הרב יצחק זילברשטיין
שאלות ותשובות קצרות בהלכות ברכות
מעשה בילד שלקח תבנית להכנת קרטיב, שפך לתוכה יין והניח במקפיא, עד שהפך היין לשלגון. ובא לשאול, מה מברכים על קרטיב זה העשוי מיין?
- הרב ארז חזני / והערב נא
- ט"ו טבת התשע"ה
שינוי סדר הברכות כדי לא להפסיק בין הנטילה לברכה
אדם עמד לאכול מין מאפה (או אורז) יחד עם ירק הטבול במים. נטל ידיו בלי ברכה, כדין נטילה 'לדבר שטיבולו במשקה', וכעת נסתפק, האם יברך תחילה בורא מיני מזונות, הקודמת לברכת בורא פרי האדמה, או שמא אין לו להפסיק בין הנטילה לברכת הפרי (שכן לכתחילה יש להימנע מהפסק בין הנטילה לברכה, גם בדבר שטיבולו במשקה, יעויין ב'שונה הלכות' סי' קס"ו ס"א, וב'אבני ישפה' ח"א סי' כ"ז), ולכן יקדים לברך על הפרי?
תשובה: אמר מו"ר שליט"א: קדימות בברכות יסודה בדאורייתא (משום שנלמדת מפסוק, כמבואר בברכות דף מ"א.), ולכן יקדים לברך בורא מיני מזונות.
ברכה על ארטיק העשוי מיין
מעשה בילד שלקח תבנית להכנת קרטיב (בית קיבול בצורה של קרטיב ובתוכו מקל), שפך לתוכה יין והניח במקפיא, עד שהפך היין לשלגון. ובא לשאול, מה מברכים על קרטיב זה העשוי מיין?
תשובה: נאמר בבית יוסף (סי' ר"ב): "כתוב בארחות חיים: על 'ארופי' מברך שהכל". וביאר הברכי יוסף, ש'ארופי' הוא מיץ ענבים שנקפא. ולפי זה, לכאורה גם על הארטיק בשאלתנו יש לברך שהכל. אולם מו"ר שליט"א אמר, שיתכן שיש הבדל בין מיץ ענבים קפוא ליין קפוא, משום שמיץ ענבים הרי הוא ככל מיץ, אלא שנשתבח מחמת היותו פרי הגפן, ולכן אם רק נשתנתה תכונתו, והפך כעת מחומר נוזלי לחומר קפוא, איבד את מעלתו, מה שאין כן בנוגע ליין, שתכונתו לשמח אלוקים ואנשים ('סעיד ומשמח'), מסתבר שתכונה זו לא עוברת גם בהיותו קפוא, וגם אז הוא חומר משכר ומשמח, ולכן יתכן שברכתו הגפן. ואכן יש שנראה מדבריהם שיש לברך על קרטיב זה בורא פרי הגפן, (יעויין בכף החיים סי' ר"ב אות י"ד, ובספר שערי הברכה פרק י"ח הערה ט'). אולם הפרי מגדים (פתיחה להל' ברכות אות י"א) כתב: "ואני מסופק... יין הקרוש בקור וכדומה, מהו מברך, אם פרי הגפן או פרי העץ". ועל כל פנים ירא שמים יימנע מספק ויפטרנו על ידי ברכה על יין אחר ומאכל שברכתו שהכל.
בירך על המים כמה רגעים לפני סיום הצום
סיפר לנו בחור מתמיד: ביום עשרה בטבת, ישבתי ועסקתי בתורה בשקידה, ולפתע הרגשתי צמא נורא. הייתי כל כך שקוע בסוגיה, עד ששכחתי מהתענית. קמתי ונגשתי אל ברז המים שבישיבה, וברכתי: "ברוך אתה... שהכל נהיה בדברו", רכנתי כדי לשתות, ופתאום צעק אחד החברים, "מה קורה איתך, שכחת שהיום עשרה בטבת?!". עמדתי מסומר למקומי, הבטתי בשעון וגילתי כי נותרו שלש דקות בלבד לסיום התענית, ולכן החלטתי להמתין כך, עד שאוכל לשתות ולא תצא ברכתי לבטלה[1]. אך חברי העיר: "הלא ברכת בשעה שאינה ראויה, ונמצא שיש כאן כעין 'היסח הדעת' בין הברכה לשתיה, שכן אסור לך לשתות כעת"[2]... ונשאלת השאלה, האם אכן ניתן להמתין במקום עד לסיום הצום ואז לשתות?
תשובה: התשובה לכך מפורשת בדברי הפרי מגדים (סי' ר"ו באשל אברהם סק"ח, יעו"ש ובמשנ"ב שם ס"ק כ"ו), שכתב שמי שבירך על דבר מאכל בשעה שהיה המאכל אסור עליו, כגון המברך על מאכל בערבו של יום תענית וכיוצא בזה, אם יוכל להמתין בלא היסח הדעת ובעשיות אחרות, עד שהמאכל יוּתר עליו - יעשה כן וינצל מאיסור ברכה לבטלה.
[1] שהרי רק לכתחילה צריך להקפיד שלא להפסיק בין הברכה לאכילה יותר מכדי דיבור ("שלום עליך רבי"), אך בדיעבד אם הפסיק בשתיקה אפילו הרבה, אין צריך לחזור ולברך אם לא הסיח דעתו בינתיים כמבואר במשנ"ב (סי' ר"ו ס"ק י"ב).
[2] ולכן צריך לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (יעויין בשערי תשובה סי' תקס"ח סק"א).
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.