הרב יצחק זילברשטיין
הציע לבחור המצוין גרושה וצולעת, ולבסוף גרם לו להתארס...
"יש לי בשבילך בחורה מושלמת, כלילת המעלות, רק פגם אחד יש בה... היא צולעת!". כמובן שההצעה לא התקבלה, והבחור נפגע ונעלב
- הרב ארז חזני / והערב נא
- כ' טבת התשע"ה
מעשה בבחור מוצלח ובעל כשרון נדיר, שכבר זמן רב התעכב בשידוכין, משום שדחה כל שידוך שהציעו לו בטענות שוא של פגם או חיסרון במשודכת. תלמיד חכם חשוב מרבותיו, ראה את מצבו הקשה של הבחור, שהיה דוחה בטענות סרק הצעות מעולות שהציעו לו, ולכן החליט לעשות מעשה על מנת לעזור לבחור במציאת זיווגו.
מה עשה? - ניגש אל הבחור וביקש להציע לו הצעה מיוחדת, "יש לי בשבילך בחורה מושלמת, כלילת המעלות, רק פגם אחד יש בה... היא צולעת!". כמובן שההצעה לא התקבלה, והבחור נפגע ונעלב. כעבור יומיים חזר הרב עם הצעה נוספת - שוב פעם... מושלמת, ללא שום רבב. אך גרושה... וגם הפעם ההצעה נדחתה, על אף הקושי של הבחור לסרב לרבו, ושוב נותר הבחור פגוע, 'איך זה שלבחור כל כך חשוב כמוני מציע הרב כאלו שידוכים!'
אלא שלמרבה הפלא, לא עברו ימים מועטים, והתארס הבחור בשעה טובה עם בחורה אחרת, שכבר דחה אותה בעבר.
איך זה קרה? ובכן, הבין אותו תלמיד חכם בעומק פקחותו, שמקורה של התנהגות הבחור היתה בגאוה. היא זו שהביאה אותו לחשוב כי אף אחת לא מספיק מושלמת עבורו, אך לאחר שהוצעו לו הצעות כאלו, 'התפשר' והסכים לקבל הצעה 'רגילה'...
אלא שעתה ליבו של התלמיד חכם נוקפו. למרות שלבסוף ה'תכנית' הצליחה, מכל מקום הרי פעל בדרך כזו שהביאה את חבירו להתבייש ולהיפגע, ובא ושואל האם בכל זאת מותר (או נכון) היה לנהוג כן, כדי לעזור לבחור בבניית ביתו?
תשובה
השיב מו"ר שליט"א:
נאמר במסכת בבא בתרא (ט"ז.) שפנינה שציערה את חנה, לשם שמים נתכוונה, כדכתיב "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמה", דהיינו, פנינה ציערה את חנה בעבור שתרים קולה בתפילה לקב"ה על שהיא עקרה, ובכל זאת נענשה, כדכתיב "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה" - שכל בן שהיה נולד לחנה, פנינה היתה קוברת שניים מבניה[1]. והשריש לנו הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, שהפוגע בחבירו, יהיו מחשבותיו אשר יהיו, דומה הוא לאדם שמכניס ידו לתוך אש - כשם שהאש שורפת בדרך הטבע, כך הפגיעה בזולת מענישה את האדם, ושום כוונה טובה אינה יכולה לשנות מאומה.
ברם, נראה שקיים מרחק רב בין נידוננו לבין ציעורה של פנינה: לצעֵר אדם, באופן כל כך קשה (שאין לו ילדים) כדי שיבכה וירחמו עליו מן השמים, בודאי שאסור, מפני שהמצער עתה גורם רק רעה לחבירו, אלא שאולי תסובב לו טובה כלשהי (ובפרט שחנה לא היתה מחוייבת בפרו ורבו).
אך בנידוננו, הטובה שמביא לה הרב, הינה ישירה ולא עקיפה, ודומה הדבר לכאורה לרופא שמצער את החולה על מנת להביא למחלתו מזור ומרפא, או לחכם הדורש בדברי תוכחה ומוסר נוקבים לפני החוטאים, או לאב שמצער את בנו כדי להדריכו בדרך ישרה - היעלה על הדעת שהדבר אסור?! וכך גם כאן, הרי הבחור דנן מחוייב מדאורייתא להינשא, ודוחה בידיים שידוכים טובים, וזה מחמת ש'חולה' ב'מחלת הגאווה', וצריך רבו 'לרפאו' - להדריכו ולכוונו בדרך הנכונה, גם אם כרוך הדבר בצער מסוים, וכמו ששנינו בתוספתא (מסכת שקלים פ"א ה"ב): "משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו, והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו, בשביל לרפאותו"! ומה עוד, שאין זה ברור כלל שהצעת הצעות שידוך כאלו כרוכה בפגיעה...
ואגב, מספרים על מרן הרב שך זצ"ל, שפנה פעם אל בחור מבוגר, ושאלו מדוע אינו מתחתן. "אני מחפש הרבה את האבידה שלי", השיב הלה, "עדיין לא מצאתיה"...
נענה הרב שך ואמר: "אילו היית מחפש את האבידה, היית כבר מוצא. הבעיה היא שאתה מחפש מציאה"...!
[1] ובספר 'קול אליהו' ביאר בזה את דברי הפסוק (שמות כ"ב, כ"ב): "אם עַנֵּה תְעַנֶּה אותו", אפילו שמטרתך בזה "כי אם צָעֹק יצעק אלי", היינו בשביל שיתרעם על מצבו ויצעק אלי ("לשם שמים"), "וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב"...
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.