הבלוג של משה חיים

משה חיים: רשמים מכיפורים עם הרב זמיר כהן

התרגשתי מאוד ב'סדר העבודה' בתפילה. זה רגע שלא הצלחתי לשלוט ברגשותיי, העיניים דמעו והדמעות זלגו

| י"ג תשרי התשע"ה |
אא

השבוע עבר עלינו לטובה. ראש השנה, היום בו כל אחד עולה למשפט, עם מאזן מדויק של חטאים ומעשים טובים. גזר דין של אמת, מעבר למה שאנו, בני האדם, מסוגלים להבין. אחרי ראש השנה שוב עלינו אל מלך מלכי המלכים, אב הרחמים.

הפעם, בשביל שיכפר לנו על מעשינו ויטהר אותנו מחטאינו. אני יושב עכשיו במרפסת ולא מאמין... עוד שנה עברה, בחוץ חשוך, הכול שקט נקי וצלול. יום הכיפורים מאחורינו, ואנחנו פותחים דף חדש. לפני שאני ניגש לפטיש ולמסמר, אני מכין לי כוס קפה, ומגולל בפניכם איך הייתה ההרגשה לעשות כיפור אצל אחי ב"עיר התורה" – ביתר עילית עם מורי ורבי, הרב זמיר כהן שליט"א.

הרב זמיר כהן

בבוקר היום הגעתי לבית הכנסת בשכונה ברמת אביב. האווירה לפני כיפור הייתה ניכרת. החבר'ה היו הרבה יותר שקטים, מתייחדים עם בורא עולם ועושים חשבון נפש. האולם למטה כבר היה מסודר, שורות שורות, מצפים למאות מתפללים ב"ה. בסוף התפילה כולם התפזרו בזריזות להתכונן ליום הגדול. התקשרתי לרב יעקב (אחי) להתייעץ מה לעשות עם המקווה. מאחר שהיד שלי חבושה, הוא פטר אותי מהמקווה, והמליץ לי לעשות מקלחת רציפה של שניים עשר ליטר מים, שכן על פי דעת חכמים זה מועיל כמו מקווה. המשכתי לסעודת מצווה לפני החג. מצווה להרבות באכילה לפני הצום ואף יש בזה מעלה.

חכמים אומרים שזה גורם לקושי בצום וזה נחשב כאילו צמים יומיים. הבית היה ריק. דקלה והילדים נסעו לילה לפני כן, ואני מצאתי לי כמה דקות ללמוד עוד קצת הלכות לפני החג. הזמן חלף לו במהרה, ואני התכוננתי לתפילת המנחה המוקדמת הנהוגה לפני יום הכיפורים.

הלחץ כבר הורגש. קיוויתי שאספיק הכול בזמן. יש לפני עוד נסיעה לביתר עילית. לקחתי את התיק, יחד עם הבגדים הלבנים שמסודרים על הקולב, שקית מלאה בענבים ויצאתי לדרך. מניסיון, הענבים מאוד עוזרים כי הם נספגים בגוף לאורך שעות ארוכות, מה שמקל מאוד על הצום. הנסיעה הייתה חלקה. עברתי דרך בית שמש, והתפעלתי מהנוף. טיפסתי על  ההרים לכיוון ביתר, עברתי מחסומם והגעתי. בכניסה לעיר התנוסס שלט ענק "ביתר עלית עיר התורה". בכיכר מוצג פסל של רימון גדול ואדום. ברור! עיר מלאה במצוות כרימון.

לאורך הרחוב הראשי, משתלבים רחובות עם שמות של גדולי תורה כמו רבי יוסף קארו, חתם סופר ועוד... החנויות משתלבות מתחת לבניינים, וכמות גדולה של ילדים, לאורך המדרכה ממתינים בקוצר רוח לתחילת הצום כדי להתפרץ לכביש. כן גם זו אחת מחוויות החג!

הגענו לישיבה ובכניסה חיכה לנו הרב יעקב עם חיוך מפה לאוזן, שמח לקראתנו. הוא ישר הציע את עזרתו בנשיאת התיקים. הפצרתי בו: "הכול בסדר אחי, אל דאגה אני עדיין צעיר". עלינו במדרגות שכמעט ולא נגמרו, ושאלתי בנשימה כבדה 'למה לא מתקינים פה מעלית?'. התשובה ברורה- תקציב!.

בביתר עילית יש סדר עדיפויות - אם זה מעלית או מימון של כמה אברכים לשנה, אז כמובן שמעדיפים להקצות משאבים ללימוד תורה, על פני מעלית עם מאוורר. המשכנו ללכת וברקע אפשר היה לשמוע את אברכי הכולל מתפלפלים בענייני התורה.

הגענו לקומה המיוחדת, בה חדרי אירוח של תלמידי הישיבה. שם הכול מצוחצח ומסודר. שי, מנהל הישיבה דאג שהכול יהיה נקי ומאורגן. לא הספקתי להתיישב ומיד נקישות בדלת. בן אחי הגיע עם שני מגשים מלאים בכל טוב - הכנה לקראת סעודה מפסקת, שכללה פירות, עוגות ושאר מטעמים.

נשארו כמה הכנות אחרונות: מקלחת במקום מקווה (לצערי), ללבוש בגדים לבנים, לקחת את הטלית, כמה שפריצים מהבושם והולך להיטהר.

בית הכנסת צבוע בלבן, שקט, דממה. אין שיחות ואין דיבורים. כולם עם הפנים בתוך הסידורים. ריחות הבושם התערבבו זה עם זה. הדלת נפתחה וכולם עמדו. כבוד הרב מורנו ורבנו נכנס עטוף בטלית לבנה, ממש כמו מלאך, ניגש לעמדת השליח ציבור ולקח את הפיקוד על התפילה.

למחרת בבוקר התעוררנו לתפילת הנץ, שהתחילה ב- 04:45 והסתיימה ב- 12:00 התפילה הארוכה ביותר בכל השנה. תפילה שמשאירה רושם לכל השנה. המילים מתארות בדיוק את מצבנו העגום, וכמה אנחנו זקוקים לרחמי שמיים, מה שמכניס אותנו לפרופורציות, ומזכיר לנו מי בעל הבית של העולם. חזרנו לחדרים וניסיתי לקרוא תהילים, אבל זה לא הלך.

העייפות הכתה בי ושלחה אותי לישון. קבענו להיפגש ב- 15:30 לתפילת מנחה, נעילה, ערבית, הבדלה וברכת הלבנה ברוב עם הדרת מלך. מאוד התרגשתי ב'סדר העבודה' בתפילה. זה רגע שלא הצלחתי לשלוט ברגשותיי. העיניים דמעו והדמעות זלגו. זאת הרגשה של השפלה ובושה על כל מעשינו, יחד עם תחינה למחילה.

הערב כבר הגיע ואיתו הרגשת הניצחון. הרגשה שאני בטוח שכול אחד מרגיש בסוף הצום. עכשיו חוזרים לשגרה. השראת החג עדיין עוטפת אותנו. הדיבור עדין ואיטי, וקצת קשה אחרי יום רוחני כזה לחזור לשגרה ולקצב החיים, אך אלו הם חיינו, גלגל שמסתובב, סוגר על העבר ומתגלגל מחדש אל האופק. זהו חברים, אני חייב לסיים. צריך לחזור לפטיש ולמסמר, כי זריזים מקדימים למצוות! מחר בבוקר הילדים יתעוררו לסוכה החדשה. שיהיה לכולם חג שמח ☺

עמוד הפייסבוק של משה חיים: http://www.facebook.com/moshe.haim


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (79 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים