פירות וכשרות: לא כל המבריק - זהב

בעולם יש כמה דרכים להברקת הפירות, והמקובלות ביותר הן הברקה באמצעות דונג או שלאק. מה עולם הכשרות אומר על זה?

אא

משום מה הורגלנו לצרוך פירות רק כשהם מבריקים וזוהרים, כך שאם נפגוש בתפוח שצבעו מט, מיד נחשוב שמדובר בסוג ב', ולא נעלה על דעתנו שזהו מראהו הטבעי וכפי שנמכר בחלק גדול ממדינות העולם, אבל מכיוון שכך, משווקי הפירות מקפידים להציג בפנינו רק תפוחים מבריקים ונוצצים,  אלא שלא כל נוצץ  זהב, ולא כל הזוהר כשר. 

דונג דבורים, או בשם הנפוץ יותר, שעווה - מעלה שאלה מעניינת, האם ניתן לצפות בו דברי מאכל לצורך הברקה, והאם בכלל יש אפשרות להתירו באכילה, ונסביר, ידוע לכולנו שדבש דבורים מותר באכילה, אף שהוא נוצר על ידי בעל חיים טמא, וכל היוצא מהטמא נחשב כטמא האסור באכילה. למרות הכול התורה התירה את הדבש באכילה, שהרי יש לדבורה מעין שתי קיבות, באחת היא מעכלת את מזונה, ובשנייה משתמשת כנקודת אחסון לצוף שהיא מוצצת עד אחסונו בכוורת, כך שהצוף אינו עובר שום שינוי מהותי עד היותו דבש, אף שבתחילה הצוף היה מלא בנוזלים, וכשנהפך לדבש נעשה לנוזל צמיגי, זה רק מחמת שהדבורה הצליחה להפריד בין המים לסוכר בלא שתשנה במאום את מרכיבי הצוף.

לעומת זאת תהליך ייצור הדונג שונה בהרבה, שהרי השעווה היא תרכובת שומנים הנוצרים מפירוק מוחלט של הסוכר בדם הדבורה בהליך ביוכימי. וגם מופרש מבלוטה אחרת המצויה בחלק התחתון של בטן הדבורה, ולא מאותה בלוטה שבה הדבורה מטילה את הדבש.  כך שאף שהתרנו את הדבש מחמת שלא עבר שינוי בבטן הדבורה, לא נוכל להתיר את השעווה הנוצרת מגוף הדבורה הנחשבת כשרץ טמא.

ואכן יש גופי כשרות שאסרו בתכלית להבריק תפוחים בשעוות דבורים, אלא שמנגד רובם של הפוסקים התירו את השעווה באכילה, והטעמים רבים, והבולטים שבהם, שהשעווה עצמה בלי שתתערב בדבש הטבעי אינה נחשבת כדבר הראוי לאכילה מחמת טעמה המר, ודומה מאוד במרכיביו ל"טוני רויאל" (דבש מלכות) שהתיר מרן זצוק"ל. מה עוד שאין השעווה נחשבת כאוכל אלא כדבר יבש ללא טעם, וגם לדבורה נחשבת השעווה כפסולת גמורה, ובל נשכח שיש דעות המתירים את אכילת הדבש מטעם אחר לגמרי, שהרי יש פסוק מיוחד המתיר את הדבש וכולל בתוכו את השעווה.

שלאק -  הנו חומר פלסטי דביק המשמש לציפוי מאכלים והוא מהנפוצים מאוד בעולם, את השלאק מייצרים חרקים מילימטריים הגדלים על עצים בהודו או בתילאנד, המוצצים את שרף העץ המשמש להם כחומר גלם לייצור סטיקלאק על ידי הוספת שומנים וחמרים כימיים מתוך גופם. החומר הדביק משמש להם כדבק להיאחז על העץ וכמקום להטלת הביצים וכן להגנה מפני מזיקים, כך שמבחינה הלכתית ומדעית החומר המופרש הוא חומר חדש הנוצר מחרקים טמאים האסורים באכילה ואינו שרף האילנות כלל. לאחר שנוצרה שכבת סיקלאק על העץ, מגרדים את החומר הדביק ומחממים אותו בחום של כ-180 מעלות צלזיוס כדי לנקותו, דבר המהווה בעיה כשרותית, שהרי שומן החרקים וזחלי החרקים מתבשלים עם הנוזל הדביק, מה עוד שלאחר החימום עובר הסיקלאק ניקוי והמסה באלכוהול שלא בהכרח כשר, ורק בשלב הסופי מתקבלת אבקה המשמשת להברקה הנקראת שלאק, כך שצריך משנה זהירות שהסוכריות או המסטיקים ובעיקר התפוחים לא יעברו הברקה בשלאק.

כיום בארץ מבריקים את התפוחים בדונג צמחי המיוצר בעיקר מקטניות, עקב דרישה מוגברת של גופי הכשרות המהדרים, אלא שבשאר מדינות העולם אין פיקוח כלל על הברקת התפוחים, כך שכל עוד שאין אישור כשרות לקליפת התפוח, אין אפשרות לאכול תפוחים ללא הסרת קליפתם החיצונה. 

תגיות:כשרות

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה