העולם שאחרי

רבי נחמן מברסלב על העולם הבא

רָאוּי לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא, דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת מֻפְרָשׁ מִתַּאֲווֹת כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵין בּוֹ לא אֲכִילָה וְלא שְׁתִיָּה וְשׁוּם תַּאֲוָה מִתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוּת

אא

רָאוּי לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת מֻפְרָשׁ מִתַּאֲווֹת כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין בּוֹ לא אֲכִילָה וְלא שְׁתִיָּה וְשׁוּם תַּאֲוָה מִתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוּת הַכָּלוֹת וְנִפְסָדוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין הַחוֹלֶה, מֵחֲמַת שֶׁהוּא סָמוּךְ קְצָת לְעוֹלָם הַבָּא, עַל כֵּן הוּא מוֹאֵס בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִשְׁגָּל וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה. אַדְּרַבָּא כָּל הַתַּאֲווֹת קָצִים וּמְאוּסִים עָלָיו, מֵחֲמַת שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ' כֵּן יֵשׁ לָאָדָם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעוֹדוֹ בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ וּבִבְרִיאוּתוֹ שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהִתְנַהֵג בְּלא תַּאֲווֹת כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא וּבְוַדַּאי אִם הָיָה נִזְכָּר בְּטוֹב זִכָּרוֹן מִתַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל כְּלָל חִיּוּת וְתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, עַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מַעֲלָה גְּדוֹלָה הַשִּׁכְחָה אַף שֶׁהִיא מִדָּה לא טוֹבָה עִם כָּל זֶה הִיא מַעֲלָה שֶׁעַל יָדָהּ אֶפְשָׁר לָאָדָם לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם הָיָה נִזְכָּר מִתַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא כִּי יֵשׁ מַלְאָךְ גָּדוֹל מְאוֹד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶלֶף רָאשִׁים וְכָל ראשׁ יֵשׁ לוֹ אֶלֶף לְשׁוֹנוֹת וְכָל לָשׁוֹן יֵשׁ לוֹ אֶלֶף קוֹלוֹת וְכָל קוֹל יֵשׁ לוֹ אֶלֶף נִגּוּנִים, וּכְשֶׁהַמַּלְאָךְ הַזֶּה עוֹמֵד לְשׁוֹרֵר בְּוַדַּאי יָפֶה וְנָעִים מְאוׁד אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲרִיךְ וּלְשַׁעֵר כְּלָל.

וְעַתָּה יִזְכֹּר הָאָדָם עַצְמוֹ פְּחִיתוּת וְשִׁפְלוּת עֶרְכּוֹ נֶגֶד זֶה. וְאֵיךְ יוּכַל לִסְבּל חַיָּיו? בְּוַדַּאי יִמְאַס עַצְמוֹ בְּחַיָּיו עַד שֶׁיִּגְוַע בְּלא עִתּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה זוֹכֵר פְּחִיתוּתוֹ בִּפְרָט כְּמוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים וּמְתֹעָבִים מְאוֹד בַּעֲווֹנוֹת בְּוַדַּאי אִם לא הָיָה שִׁכְחָה כְּלָל לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהָרִים עַצְמוֹ כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵחֲמַת כָּל זֶה הַשִּׁכְחָה הוּא מַעֲלָה מִצַּד זֶה. אֲבָל הָאָדָם רָאוּי לִזְכֹּר עַצְמוֹ לְבַל יֹאבַד עוֹלָמוֹ חַס וְשָׁלוֹם.

וַחֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ: 'שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ"י עוֹלָמוֹת' וְכוּ' וִישַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ גְּדֻלַּת עוֹלָם אֶחָד וְכַמָּה וְכַמָּה בָּתִּים יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה וְכַמָּה חֲצֵרוֹת וּמְבוֹאוֹת, וְכַמָּה וְכַמָּה עֲיָרוֹת וּמְדִינוֹת וְגֹדֶל שֶׁטַח שֶׁל כָּל עוֹלָם וְכַמָּה וְכַמָּה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עַד אֵין מִסְפָּר וְגַלְגַּלִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם כִּי כָּל אֵלּוּ יֵשׁ בְּעוֹלָם אֶחָד מֵהָעוֹלָמוֹת וּמֵעַתָּה שַׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל צַדִּיק, מָה יְקָרָה גְּדֻלָּתוֹ וְשַׁעֲשׁוּעָיו וְתַעֲנוּגָיו עַד אֵין לְהַעֲרִיךְ.

(שיחות הר"ן, אות צ"ו)

הקב"ה מעלה נשמות לישיבה של מעלה

הקב"ה מעלה אותה [הנשמה] לרומי מרומים בישיבה שלו שהיא למעלה מישיבת [המלאך] מט"ט, וטעם הדבר כי אלו הנשמות לא חטאו בעולם הזה כלל... - [במיוחד אלו] שנעשקו ביד הקליפה... ומתו בקטנותם. יש להן מעלה שלא נתלכלכו בחטאים, לכן ברחמי הקב"ה פודה אותן ומעלה אותן בישיבה שלו.

(זוהר, משפטים צו, מתוק מדבש עמ' שנ)

הלומד תורה בעולם הזה, מסלולי העולם הבא יהיו נהירים לו

בא וראה כל אדם העוסק בתורה בעולם הזה כשיוצא מזה העולם נשמתו עולה באותם הדרכים והשבילים של התורה. ואלו הדרכים והשבילים של התורה הם ידועים, ר"ל הם מפורסמים ללומדי סתרי תורה... ואלו שיודעים דרכי התורה בעולם הזה ילכו בהם בעולם הבא כשיצאו ויפטרו מזה העולם... ואם לא עוסקים בתורה בזה העולם ואינם יודעים דרכיה ושביליה, כשיצאו ויפטרו מזה העולם לא ידעו ללכת באותם הדרכים והשבילים ויכשלו בהם. ר"ל כי מאחר שלא למדו תורה ולא עשו מצוות... ילכו בדרכים אחרים שאינם דרכי התורה אלא אורחות עקלקלות שנעשו ממעשיו הרעים ויתעוררו עליו בכמה דינים אשר ייענש בהם.

(זוהר, וישלח קעה, מתוק מדבש עמ' תרג)

אותיות היוצאות מפי מי שלומד תורה עומדות לפני הקב"ה

כל אלו דברי התורה שהאדם מבטא בשפתיו וכל אותם ההבלים של דברי תורה שיוצאים מפי האדם כשעוסק בה בעולם הזה, מתגלמין באוויר העולם ונעשים מהם צורות רוחניות קדושות שהם מלבישות את האדם בעודו בעולם הזה, והם ממש יש מציאות רוחני, ואחר כך כשנסתלק האדם מן העולם הם מוליכים אותו לשורשי האותיות של התורה העליונה שהיא חיי העולם הבא. ואז אלו הדבורים ואותם ההבלים עומדים לפני הקב"ה ואומרת לפניו יתברך למוד זכות על האדם, והיא מרימה קולה ואינה שוקטת מללמד זכות על האדם ההוא שיינצל מדינה של גיהינום כמ"ש [כמו שכתוב] "בשכבך תשמור עליך". ולזמן תחיית המתים התורה תדבר ותאמר זכותו של האדם כפי מה שהתדבק והשתדל בה כמ"ש "והקיצות היא תשיחך". ועל כן אלו בני אדם יקומו בקיום שלם לחיי העולם.

(זוהר, וישלח קעו מתוק מדבש עמ' תרה)

דרגו את המאמר:

ממוצע 4.5 (75 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים