מחקרים מאשרים: יש חיים לאחר המוות

מספר האנשים אשר שבו לחיים לאחר מוות קליני ברחבי העולם מוערך בכשלושים מיליון איש.

המפליא הוא שרובם ככולם מדווחים על חוויות דומות אשר חוו בעת תהליך מותם. חלקם אף יודע לספר על שהתרחש בסביבה הקרובה וגם הרחוקה של גופתם המתה. המספר הרב של השבים לחיים בדורנו מוסבר על ידי פרופסור קנט' רינג, פרופסור לפסיכולוגיה תודעתית באוניברסיטת קונטיקט ומייסד מחלקת חקירת 'תופעת כמעט מוות' באוניברסיטה, בכך ש''טכניקות ההחייאה החדשניות בזמננו החזירו אנשים רבים ממצב של כמעט מוות אל החיים".

יש חיים אחרי המוות, טוענים לראשונה אנשי מדע, רופאים ופסיכיאטרים שחקרו במשך שנים ארוכות חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים, וחזרו אחר כך לחיים. מצאו קווים משותפים בסיפוריהם המעידים, לדבריהם, כי המוות אינו חידלון.

 ד''ר ריימונד א' מודי, רופא המתמחה בפסיכיאטריה ובעל תואר בפילוסופיה מאוניברסיטת ווירג'יניה מביא בספרו ''חיים לאחר החיים'' שיצא לאור לאחרונה, עדויות של אנשים ש''ראו את המוות''; חולים קשים או פצועי תאונה שהוכרזו מתים, אך נשארו בחיים כ''נסים רפואיים".

הם מספרים על ניסיונם בוואריאציות שונות, אך אלמנטים מסוימים משעות או מרגעי ''הפטירה'' חוזרים בכל הסיפורים: כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו מסוגלים לראות ולשמוע את כל הנעשה סביב גופם הגשמי שעזבו ''למטה". חלקם הגדול חוו מנהרה אפלה, אור גדול וחזק שהיה ''ישות'' שופעת אהבה ללא קץ. הישות דברה עמם בדרך של העברת מחשבות. הם ראו את כל קרוביהם וידידיהם שנפטרו לפניהם באים לקראתם, הם ראו תמונות מהירות אך ברורות מחייהם.

כולם סיפרו פרטי פרטים על שולחן הניתוחים שעליו ''נפטרו'' או על המכונית המרוסקת שבה ''נהרגו'', פרטים מדויקים עד לפרט הרפואי הקטן ביותר, והרופאים שטיפלו בהם אינם מבינים איך קלטו אותם שעה שהיו מתים לפי כל כללי הרפואה ללא דופק, ללא נשימה וללא גלי מוח.

 ''ידעתי שאני נפטרת'', סיפרה אישה ש''נפטרה'', ''אך לא יכולתי לעשות דבר, כי אף אחד לא שמע אותי. יצאתי מתוך הגוף, אין לי ספק בכך, כי ראיתי את גופי מונח על שולחן הניתוחים ושמעתי את הרופאים ''מוותרים'' עלי. הרגשתי נורא, כי לא רציתי למות. פתאום ראיתי אור. הוא היה עמום תחילה, אך התחזק בהדרגה.

 זה היה אור עצום. קשה לתארו. הוא עטף את הכול, אך לא סנוור אותי ויכולתי להמשיך לראות את חדר הניתוחים. כשהאור הגדול היה עלי - או נכון יותר, כשהייתי בתוכו, לא הבנתי מה קורה, אך כשהאור שאל אותי אם אני מוכנה למות, הייתה לי הרגשה כאילו אני מדברת עם אדם. אך זה לא היה אדם. זה היה האור שדיבר... שתִקשר. ידעתי שהאור יודע שלא הייתי מוכנה למות. הייתה לי הרגשה כאילו אני נבחנת. הרגשתי כל כך טוב. הרגשתי ביטחון ואהבה".

 מי שחוקרת כבר שנים ארוכות וברצינות רבה מאוד את הנושא היא הפסיכיאטרית האמריקאית הנודעת אליזבת קובלר-רוס. ''אני יודעת מעבר לכל צל של ספק, כי החיים ממשיכים לאחר המוות הפיזי'', כך מסכמת רוס מחקר של למעלה מעשרים שנה:

"מטבעי אני מאוד סקפטית, ועל כן בחנתי בקפידה כל היבט של החוויה הזו. גיליתי, למשל, שאנשים שמגופם נקטעו איברים, סיפרו כי כשעזבו את גופם, כנשמות שוב היו שלמים. יתר על כן, עיוורים מלידה תיארו בפניי בדיוק מדהים מה לבשו האנשים שהיו בחדר שבו גופם היה מונח, אילו תכשיטים ענדו ומה עשו. זה הרי בלתי אפשרי! כיצד הם יכלו לדעת זאת?'' קובלר-רוס אינה רואה כל צורך או טעם לשכנע אנשים אחרים באמתות התופעה. ''אלו שפתוחים לשמוע - ישמעו, ואלו שאוטמים את אוזניהם - יזכו להפתעה'', היא מבטיחה...

חקר תופעת ה''כמעט מוות'' מצביע על אלמנטים רבים המשותפים למיליוני עדים (30 מיליון!) מכל קצוות כדור הארץ. התיאור הראשוני והמשותף לכולם הוא ריחוף מחוץ ומעל לגוף הפיזי. העדים מספרים, כי היו ערים לכל האירועים שהתרחשו סביבם. לאחר מכן רובם מתארים הימצאות בסביבה מוארת ובעלת יופי פנימי 'ו"גלישה'' דרך מנהרה חשוכה לעבר אור בהיר. רבים מספרים על קול שדיבר אליהם. נכים סיפרו על תחושה של השתחררות מכבלים, וכמעט כולם ציינו את היעלמות הפחד האנושי מאותו הדבר המסתורי הקרוי "מוות".

ניתן להוכיח שאותם אנשים לא חוו הזיות מתוך מוחם, מעצם העובדה הפשוטה שהם ראו מה שהתרחש סביב גופם המת באופן קליני, ואף מעבר לחדר שבו היה הגוף.

חלק מהנפטרים תיארו מה שוחחו הרופאים ביניהם, וחלקם סיפרו מה התרחש בחדר ההמתנה, מעבר לדלת של חדר הניתוח.

מספר ד''ר מודי: ''במקרים אחדים סיפרו לי אנשים איך הדהימו את רופאיהם או אחרים בדיווחים על אירועים שצפו בהם בזמן שהיו מחוץ לגופם. למשל, נערה אחת יצאה מגופה בזמן שהייתה גוססת ונכנסה לחדר אחר בבית החולים, שם מצאה את אחותה יושבת ובוכה וממלמלת: "קתי, בבקשה אל תמותי, בבקשה אל תמותי"... האחות הבכורה נדהמה מאוד כשסיפרה לה קתי לאחר שחזרה לחיים היכן בדיוק היא הייתה ומה אמרה במשך אותו הזמן. דבר זה מוציא מכלל אפשרות שהיו אלו הזיות של המוח. ועוד מסביר ד"ר מודי: התפיסה הרוחנית איננה דומה לתפיסה בגוף הפיסי. האדם חש בהירות גדולה, ויכולת לנוע כמעט ללא הגבלה. הוא יכול לעבור דרך קירות החדר, לראות ולשמוע מה נעשה בחדרים אחרים, ואפילו במקומות רחוקים יותר.

 בכמה מקרים דיווחו אנשים כי לא הייתה להם כל תחושת חום, בעוד שבמרבית המקרים מדווחים על תחושה של ''חמימות'' נעימה. איש מבין המקרים שלי לא דיווח על ריח או על טעם כלשהו בזמן השהייה מחוץ לגוף הפיסי. מצד שני, החושים התואמים את החושים הפיסיים של ראייה ושמיעה הם בלא ספק ללא דופי בגוף הרוחני, ודומה שאפילו משופרים ומושלמים יותר משהנם בחיים הפיסיים.

אדם אחד אומר שבזמן שהיה ''מת'' ראייתו הייתה חדה יותר במידה שלא תיאמן, ובמילים שלו ''פשוט אינני יכול להבין איך יכולתי לראות למרחק כה רב''. אישה ששחזרה חוויה זו העירה ''דומה היה כאילו אין לחוש הרוחני הזה כל הגבלה. כאילו שהייתי יכולה להביט לכל מקום ובכל מקום''. תופעה זו מתוארת ברור מאוד בקטע הריאיון הבא עם אישה שהייתה מחוץ לגופה בעקבות תאונה: ''התרחשה פעילות רבה, ואנשים התרוצצו מסביב לאמבולנס, ובכל פעם שהייתי מביטה באדם כלשהו ותוהה מה הוא חושב, ידעתי את זה כמו בהגדלה, בדיוק כמו שרואים דברים דרך זכוכית מגדלת. אבל דומה שחלק ממני - אקרא לזה הרוח שלי, עדיין היה במקום שבו הייתי, מטרים אחדים מן הגוף שלי. כשרציתי לראות מישהו במרחק, דומה היה כאילו חלק ממני היה הולך ומתנתב אל אותו אדם. באותו הזמן נראה היה לי כי אילו קרה משהו במקום כלשהו בעולם הייתי פשוט יכולה להיות שם".

ה''שמיעה'' במצב הרוחני יכולה כנראה להיקרא כך רק כאנלוגיה, והרוב אומרים כי אינם שומעים ממש קולות או צלילים פיסיים. דומה כאילו הם קולטים את המחשבות של האנשים שמסביבם, וכפי שנראה להלן, יכולה העברה ישירה זו של מחשבות למלא תפקיד חשוב בשלבים האחרונים של חוויית המיתה. כפי שמבטאת זאת אישה אחת: ''ראיתי אנשים סביב ויכולתי להבין את מה שאמרו. לא שמעתי את קולם, כפי שאני שומעת אותך. זה היה יותר כמו לדעת בדיוק מה שהם חושבים, אבל רק במחשבתי - ולא באוצר המילים הממשי שלהם. הייתי תופסת את זה בשנייה לפני שפתחו את פיהם לדבר''. ולבסוף, על סמך דו''ח אחד מיוחד ומעניין מאוד, נראה שאפילו נזק חמור שנגרם לגוף הפיסי איננו פוגע לרעה בגוף הרוחני בשום דרך. במקרה זה איבד אדם את רגלו בתאונה שגרמה למותו הקליני. הוא ידע זאת משום שראה בבירור את גופו הפגוע ממרחק, בשעה שהרופאים עבדו עליו.

 ועם זאת, בשעה שהיה מחוץ לגופו: ''יכולתי להרגיש את גופי והוא היה שלם. אני יודע זאת. אני הרגשתי שלם והרגשתי שכל כולי הייתי שם, על אף שלא כך היה". לפני שנעבור לרשימת החוקרים והספרים העוסקים בנושא, חובה עלינו להדגיש כי אין לקבל את המחקרים הנ''ל כמקיפים ומתיימרים לדעת את כל המתרחש בעת המוות, שכן אין לדעת מה עוד התרחש עם אותם נפטרים, ורצון הבורא הוא שלא יזכרו את הכול.

 כמו כן יש לזכור כי אותם אנשים בסופו של דבר לא עברו את כל תהליך המיתה מאחר שחזרו לעולם הזה, ולכן אי אפשר להסיק מתוך עדותם כיצד בדיוק מתרחש תהליך המוות אצל אדם אשר אמור למות לבסוף. מה גם שהחוקרים והנחקרים הנם בדרך כלל נכרים, ואילו מהות ורמת נשמת ישראל שונות לגמרי הן, וגם חיוב המצוות של היהודי רב יותר (613 מצוות, כנגד 7 מצוות - שבהן על פי התורה מחויבים הלא יהודים) ומכאן שגם התביעה כלפי נשמות של יהודים בבית דין של מעלה תהיה רבה יותר, וכן גם השכר.