיימים את מסכת קידושין. איזה סיפוק זה יהיה להתבונן אחורה ולהגיד: השנה באמת השתניתי בחודש אלול

תארו לעצמכם שהיה מדבר אליכם ככה, בסגנון כזה, מישהו שהייתם פוגשים במקרה ברחוב, בבית הקפה, במונית שלו. הרי לא תמשיכו את השיחה, נכון? מדובר בדובר הזוי, קיצוני, מוטרף

אני לרגע לא מזלזל בהצלחה המסחרית הענקית. בטח לא בהעסקה של ישראלים רבים. אבל "אמנת אתיקה"? "הערכים לאורם אנו פועלים"? נהייתם לי המכון הישראלי לדמוקרטיה ותפוצ'יפס? מהם הערכים?

אין, אני אומר לכם, צריך ללמוד מהם. האנשים האלה ערוכים עם קמפיין מדויק לכל תסריט. הם באו מוכנים ליום הזה, ובעיקר מתוקצבים. אתם יודעים כמה עולה לקנות את העמוד הראשון של כל העיתונים?

הרב המשיך ודיבר על חשיבותה המיוחדת של השבת ליהודים. "אתם ניגשתם לעניין בלי להכיר את חומרתה וערכה של שבת קודשנו", אמר הרב לבריגדיר. הקצין התרשם מהדברים, הוקסם מאישיותו המקרינה של הרב, וחזר בו

יותר ויותר ישראלים יגידו כן לחב"דניק בדוכן. יותר ויותר יהודים יחזרו אל התפילין שנמצאות כבר שנים עמוק בארון. המתקפה הצינית נגד הסמל היהודי הקדוש והמרגש הזה עוד תגרום לחיבור ולחזרה אליו

בטרם גוזר הוא שואל שתי שאלות: "האם הילד יודע שעומדים לגזור לו את השיער?". האב משיב בחיוב. אבל ראש הישיבה עדיין מתעכב: "האם המצלמה מוכנה?"

וואו. בא לקלל ויצא מה־זה מברך. אני לא זוכר פוליטיקאי אחר שזכה לסופרלטיבים כאלה מעל גבי העיתון: אלוקים הוא חלק בלתי נפרד מהחזון. הכול נעשה בשמו ולמענו. מה טובו לשכותיך, סמוטריץ'

אם זה היה תלוי בי, הייתי כותב פה הרבה יותר על יוסל'ה רוזנבלט והרבה פחות על שמחל'ה רוטמן. אבל אם נכתוב או נקרא רק על מוזיקה מרגשת, נפסיד מדינה מרגשת

"אך הציג את כף רגלו על אדמתה – ומיד חש כאילו אבן כבדה נגולה מעל לבו", כך מתאר בנו, הרב ד"ר שמואל רוזנבלט. "כל מה שעשה למענה דומה היה עליו כבלתי מספיק: הוא שר בכל מקום, לפני כל ציבור של אנשים"

בהתחלה זה הפתיע אותי מאוד, אבל מתברר שכשאנחנו שומעים מישהו מדבר ברדיו או בהפגנה במילים מאוד קשות נגד שומרי התורה – לפעמים זה יוצר אפקט הפוך

אנחנו מדברים על אדם בן למעלה ממאה, שיושב מחובר לחמצן בחדר טיפול נמרץ, וממשיך לחדש חידושי תורה. לו היה מדובר באדם רגיל, נדמה לי שגם אילו היה אומר רק "בוקר טוב" זה היה מרגש

כמה אנשים שצופים בערוץ 12 חושבים על החרדי שהם רואים ברחוב את מה שחושבת גלית גוטמן? כמה אנשים חושבים כמו אלה שישבו סביבה ושתקו? לדעתי, המונים

הם ישלמו הון עתק למכוני סקרים וליועצי שיווק ותדמית שיגידו להם מה צריך לומר ומה צריך לחשוב, כדי לקנות עוד קצת תמיכה בדעת הקהל. פני הדור כפני הטוויטר

מרגש אותי בכל פעם מחדש לדמיין את האנשים שקוראים עכשיו את הטור הזה, ולא יודעים שהם הולכים להיות חלק מהסיפור של הדף היומי

הרי אין כאן חרם מאורגן עם ועד פעולה שבא עם רשימת דרישות. אין שום גוף מסודר שעומד מאחורי החרם. אין מנהיג למחאה. פה זה היה הכי אמיתי ומהלב: ציבור גדול ויקר שפשוט נמאס לו שמסיתים נגדו

מה שהכי מדהים הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה ציבור נאור ואינטליגנטי אוכל הכול. הוא צורך את התקשורת באופן לא ביקורתי ופשוט מקבל את השקר ממי שאמרו

במשך שנים נשלחו צוותי צילום למאה שערים ולבני ברק כדי לצוד חרדים הולכים בצפירה. עכשיו, כשהנציגים הבכירים של החרדים רוצים לבוא ולכבד את הנופלים – זורקים אותם מבתי העלמין הצבאיים כי הם לא עשו צבא

חכו. זה לא נגמר כאן. "בעניין הזה דעתי נחרצת מאוד", אומר שלו. "אחד החטאים הנוראים שהחברה הישראלית עשתה הוא להינתק ממסורת יהודית ארוכה ומוכחת של העלאת התלמיד, המורה, החוקר, וההשכלה בכלל, על ראש שאיפותינו"

בימים האחרונים הבנתי. הבנתי איך אנשים משכילים אוכלים הכול. גם עלילות מופרכות בעליל. מסיפורו של הנס, הילד הנוצרי המתוק שנרצח בעיירה בערב פסח, ועד סיפורה של שפחה

אני לא מבין, המשכתי, אתן לא רואות חדשות? לא, הן ענו בפשטות, מי רואה חדשות? ולא מעניין אתכן כל מה שקורה ברחובות? תראה, הן ענו בחיוך, ההפגנות זה יותר הקטע של הדור המבוגר

לא עם כל הדוברים בתוכנית אני מסכים. וגם לא עם תדמור עצמו. אבל השיחות האלו מאפסות לי את התודעה על הבוקר. איך אמר רבי נחמן? "מי שטעם יין הונגרי, אותו לא יטעו עוד לעולם"

לא אחת קורה שמראיין ציני מצליח להוציא משפט לא מוצלח מפוליטיקאי, וכולם חוגגים על פליטת הפה. כאן זה הכי לא המקרה. "כי זה אנשים אחרים" זאת ממש משנת החיים של לפיד. ה"הוא היה אומר" שלו

האם גל הטרור הנורא גורם להם לפחד ולחרדה? חפיף. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. אבל תיקוני חקיקה בוועדת חוק ומשפט של הכנסת, דיונים בהרכב המדויק של הוועדה לבחירת שופטים – הו, זה כבר גורם פחד ואימה משתקים שאין דרך להתמודד איתם לבד

איך זה שרק עשרות אלפים מגיעים להפגנות? נשמע שהיו צריכים להיות יותר... עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה – הוא מאריך אותה בעצמו

וגם – ראיון עם אשת מקצוע שמשתמשת ברגש הזה. אולי גם לרדיו צריך להתחיל להקשיב על "שקט"

מלחמת אחים לא תהיה פה. למה שתהיה? בגלל ויכוח על איזה רוב בדיוק יהיה בפסקת ההתגברות? נו באמת. זה לא החומר של מלחמת אחים. ומי שאומר לכם שתהיה – בררו מה האינטרס הפוליטי שלו ליצור מצג שווא כזה

והמחשבה הזאת, שמדובר באנשים טובים ואכפתיים, רק מבאסת עוד יותר. הכי קל היה לפטור אותם באבחנת "טרולים", "מטורללים", או כל מילה אחרת עם האותיות ט' ול'. אבל זהו, שלא

"והוא פותח ומקריא מכל ספר פסוק, שני משפטים, קטע קצר - שום דבר כמעט, אבל כל מילה הוא מקריא בחרדת קודש, באהבה, בהתפעלות, כאילו הוא מצא פנינה מיוחדת"